מקדש דוד חלק א עא

לעשות כן קשה מההיא דסוטה ח' ע"א דאמרינן שם דבשער נקנור היו משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומקשינן שם בגמרא למה צריכה היולדת לעמוד בשער נקנור ואמרינן משום שצריכה להקריב קרבנותיה ואין קרבנו של אדם קרב אא"כ עומד ע"ג ע"ש וא"כ קשה איך נותנת היולדת המעות בשופר הא ע"כ אותן שנותנות בשופר אין עומדות על קרבניהן כדמוכח בשקלים דר"י סבר דלא היה שופר לקיני חובה מפני התערובת שמעות כולן מעורבות יחד ואיך אפשר לה לעמוד על קרבנה וכן מוכח להדיא בעירובין שם שנותנת מעות בשופר וטובלת ואוכלת קדשים לערב לפי שאין ב"ד מתעצלין בו וחזקה דכבר הקריבו קרבנה עד לעי דאינה עומדת על קרבנה וקשה הא אמרינן דצריכה לעמוד על קרבנה בשער נקנור וצ"ע]

עוד יש להקשות מהירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' דאמרינן דבעל מפריש על אשתו קרבן של מחוסרי כפרה כדי שתטהר ויוכל לשמוח עמה וכיון דמעוכב מלשמוח עמה יכול להפריש עליה קרבן ואמרינן שם דאינו מפריש עליה רק חטאת העוף שהיא המעכבתה מלאכול בקדשים אבל לא עולת העוף ע"ש ואם אי אפשר לקרות שם לחטאת העוף קודם עולת העוף א"כ אמאי אין הבעל יכול להפריש עולת העוף שהרי קודם שמפריש עולתה אי אפשר לו להפריש חטאתה וא"כ מעוכב הוא מלשמוח עמה בשביל הפרשה זו ועוד יש להקשות על הר"ח דהא אשכחן בכמה דוכתי דמקריבין קן סתומה ואיך יכולים להקריבו הא אין הקינין מתפרשין או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן א"כ דקן סתומה אינו יכול להתפרש רק בעשיית כהן א"כ הקריאת שם היא בשעת הקרבה ושניהם באים כאחד וכיון דביולדת הקריאת שם צריך להיות תחילה על העולה והקרבה תחילה על החטאת א"כ איך אפשר להקריב קן סתומה ודוחק לומר דזה דמקריבין קן סתומה הוא רק בזבין ולא ביולדות

ב) ובמצורע האשם בא ראשון כדאמרינן במתני' פ' כל התדיר צ' ע"ב כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע ואחר החטאת בא העולה ככל החטאות שבתורה שהם קודמות לעולות והאשם ב' כהנים מקבלים את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שבכלי זורק את הדם ככל אשמות וזה שמקבל ביד נותן על בהונות המצורע והלוג של המצורע נותן ממנו מתן ז' על הפרוכת ומתן בהונות על מקום דם האשם והנה זה דאשם מצורע קודם לחטאת אמרינן בפ' כל התדיר שם מפני שבא על הכשר ופי' רש"י ז"ל שם מפני שבא להכשיר המצורע לקדשים ולביאת מקדש הלכך חשיבות הוא לגביה שטהרה תלויה בו עכ"ל ונראה מדברי רש"י ז"ל דזהו רק משום חשיבות וכמו תדיר וכן מקודש דקדמי מפני שיש בהם חשיבות וא"כ לפ"ז אם הקדים חטאת לאשם כשר דהוי כמו שאר דברים שקודמים משום חשיבות דאם איחרום כשר וקשה דבמנחות ה' ע"א אמרינן הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובד צורתו ויוצא לבית השריפה ואמרינן שם דקודם שהקריב אשמו הוא מחוסר זמן לגבי חטאת אלמא דהוי חסרון בגוף המצורע דכל כמה שלא קרב אשמו עדיין אינו ראוי לחטאת וצ"ע

ובעולה יש לחקור הא דאמרינן בפסחים נ"ט דאם קרב עולתו קודם חטאתו כשר דכתיב אשר העלה כי אם הקדים עולתו לאשמו ג"כ כשר או לא דאפשר דגזיה"כ הוא רק אם הקדים לחטאתו

