מקדש דוד חלק א עג

עני והעשיר אי הולכין אחר החטאת או אחר האשם ואמרינן שם דשניהם מקרא אחד דרשו אם לא תשיג ידו בטהרתו מר סבר דבר המכפרו שהוא החטאת ומ"ס דבר המכשירו שהוא האשם ומוכח דהאשם מכשירו

מיהו מתוס' מנחות ה' נראה ג"כ דס"ל דהמטהר הוא החטאת שהקשו על הא דאמרינן שם בהקדים חטאתו לאשמו דפסול משום דהוי מחוסר זמן א"כ ל"ל קרא דחוקה ביוה"כ דסידרן מעכב תיפוק ליה דאם הקדים הו"ל מחוסר זמן וכתבו ז"ל וי"ל דדוקא בהדי מצורע חשיב מחוסר זמן במה שעדיין לא הגיע זמן טהרתו אבל סדר עבודת יוה"כ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן עכ"ל ונראה מזה דס"ל להתוס' דהמטהר הוא החטאת רק כל כמה דלא קרב אשמו עדיין לא הגיע זמנו ליטהר ואי מקריב חטאתו קודם אשמו הרי המצורע מחוסר זמן והוי כמו קודם תגלחתו וספירתו דעדיין אינו ראוי לטהרה וכ"כ הש"מ שם בכוונת התוס' וז"ל דמחוסר זמן שייך בדבר הבא להכשיר או להתיר דעדיין לא הגיע זמנו שיועיל דבר זה להכשירו או להתירו ע"ש היינו שהמכשיר הוא החטאת רק האשם מעכבו מליטהר והנה מה שהקשה הש"מ שם מיולדת שאם הקדימה עולתה לחטאתה כשר אע"ג דלהכשיר בא ותי' דשאני התם דכתיב העולה ע"ש וק"ל הא ביולדת רק החטאת מכשיר ולא העולה כדאמרינן בת"כ ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה' ועיין בכ"מ שם וכן אמרינן בירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' דהעולה אינו מעכב כלל מלאכול בקדשים וכן מוכח להדיא מעירוכין כ"א דעולת יולדת צריך למשכנה לפי שאינו מעכב א"כ בהקריבה עולתה קודם חטאתה מה שייך לומר דהחטאת תעכב העולה מלהכשיר דכל כמה דלא קרבה חטאתה לא תכשיר העולה דהעולה אינה באה כלל על הכשר ועולת יולדת אינה באה רק לכפר כדאמרינן במנחות ד' ע"ב ועיין ברש"י ז"ל שם] וא"כ לא קשה תו מההיא דפ' כל התדיר דאמרינן דאשם מצורע בא על הכשר דהכונה שמכשיר המצורע לקבל טהרה אבל הטהרה היא בהחטאת וכן בתוס' עירוכין י"ז ע"ב ד"ה ר"י ג"כ נראה דהאשם הוא המכשיר להקריב החטאת ע"ש וא"כ י"ל כמ"ש דכל המטהר הוא רק החטאת והאשם הוא חיוב בעלמא שחייב להביא אשם ופריעת חובת אשמו מעכבו מליטהר וכמו באשם גזילות דאמרינן בב"ק דאם הביא אשמו עד שלא הביא גזילו פסול ויצא לבית השריפה ובתוספתא פסחים פ"ד תני להו בהדי הדדי הביא אשמו קודם גזילו לא יהא אחד ממרס בדמו כו' וכן מצורע שהביא חטאתו קודם אשמו לא יהא אחד ממרס בדמו כו' וי"ל דשניהם טעם אחד הוא וכמו בהביא אשמו עד שלא הביא גזילו דכל כמה שלא הביא חיוב גזילו אינו ראוי לכפרה ובב"ק ק"י ע"ב איבעי לן אי כסף מכפר מחצה ואי אמרינן דכסף אינו מכפר כלל מ"מ מעכב הוא את האשם מלכפר דכל כמה שלא פרע חובת גזילו אינו ראוי לכפרה ה"נ י"ל במצורע דהאשם אינו מטהר כלל רק החטאת הוא המטהר רק כל כמה דלא פרע חובת אשמו אינו ראוי לכפרה א"כ זה שייך רק אם חייב אשם אבל בספק מצורע דאינו חייב אשם כלל שפיר מתטהר בהחטאת כמ"ש ואתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל

