מקדש דוד חלק א סט

אך מדברי התוס' זבחים ק"ט ע"א נראה דלא ס"ל כן דאמרינן שם ה' דברים בעולה מצטרפין זע"ז הבשר החלב והסלת והיין והשמן והיינו להתחייב משום פיגול והקשו הא אין שיעורן שוה דחלב בכזית ומשקין ברביעית ותי' דהנ"מ בשתיה אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל ומוכח מדברי התוס' דאין נ"מ בין אוכלין ומשקין רק הנפקותא בין דרך אכילה לדרך שתיה דשתיה ברביעית אבל דרך אכילה אף במשקין שיעורן בכזית ולא ס"ל הטעם דרביעית במשקין הם ככזית באוכלין דא"כ אפילו שרה פתו ביין ג"כ אמאי בכזית הא ליכא שיעורא אך קושיית התוס' שם לא תשאר על מרן דאף לדבריו אתי שפיר דמש"ה מצטרפין החלב עם היין והשמן אעפ"י שזה בכזית וזה ברביעית משום דכזית באוכלין הוא כמו רביעית במשקין ושיעור אחד הוא נמצא ששיעורן שוה ושפיר מצטרפין חצי זית חלב עם חצי רביעית יין [ועמ"ש מרן דרביעית במשקין שיעור כזית הוא משום דכשיקרוש יעמוד על כזית יש לעיין מהא דאמרינן בנזיר ל"ד דיין בנזיר שיעורו בכזית דילפינן מעלים ולולבים וכן אמרינן בכריתות לענין נתינת שמן המשחה על זר דשיעור בכזית דנתינה בכזית דילפינן מונתן לכהן את הקדש והתם כתיב אכילה ע"ש ואי אכילה במשקין שיעורו ברביעית שהוא כמו כזית באוכלין א"כ אמאי לא הו התם ברביעית]

ובההיא דזבחים ע"ז דלמחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה הלוג בנדבה פרכינן הא אמר ר"ש אין מתנדבין שמן ומתרצינן תיקונא גברא שאני והקשו בתוס' שם אי דאורייתא קאמר ר"ש אין מתנדבין שמן היכא שרי משום תיקונא גברא ועוד כיון דאין מתנדבין חולין גמורין הוו עכ"ל ונראה לומר נהי דאין מתנדבין מדאורייתא מ"מ איסור ליכא להקריב כמו המעלה אברי חיה טהורה לר"ל בזבחים ל"ד ע"א דאינו עובר בולא כלום ומקשינן והא כתיב בהמה ההוא למצוה ואמרינן שם משל לתלמיד שא"ל רבו כו' אלא כמוסיף על דבריו ע"ש אלמא דיכול להקריב אף מה שלא כתוב בתורה כיון דלא אסרה תורה להקריבו ורק דלא הוי מצוה אלא מ"ש בתורה וי"ל דה"נ בשמן]

ג) ובמתנדב עצים אליבא דרבנן כתב המל"מ פ"ד מהל' שקלים דמוסר הגיזרין לציבור ומבעירין אותן בתורת עצי המערכה והביא לזה מהירושלמי דמקשינן שם על הא דאמרינן בתענית בקרבן העצים שהיו המשפחות מתנדבות משלהן דניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה אלמא צריך מסירה לציבור ע"ש [וכ"כ עוד מהמפרשים ז"ל]

והנה יש לעיין ע"ז אי מוסרין הגיזרין לציבור ומעלין אותן בתורת עצי המערכה א"כ אין זה קרבן שלו שהרי הוא אינו מקריב כלום ואמאי אמרינן בספרי [הובא בתוס' סוכה מ"ז ע"א] דהמתנדב עצים טעון לינה ובת"כ פ' ויקרא אמרינן דאין קרבן עצים בא בשותפת משום דכתיב נפש ואי מוסרן לציבור אמאי לא יביא בשותפת וכן אמרינן בזבחים צ"ט דעצים אינו מביא כשהוא אונן דמרבינן שם מקרא דכל הקרבנות כשהוא שלם מביא ולא כשהוא אונן ואי מוסרן לציבור מה שייך שאינו מביא כשהוא אונן שהרי הוא אינו מקריב כלום ועוד אמרינן במנחות ע"ג ע"ב דעכו"ם מתנדבין עופות עצים ולבונה ואי הציבור מקטירן לעצי המערכה קשה הא קרבנות ציבור אין מקבלין מן העכו"ם ואפילו אי מוסרן לציבור כדאמרינן בת"כ שהביאו התוס' שם ד"ה איש ע"ש וצע"ג ומה שהביא המל"מ מן הירושלמי שהקשה על ההיא דתענית דניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה ומוכח דצריך למוסרן לציבור התם בההיא דתענית שהתנדבו משום שלא מצאו עצים למערכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם התם ודאי היו למערכה וצריכים מסירה לציבור אבל זה דמתנדבין עצים וילפינן לה מקרא קרבן מלמד שמתנדבין עצים הוא קרבן יחיד כן היה נראה בפשוטו אך ראיתי להרגמ"ה ז"ל מנחות ק"ו ע"ב דנראה דמפרש כהמל"מ שכתב שם ז"ל שמתנדב עצים דאקרו נמי קרבן וקסבר ת"ק דאותן גזירין קרבין להכשר הקרבנות על המערכה עכ"ל וכן בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל וקשה מכל הנך שהקשיתי לעיל עוד יש להקשות מהירושלמי שקלים פ"ו הלכה ז' דאיבעי לן באומר הרי עלי עץ אי מביא גיזר אחד ומייתינן ראיה מהא דבתמיד של בין הערבים היו ב' גזרי עצים בב' כהנים ומוכח דכל גיזר וגיזר הוא קרבן בפ"ע ע"ש ואי צריך למסור לציבור אמאי לא יתנדב גיזר ומה לי אם גיזר אחד אינו קרבן בפ"ע כיון דהציבור מקטירן למערכה עם שאר עצים ולמסור לציבור יכולים אף פרוטה אחת וצ"ע

