מקדש דוד חלק א עב

לגביה ביאה במקצת כדאמרינן בזבחים ל"ב ע"ב והנה יש לחקור אם מתן שמן קודם להקרבת החטאת או הקרבת החטאת קודם והנה הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' מחו"כ ה"ב כתב ז"ל ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך כו' ואח"כ יקריב חטאתו ועולתו ואחר שיתן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן כו' והנה מלשון הרמב"ם ז"ל לא נתבאר אם נותן תחילה מתנות השמן על הבהונות או מקריב חטאתו ועולתו מיהו נראה דמתנת הראש ודאי צריך לעשות אחר חטאתו וטולתו כיון דמתנת הראש אינו מעכב כדאמרינן ביומא ס"א ורשאי לאכול בקדשים קודם מתנת הראש כמ"ש בתוס' זבחים ו' ע"ב וכן לכנוס למקדש א"כ אם יקדים מתנת הראש לחטאתו ועולתו שמעכבין אותו מלכנוס למקדש א"כ יהיה מחוסר כפורים בשעת מתנת הראש ויעשה ביאה במקצת בטומאה שמכניס ראשו למתנות הראש ואם יעשה מתנת הראש אחר שהקריב חטאתו ועולתו הרי יכול אז לכנוס לפנים כיון דאין מתנות הראש מעכב ולא יהיה בזה איסור טומאה ע"כ נראה דודאי צריך לעשות מתנת הראש אחר שיקריב חטאתו ועולתו

והנה במצורע שחל שמיני שלו בעה"פ וראה קרי בו ביום דאמרינן אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבוא עשה שיש בה כרת וידחה עשה שאין בה כרת ומקשינן בזבחים ל"ב ואי ביאה במקצת שמה ביאה איך מכניס ידיו לבהונות אידי ואידי עשה שיש בה כרת הוא ואמרינן דהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו והנה לפ"ז יש לעיין איך יעשה מתנות הראש דמתנות הראש לא הותר לצרעתו דיכול לעשותן אחר חטאתו ועולתו דאינו עוד מחוסר כפורים דמתנות הראש לא מעכבות ועכשיו שהוא בעל קרי והוא טבול יום. מחמת קריו איך יעשה ביאה במקצת בטומאה למתנת הראש וצ"ל דלעולם יעשה בלא מתנת הראש כיון דאינו מעכב ואע"ג דסמיכה ג"כ אינה מעכבת ומ"מ כתבו התוס' דאין לעשות לכתחילה בלא סמיכה ובזבחים ו' מדמין לה להדדי סמיכה ומתנת הראש דבתרווייהו מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר וצ"ל דמשום פסח עושין בלא מתנת הראש ורק בה' שנתערבו עורות פסחיהן דאין עושין בלא סמיכה התם שאני דלכל אחד הוא רק ספק אם חייב בפסח וכמה שחילקו התוס' מיהו יש לעיין מה יעשה אז במותר השמן שבכפו כיון שאינו נותן על ראשו הרי יפסל אח"כ בלינה ואין מביאין קדשים לבית הפסול ואין לומר דבשביל שיוכל המצורע לעשות הפסח מביאין קדשים לבית הפסול דהא חזינן בספק מצורע מוחלט דרק לר"ש למחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה בשלמים דס"ל דבשביל טהרת המצורע מביאין קדשים לבית הפסול אבל לרבנן אין לו טהרה עולמית לשיטת הראשונים ז"ל דהא שם מעכב [חוץ מהרמב"ם ז"ל דס"ל דלרבנן אשם מצורע אינו מעכב] ואמאי אין לו טהרה עולמית ערב פסח יביא אשם ויתנה בשלמים כדי שיוכל ליטהר ולעשות הפסח ואמאי אינו מביא אז לרבנן אשמו ולוגו ומוכח דלרבנן אין מביאין קדשים לבית הפסול אף כדי לעשות הפסח ואפשר דמצמצם תחילה ונותן רק מעט שמן על כפו שלא יהיה מותר אחר מתן בהונות ואפשר דליכא שיעור ביציקה על כפו ויכול לעשות כל שהוא וצ"ע בזה