והאשם קודם ללוג ובמנחות ט"ו ע"ב אמרינן דדם האשם מתיר הלוג לבהונות היינו שזריקת דם האשם על המזבח מתיר הלוג לבהונות ובמנחות ה' ע"א אמרינן דאם הקדים מתן שמן למתן דם היינו שהקדים מתן שמן על הבהונות למתן דם על הבהונות צריך לחזור וליתן מתן שמן אחר מתן דם והיינו דלמתן שמן על הבהונות צריך תחילה ב' דברים זריקת דם האשם על המזבח וכן מתן דם האשם על הבהונות ויש לחקור אם צריך ליתן מתן שמן דוקא אחר מתן דם על כל הבהונות או כיון שנתן דם על בוהן אחד יכול לתת עליו שמן והנה רש"י ז"ל במנחות שם כתב דמש"ה הקדים מתן שמן למתן דם פסול משום דבעינן על מקום דם האשם ולפ"ז לכאורה אם כבר נתן מתן דם על בוהן אחד יכול לתת עליו מתן שמן דעל מקום דם היו שם הוא אך מדברי התוס' מנחות ט' ע"א ד"ה עד מוכח להפך שהקשו שם בהקדים מתן שמן למתן דם איך אמרינן דיחזיר וימלא את הלוג הא אף לר"ש לאחר שנתן מתנות אם נשפך הלוג לא ימלאנו ותי' דשאני הכא דהמתנות נעשו בפסול וכתבו אח"כ דלפ"ז אתיא אף כרבנן דס"ל דלאחר שיצק על כפו שוב לא ימלאנו דשאני הכא שהיציקה עצמה היתה בפסול ע"ש ומוכח דס"ל להתוס' דאף יציקה על כפו צריך להיות אחר מתן דם על הבהונות אלמא דלאו טעמא הוא משום דבעינן מתן שמן על מקום דם האשם

ג) וסמיכת אשם מצורע היתה בשער נקנור בחול לפי שאין המצורע יכול לכנוס לפנים מפני שהוא מחוסר כפורים ובזבחים ל"ג ע"א שקלינן וטרינן אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ומקשינן אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ליעול לפנים ולסמוך דהא רחמנא אמר ומסקינן דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא וכתב רש"י ז"ל הטעם דסמיכת אשם זה לאו דאורייתא לפי שאינו כשאר אשמות דבא רק להכשיר והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל הא אמרינן ביבמות לפי שמצינו שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ת"ל כחטאת כאשם מה חטאת טעון מתן דמים כו' א"כ נילף נמי מהיקשא מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה ע"ש וק"ל הא ע"כ אף חטאת מצורע אינה טעונה סמיכה מדאורייתא דהא ע"כ אף סמיכת החטאת היתה בשער נקנור דהא בשעת סמיכת החטאת ג"כ מחוסר כפורים הוא דהא הזאת דם החטאת מעכבתו וכדאמרינן בזבחים שם שאין המצורע יכול לכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו וה"ה בסמיכת העולה למ"ד בר"פ תמיד נשחט דעולתו מעכבתו] וא"כ מה שייך לו דנילף מההיקש לחטאת שיהא האשם של מצורע טעון סמיכה מדאורייתא דהא אף חטאתו אינו טעון סמיכה מדאורייתא והטעם ע"כ ג"כ לפי שבא להכשיר ורק לענין מתן דמים ואימורים שייך לילף מההיקש לחטאת דהא ע"כ אף חטאת של מצורע טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח דלא יצא לדון בדבר החדש שאין בו בוהן יד ובוהן רגל שפיר ילפינן שם מהיקשא לחטאת שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח (וליכא למימר דס"ל להתוס' דבאמת חטאת מצורע טעין סמיכה בפנים ואע"ג שהוא מחוסר כפורים הוא נכנס לפנים דהא למ"ד בזבחים שם הטעם דאשם מצורע אינו סומך בפנים משום גזירה שמא ירבה בפסיעות א"כ האי טעמא ג"כ שייך בסמיכת החטאת דמאי נ"מ בזה בין אשם לחטאת א"כ להאי מ"ד ודאי סמיכת החטאת היא ג"כ בחוץ ולא אשכחן פלוגתא בזה אי סמיכת החטאת הוא בפנים או לא]

ובמתן בהונות של דם האשם והשמן אע"ג שעדיין מחוסר כפורים הוא מכניסן לפנים ואף אי ביאה במקצת שמה ביאה משום דרחמנא אמר ואשתרי