והנה לרבי דאמר עצים טעונין קמיצה יש לחקור איך יעשה הקמיצה וכתב רש"י ז"ל במנחות ק"ו ע"ב ז"ל שמרסקו לעצים דקים עד שנוטל מהם מלא קומצו עכ"ל והש"מ מנחות כ' ע"ב כתב ז"ל המתנדב שני גזירין מבקע מלא קומצו קסמין דקים ונותן על המערכה ונראה מזה שאינו מרסק כל העצים רק שיעור קמיצה והרגמ"ה ז"ל שם ק"ו כתב ז"ל דרבי לא אמר ב' גיזרין וקאמר דנקטרין בפ"ע ולא להכשיר האברים שעל המערכה ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה לייתי אבל מלא קומצו מקטיר וטעונה הגשה ומלח כשאר קרבנות ושירי עצים לכהנים עכ"ל והנה זה שכתב דרבי לא קאמר ב' גיזרין כלל ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה רק מקטיר מלא קומצו יש לחקור אם יכול להתנדב רק מלא קומץ או דלמא כיון דצריך קמיצה ע"כ צריך להיות שיריים רק דליכא שיעור להשיריים אך בעיקר מ"ש דרבי לית ליה שיעורא כלל דב' גיזרין יש לעיין מהתוספתא שהביאו התוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה מלמד האומר הרי עלי עצים. מביא דמי ב' גיזרין ונותנן לשופר כו' ואם אמר הרי עלי ב' גיזרין אלו למזבח כו' ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי כו' ונראה מזה דאף לרבי באומר הרי עלי עצים מביא ב' גיזרין וצ"ע

ובמתנדב עצים לרבי דאמר עצים טעונים קמיצה כתבו התוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה לדברי דאף השירים קרבין למזבח וכמו מנחת חוטא של כהנים לר"ש דהקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן אך הרגמ"ה ז"ל כתב במנחות ק"ו ע"ב דהשירים מתחלקים לכהנים ע"ש והנה יש לעיין על הרגמ"ה ז"ל אי חשיבי עצים כמנחות הנקמצות שהקומץ מתיר השירים א"כ אם אין שירים אין קומץ ובירושלמי יומא פ"ו הלכה ו' איבעי לן בפרים הנשרפים אם נשתייר כזית מן הבשר אם זורק את הדם אי חשיב יש בשר ומסקינן כיון דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אינו זורק עליו את הדם ע"ש א"כ בהנך שירים של עצים אעפ"י שהן מתחלקין לכהנים מ"מ אין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אלא מתחלק להסקה ואיך מקטיר עליהם את הקומץ וצ"ע ואפשר דרבי לטעמיה אזיל דס"ל בזבחים ק"ד דהדם מרצה על העור בפ"ע אע"ג דאין בו אכילת אדם ולא אכילת מזבח מיהו לפי פי' התו' שם אינו ענין כלל לכאן אך לפי פי' רש"י ז"ל שם אפשר קצת לדמות זה לזה (והנה להרגמ"ה יש לחקור בנטמאו השירים של העצים אי מקטיר קומץ עליהם אי הציץ מרצה על השירים דאפילו למ"ד ציץ מרצה על אכילות אבל הנך שירי עצים שאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אפשר דלכ"ע אינו מרצה]

ואם אותן השירים של העצים נפסלים בלינה או ביוצא הנה להתוס' דאף השירים קרבין למזבח ודאי