ד) ובעיקר הפלוגתא אי אשם מצורע מעכב דס"ל להרמב"ם ז"ל דאשם מצורע אינו מעכב שכתב בפ"י מהל' נזירות בספק מצורע מוחלט כו' דמביא צפרים וחטאת העוף על הספק ואשם ועולה אין מעכבין במצורע וכתב הלח"מ שם דכן הוא דעת התוס' בנזיר ס"פ כ"ג דלרבנן אשם מצורע אינו מעכב והקשה הלח"מ שם מההיא דפ' תמיד נשחט ופ' האומר משקלי עלי דאמרינן לר"י בנו של ריב"ב כשם שחטאתו ואשמו מעכבין כך עולתו מעכב וכתב לתרץ דרק ר"י בנו של ריב"ב ס"ל הכי אבל לרבנן כשם שעולתו אינו מעכב כך אשמו אינו מעכב והקשה שם הלח"מ אי אשם במצורע אינו מעכב א"כ אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל דכל חייבי אשמות אין ממשכנין אותן חוץ מאשם מצורע כיון דאינו מעכב ממשכנין אותו ותי' דהרמב"ם ז"ל לשון הש"ס נקט ובאמת אשם מצורע ממשכנין אותו ע"ש

והנה לבד הקושיות שהקשה הלח"מ על הרמב"ם ז"ל יש עוד להקשות מההיא דפ"ג דזבחים דאמרינן שאין המצורע יכול ליכנס לפנים עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ומוכח דהאשם מעכבו מליכנס למקדש ואמרינן עוד ביומא ובנזיר בש"א מצורע שאין לו בהן יד אי"ל טהרה עולמית ומוכח דהאשם מעכב טהרתו והתם לאו ר"י בנו של ריב"ב קאמר לה מיהו ההיא דאי"ל בהן יד אפשר לומר נהי דהאשם אינו מעכב מ"מ ראוי לאשם בעינן ודוחק]

ונראה לענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דלעולם החטאת הוא המטהר ולא האשם וזה דאמרינן בכל הנך דוכתי דהאשם מעכב הוא משום דאמרינן במנחות ה' דהקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובד צורתו ויצא לבית השריפה היינו אם הקדים חטאת לאשם החטאת פסול דהסדר מעכב דזאת תהיה תורת המצורע כתיב ואף אם רק שחט את החטאת ושחיטה לאו עבודה היא מ"מ פסול משום מחוסר זמן כדאמרינן התם וא"כ י"ל הטעם דאם הקריב החטאת ולא האשם דלא נטהר הוא משום דהחטאת פסול ולא משום דהאשם מטהר דבעינן כסדר ומש"ה אמרינן ג"כ בזבחים דאין המצורע יכול ליכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ואתי שפיר נמי ההיא דאי"ל בהן יד אי"ל טהרה עולמית וניחא שפיר נמי מה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דאשם מצורע ממשכנין אותו דודאי אין ממשכנין אותו כיון דקודם האשם אינו יכול להביא החטאת א"כ א"צ למשכנו (ומ"ש הלח"מ דהרמב"ם שייר ולעולם ס"ל דאשם מצורע ממשכנין אותו קשה הא הרמב"ם ז"ל בעצמו פסק דאם הקדים חטאתו לאשמו כו' יצא לבית השריפה א"כ ל"ל למשכנו הא אי אפשר לו ליטהר קודם שיביא אשמו וכיוצא בו אמרינן בעירוכין גבי עולת יולדת אי לאו למקראה הקדימה הכתוב לא היו ממשכנין אותה אע"ג דמטהרת בחטאת ולא בעולה משום דאי אפשר לה להביא חטאתה קודם עולתה] והיינו שאין האשם מטהר רק חובה להביאו כשאר קרבנות חובה וסידרן מעכב דכל כמה שלא הביא חובת אשמו אינו יכול ליטהר בחטאתו אך זה שייך רק היכא דמחויב להביא אשם אז שייך דסידרן מעכב אך מצורע מספק דאינו מחויב להביא אשם דאין אשם בא על הספק רק חטאת חייב להביא דחטאת העוף באה על הספק א"כ הכא לא שייך לומר דהאשם מעכב החטאת כיון דהאשם עצמו אינו מטהר וליכא למימר ג"כ דהסדר יעכב דזה שייך רק אם מחויב להביא שתיהם דזה דמצורע ספק אינו מביא אשם אינו רק משום דאי אפשר לו להביא מספק רק מספק אינו מחויב כלל להביא דהא אפילו עולה דיכול להביא מספק ג"כ אינו מחויב להביא כמ"ש התוס' בנזיר שם ובלח"מ שם דמספק ליכא חיוב קרבן כלל ורק חטאת מחויב להביא דחטאת העוף באה על הספק א"כ ליכא הכא רק חיוב חטאת ולא שייך סדר ונתיישבו בזה דברי הרמב"ם ז"ל מכל מה שהקשינו מיהו מב' מקומות עדיין יש להקשות דאמרינן בפ' כל התדיר צ' ע"ב כל החטאות קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע משום שבא להכשיר ומוכח מזה דהאשם מכשיר וכן מעירוכין וכריתות בפלוגתא דר"י ור"ש במצורע