מקדש דוד חלק א ז

משה דזה דבעינן לקידוש ירושלים תהלוכות בלחמי תודה ועזרה בשירי מנחה כתב הריטב"א ז"ל אף עזרה דבר הנאכל בה מקדשה פי' כדי להודיע שעד כאן תחום אכילת קודש זה עכ"ל והר"י מיגאש כתב שאכילת השירי מנחה בעזרה היא המקדשת אותה ע"ש ומזה נראה דמה דצריך שירי מנחה לקדש העזרה הוא מדין חינוך וכמו דהמזבח מתחנך ע"י הקרבה כן העזרה מתחנכת ע"י אכילת קדשים הנאכלים בה וכמו כ"ש צריכים קדושת פה ואח"כ עבודתן מחנכתן כן המקדש צריך קדושת פה ע"י מלך וסנהדרין ועפ"י נביא ואורים ותומים וצריך ג"כ לחנכו בשירי מנחה ולפ"ז בימי משה א"צ כלל לקדש בשירי מנחה דהקידוש ע"י חינוך הוא רק לדורות דבימי משה היתה משיחה במקום החינוך לדורות וכמו בכ"ש דבימי משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן כדאמרינן בשבועות ט"ו וכיון שהמשכן נמשח א"צ לחינוך ועיין תוס' שם ד"ה מתיב]

ובעיקר מה דאמרינן דהעזרה מתקדשת בשירי מנחה הקשו התוס' שבועות ט"ו ע"א ד"ה אין הא אין מנחה בבמה בשלמא בימי עזרא איכא למימר דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ועזרא עשה רק זכר לדבר אלא בימי שלמה ויהושע קשה וכ"ת דקדשה במנחת העומר והא בסוכות היה הקידוש בימי שלמה כדאמר במו"ק וכדמוכחי קראי ותי' שם בתוס' כיון שהכל בא בב"א הקידוש ועשיית המנחה לא חשבינן מנחה בבמה א"נ כיון דלא אפשר א"צ ע"ש והנה מדברי התוס' נראה דאי לאו דהיה הקידוש בסוכות היה אפשר לקדש במנחת העומר ויש לעיין בזה דהא מנחת העומר קרבן ציבור הוא א"כ ע"כ קרבה בבמת ציבור דהיינו בנוב וגבעון א"כ איפסיל לה ביוצא וכ"כ הריטב"א שם דאי אפשר לקדש במנחת העומר דמיפסיל ביוצא אך כמו כן יש לעיין על מה דאמרינן בגמרא בשבועות שם דאי לאו דאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט היה אפשר לקדש בשתי הלחם דעצרת אע"ג דשתי הלחם ג"כ ק"צ הם ואין קרבים אלא בבמה גדולה וא"כ נפסלים ביוצא צא וע"כ נ"ל כתי' התוס' שם דלא חשיב מנחה בבמה כיון דע"י הקרבת המנחה נעשה הקידוש א"כ ה"נ בשתי הלחם כיון דצריכים לקדש בשתי הלחם מקריבין אותן בעזרה ולא בנוב וגבעון דהקידוש וההקרבה באין כאחד [אך להתוס' בקושיתם דלא נחתי להכי צ"ע הא מיפסלי ביוצא] אך לפ"ז קשה הירושלמי פ"ק דסנהדרין דמקשינן שם התינח בימי עזרא דהקריבו ואח"כ הקדישו דס"ל קידשה לע"ל ולא עשה רק זכר לדבר והיה אפשר להקריב הב' תודות במקדש אלא בימי שלמה במה קידשו ומסקינן בב' תודות הבאות מנוב וגבעון ע"ש ואמאי היה צריך להקריב התודות בנוב וגבעון נהי דבבמת יחיד היה אי אפשר להקריב דהנך תודות לקדש המקום חשיבי קרבן ציבור אך במקדש אמאי לא היה אפשר להקריב התודות כיון דהנך תודות לקידוש המקום וא"כ קדושתן והקרבתן באין כאחד וכמו בשתי הלחם וכמו למ"ד אין מנחה בבמה דבאין כאחד כמ"ש בתוס'