ה) ובענין מתן שמן הסדר הוא כך בתחילה יוצק מן הלוג על כף הכהן השמאלית ומזה ז' פעמים ואח"כ מתן בהונות והנשאר נותן על ראש המטהר ובמתן שבע נחלקו רש"י ותוס' במנחות ע"ד ע"ב דרש"י ז"ל ס"ל דהזאות היו על הפרוכת והתוס' שם הוכיחו מהא דאמרינן הזאות שבפנים ושבמצורע דהזאות של מצורע לא היו בפנים אך כתבו דבשער נקנור ג"כ לא היו מדאמרינן בנגעים דלאחר מתן ז' בא לו אצל המצורע מכלל דההזאות של מתן ז' לא היו אצל המצורע ע"ש וכ"כ הר"ש בשלהי נגעים שלא היה נכנס להיכל בשעת מתן ז' וג"כ לא היה עומד בשער נקנור בשעת הזאותיו מדקתני במתני' שם בא לו אצל מצורע בשער נקנור נתן מן הדם כו' נטל מלוג השמן ויצק וטבל והזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים כו' בא לו אצל מצורע כו' ומדלא קתני ברישא בא לו להיכל משמע דבעזרה עומד ומזה ומדהדר תני בא לו אצל מצורע משמע שלא היה עומד קודם בשער נקנור ע"ש והנה יש לעיין כיון דא"צ ליכנוס להיכל למה לא היה מזה שם אצל שער נקנור ונראה הטעם משום דבעינן הזאה כנגד בית קה"ק כדקתני במתני' הזה ז' פעמים כנגד בית קה"ק צריך שלא יהא דבר מפסיק בינו ובין ההיכל כמו בהזאות פרה דצריך ג"כ להזות כנגד בית קה"ק כדאמרינן בפרה פ"ג משנה ט' טבל והזה ז' פעמים כנגד בית קה"ק ובעינן שיראה בפתחו של היכל בשעת הזאת הדם כדאמרינן במדות פ"ב משנה ד' דכל הכתלים שהיו שם היו גבוהים חוץ מכותל המזרח שכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה ומתכוין ורואה בפתחו של היכל בשעת הזאת הדם א"כ הכא במצורע שעומד בשער נקנור המזבח מפסיקו וא"י לראות בפתחו של היכל בין למ"ד דהמזבח היה ממוצע ועומד בין למ"ד כלו מזבח בצפון קאי ומחצי הפתח ולצפון הוא המזבח ומשם ולדרום מתחיל הכבש ומתכסי ליה פתחא וא"י לראות בפתחו של היכל ומש"ה צריך לעמוד בין האולם ולמזבח בשעת מתן שבע ולא לעמוד אצל המצורע בשער נקנור

מיהו בעיקר זה דצריך בהזאות של פרה שיכוין ויראה בפתחו של היכל יש לעיין מנ"ל זה והר"מ בפי' המשנה שם כתב משום דכתיב והזה נוכח פני אהל מועד ע"ש ולכאורה מאי ראיה משם דצריך דוקא לראות בפתחו של היכל ונראה כדאמרינן ביומא ל"ג ע"ב דשולחן עומד בצפון ומנורה בדרום ומזבח הזהב ממוצע ועומד ומשוך כלפי חוץ קמעא ופרכינן ולוקמיה בין השולחן והמנורה ואמרינן משום דכתיב ואת המנורה נוכח השולחן בעינן דחזו אהדדי ע"ש ומוכח דכיון דכתיב נוכח בעינן דחזו אהדדי א"כ ה"נ כיון דכתיב והזה נוכח פני אהל מועד בעינן שיראה בפתח אהל מועד בשעת הזאה וזה הטעם הוא כפתור ופרח וא"כ לפ"ז במצורע אע"ג דבעינן ג"כ הזאה כנגד בית קה"ק מ"מ כיון דלא כתיב נוכח לא בעינן שיראה בפתחו של היכל וצ"ע בזה

ולרש"י ז"ל דס"ל שהיה נכנס להיכל בשעת מתן שבע של מצורע ק"ל מהא דאמרינן בזבחים ע"ו בספק מצורע לר"ש דלמחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה דאם אינו מצורע יהיה הלוג נדבה ע"ש וקשה איך נותן מתן שבע על הפרוכת מספק הא הוי ביאה ריקנית ומספק אין לעשות ביאה ריקנית ובירושלמי יומא פ"ד הלכה ג' אמרינן בספק אם נשפך הדם קודם הקטרת הקטורת או לאח"כ בטלו כל עבודות היום דמספק אין לעשות ביאה ריקנית ע"ש וצע"ג

ובהקדים מתן שמן למתן דם אמרינן במנחות דיחזור וימלאנו ויתן מתן שמן אחר מתן דם והנה בתוס' שם ט' ע"א ד"ה ע"ד הקשו איך יחזור וימלאנו הא כבר יצק על כפו ולאחר שיצק אם נשפך לא ימלאנו כדאמרינן בגמרא שם ותי' דההיא אתיא כר"ש דאמר דאף לאחר שיצק ימלאנו קודם שהתחיל במתנות ואע"ג דהכא כבר נתן מהמתנות מ"מ כיון דהמתנות היו שלא כדינן הוי כמו עד שלא נתן וכתבו עוד שם דלפ"ז אתיא אפילו כרבנן דיציקה על כפו שהיתה בפסול לאו שמה יציקה והוי כמו קודם שיצק ע"ש והנה קשה לדברי התוס' מסיפא שם