מקדש דוד חלק א ע

נפסלים אבל להרגמ"ה דהשירים מתחלקים לכהנים נראה דלא מפסלי ואף אי בשר פרים הנשרפים מפסלי בלינה ואע"ג דג"כ אין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח מ"מ אית בהו מצות שריפה אבל הנך עצים המתחלקים לכהנים הוו כמו עורות קדשים אע"ג דהזריקה מועלת להם להוציאם מידי מעילה לא שייך בהם שום פסול אלא מתחלקים לכהנים והם כשאר נכסיהם או כעצמות דשריין זריקה למיעבד בהו קתא דסכינא מיהו אפשר לחלק דעור ועצמות אינם נפסלים בלינה וביוצא משום שאינם גופא דזיבחא אבל הנך שירים כיון דמתחילה היה הכל ראוי לקמיצה הם גוף הקרבן וא"כ אפשר לאידך גיסא דאפילו אי אין לינה מועלת בפרים הנשרפים משום דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח התם דלעולם לא היה הבשר ראוי לאכילת מזבח אבל בהנך עצים דבשעה שנתקדשו כל העצים בכלי והיה הכל ראוי לקמיצה ונחתא להו תורת פסול לינה ויוצא לא פקע מינייהו לאחר שנעשו שירים

והנה כהן המתנדב עצים לרבי דעצים טעונים קמיצה יש לחקור אם גם בזה שאני כהן מישראל וי"ל דין מנחת כהן דאינה נקמצת וכולה כליל

ובעצים לרבנן דלאו קרבן גמור הן אם יש להם קדוה"ג כתבו התוס' ז"ל מנחות כ' דעצים רק קדושת דמים הם וי"ל פדיון ע"ש והנה כן משמע מסוגיא דמעילה י"ט ע"ב דאמר רבי כל דבר שאי"ל פדיון יש בו מועל אחר מועל ואמרינן דאיכא בינייהו עצים ומייתינן התם ההיא דהמתנדב עצים לא יפחות מב' גזירין רבי אומר עצים קרבן הם כו' ובפשוטו היינו דלרבי אין פדיון לעצים ומש"ה יש בהם מועל אחר מועל ולרבנן י"ל פדיון ומש"ה אין בהם מועל אחר מועל וכמה דאמרינן שם בקדשים שנעשו בע"מ ועבר ושחטן וכן מוכח מההיא דפסחים כ"ז ע"ב דאמרינן בתנור שהסיקו בעצי הקדש וס"ד מעיקרא דהיינו בעצי המערכה ומקשינן והלא מעל המסיק ונפק לחולין והיינו לרבנן דעצים אין בהם מועל אחר מועל]

והנה בזה אתי שפיר מה שהביאו התוס' ביומא מ"ו ע"ב מהירושלמי דהוסיף ר"ע הקטורת והגחלים אם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ומקשינן וכי גחלים קדושות הן ומשנינן תפתר בשל יוה"כ דבשל ג' קבין היה חותה אבל בשאר ימות השנה תנינן נתפזר כקב גחלים היה מכבדן לאמה היינו כיון דמותר לאבדן אינן קדושות והקשו התוס' שם אפילו אי נימא דהמחתה שהיה חותה בה בשאר ימות השנה לא היתה כ"ש מ"מ יקדש המזבח את הגחלים דהא המזבח מקדש את הראוי לו ע"ש וקשה הא אף בלאו המזבח מקדש ג"כ קשה דקדושת העצים להיכן הלכה אטו משנעשו גחלים פקעה קדושת העצים ואי נימא דעצים אין להם כ"א קדושת דמים אתי שפיר דבקדושת דמים ליכא מצוה דמשמרת תרומותי שיהיה אסור לאבדן ומש"ה הקשו בתוס' רק שהמזבח יקדש את הגחלים קדוה"ג

ונראה דאע"ג דאין לעצים רק קדושת דמים ונפדין ואף כשהם על המזבח ג"כ אין להם אלא קדושת דמים כדמוכח מדברי התוס' מנחות ק"א שכתבו דרק כשתתו אותם במחתה כ"ש י"ל קדוה"ג מכלל דקודם שחתו אע"ג שהם על המזבח אין להם כ"א קדושת דמים מ"מ נראה דכשהם על המזבח אין נפדין וכמו בפרת חטאת דקדושת דמים היא דקדשי ב"ה היא וי"ל פדיון ולר"ש אף לאחר שחיטה י"ל פדיון דפרה נפדית ע"ג מערכתה מ"מ לאחר הזאת דמה כתבו התוס' ב"ק ע"ז דלכ"ע אין לה פדיון ע"ש דכיון דנעשו העבודות דידה שהם כעין עבודות פנים אף שהיא קדושת דמים אין לה עוד פדיון וה"נ בעצים אף שהם קדושת דמים מ"מ לאחר שהקריבן על המזבח שוב אין להם פדיון דהקטרת עצים עבודה היא ובעי כהונה וא"כ כיון שנעשו בהן עבודות שוב אין להם פדיון

ד) ובמתנדב לבונה אמרינן במנחות ק"ו ע"ב דלא יפחות מן הקומץ ומשמע דלהוסיף יכול ויש לחקור אם יכול רק להוסיף ב' קמצים וג' וכמו במנחה שיכול להביא מנחה של ב' עשרונות אבל קומץ ומחצה לא או דאין לו שיעור למעלה כלל ורק למטה י"ל שיעור דלא יפחות מן הקומץ ובמתנדב ב' קמצים ג"כ יש לחקור אם הם רק ב' קרבנות מיוחדים או שייך גם בלבונה קרבן אחד של ב' קמצים וכמו במנחה מנחה של ב' עשרונים ונ"מ שצריך להביאן בכלי אחד

ולענין שותפת אמרינן בת"כ פ' ויקרא דיין שמן עצים ולבונה אין באין בשותפת דדינן כמו מנחה דאינה באה בשותפת והנה במנחה גופה יש לחקור אם רק מנחה של עשרון אחד אינה באה בשותפת וכן משמע לשון המשנה מנחות ק"ד ע"ב דאין שנים מתנדבין עשרון אחד [וזה מפקינן מדכתיב נפש דעשרון אחד אינו בא בשותפת] אבל מנחה של שנים יכולה לבוא נדבת שנים מיהו הרמב"ם ז"ל סתם דאין שנים מתנדבים מנחה: סימן יב קרבנות מחוסרי כפרה

מחוסרי כפרה הם הזב והזבה והיולדת והמצורע וקרבנות כולם חוץ מן המצורע ויולדת עשירה הם קינין ומצורע עשיר מביא ג' בהמות אשם חטאת ועולה ולוג שמן ומצורע עני מביא אשמו ולוג ועופות אחד לחטאת ואחד לעולה וכל החטאות קודמות לעולות ואפילו חטאת העוף של יולדות עשירה קודם לעולת בהמה הבאה עמה ובפ' כל התדיר צ' ע"א אמרינן דזה דהקדים הכתוב עולה לחטאת ביולדת רק למקראה הקדימה הכתוב ויש הרבה פירושים בזה ובתוס' שם ד"ה למקראה פי' ר"ח דהיינו שצריך להקדיש העולה קודם החטאת ואע"ג דבכל מחוסרי כפרה אמרינן במתני' שם פ"ט ע"א דצריך לקרות שם לחטאת תחילה יולדת שאני דגזיה"כ הוא ובתוס' שם הקשו על הר"ח מההיא דעירוכין דאמרינן דעולת יולדת א"צ למשכן מפני שאי אפשר לה להביא חטאתה קודם עולתה ופרכינן והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ולפי' הר"ח כיון דצריכה לקרות שם קודם לעולתה א"כ אכתי א"צ למשכנה על העולה שהרי צריכה לקרות שם לעולה קודם החטאת ע"ש

והנה יש עוד להקשות ע"ז מהא דאמרינן בשקלים פ' י"ג שופרות דהיה שם שופר לקיני חובה לזבין וזבות וגם יולדות וכדאמרינן בעירובין ל"ב האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב והכל היו נותנין בשופר אחד כדאמרינן בשקלים שלא היה שם אלא שופר אחד לקיני חובה וקשה איך היו מערבין זו בזו הא אותן קינין של זבין צריך לקרות שם על של חטאת ראשונה כשאר חטאות הבאות עם העולות דצריך לקרות שם על של חטאת ראשונה ואותן של יולדת צריך לקרות שם על של עולה ראשונה וא"כ איך היו מערבין זו בזו [ובההיא דעירובין דאשה שיש עליה זיבה או לידה נותנת מעות בשופר דמשמע דכל אשה יכולה