ונראה היה לומר הטעם משום דלחמי תודה הן המקדשות אבל לא התודות עצמן כדאמרינן בשבועות דתודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן א"כ התודות עצמן כיון שאינן מקדשות לא שייך בהו לומר דבאין כאחד א"כ אי אפשר להקריב התודות בעזרה קודם שנתקדשה [מיהו להר"ח והאבן מיגאש ז"ל שכתבו דב' תודות הם במקום מלואים צ"ל אע"ג דמקיפין החומה בלחמן ולא בבשרן מ"מ התודות עצמן ג"כ מקדשות] אך קשה משתי הלחם דהלחם מקדש העזרה ולא הכבשים א"כ איך יכולים להקריב הכבשים בעזרה ואין לומר דבשבועות קאי אליבא למ"ד במנחות מ"ה ע"ב דלחם קרב בלא כבשים דהא אמרינן בשבועות שם להדיא דלחם בשחיטת כבשים הוא דקדשי וצ"ע

ומעיקר מה דאמרינן בירושלמי דבימי שלמה לא היו יכולים להקריב התודות במקדש אלא בנוב וגבעון מוכח דקידוש ירושלים בימי שלמה היה קודם קידוש העזרה דהא השתי תודות הם לקידוש ירושלים ואם כבר נתקדשה העזרה בשירי מנחה א"כ כבר אפשר היה להקריב התודות בעזרה ומזה יש להקשות עמ"ש תוס' זבחים ס' ע"ב דתימא הוא לומר כשחרב הבית אבל חומות ירושלים קיימות דלא בטלה קדושתן לענין קדשים קלים ומעשר שני דהא ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתכן שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא עכ"ל ומזה הירושלמי נראה דאפשר היה להיות קדושת ירושלים בלא קדושת המקדש דהא בשעה שנתקדשה ירושלים לא היתה עדיין קדושת העזרה וצ"ל לדעת התוס' דלעולם לא נתקדשה ירושלים קודם רק דקידשום כאחד ומש"ה לא היה אפשר להקריב התודות בעזרה דעדיין לא נתקדשה העזרה דקידוש שניהם היה כאחד ויש לעיין מנ"ל להירושלמי דקידוש שניהם היה כאחד והתודות היה צריך להקריב בנוב וגבעון דילמא היה קידוש העזרה קודם והתודות הקריבו במקדש כמו בימי עזרא

ונראה לומר דכמו דלא אפשר לקדש ירושלים קודם קדושת העזרה כן אי אפשר לקדש העזרה קודם ירושלים דהעזרה עצמה צריכה ליקדש בקדושת מחנה ישראל דאי אפשר להיות קדושת מחנה שכינה בלא קדושת מחנה ישראל ואי אפשר להיות המקום ראוי לאכילת קדשי קדשים אם אין להמקום ג"כ קדושת החומה ובמכות י"ז ע"ב אמרינן דזר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש אחד משום אוכל חוץ לקלעים ואחד משום אוכל חוץ לחומה ע"ש ומוכח דלק"ק צריך להיות ב' מחיצות חומת העזרה וחומת ירושלים א"כ אי אפשר ק"ק לאכול בעזרה אם לא יהיה לה קדושת חומת ירושלים א"כ אי אפשר לקדש העזרה ולאכול שם שירי מנחה אם לא יקדשו ג"כ את כל ירושלים בשתי תודות ומש"ה היה צריך להיות ב' הקידושים כאחד [והנה לפ"ז אי אפשר היה לקדש העזרה במנחת העומר מטעם אחר כיון דצריך אז לקדש גם את העיר בשתי תודות וזה אי אפשר בפסח משום חמץ שבהן] אך ראיתי בתוס' שבועות ט"ו ע"ב ד"ה דקדשה שכתבו דאם יקדשו העזרה ולא יקדשו ירושלים יהיו קדשים קלים נאכלים בכל הרואה כמו בשילה וא"כ קשה הירושלמי דילמא קידשו העזרה תחילה וקרבו התודות במקדש ושמא קים להירושלמי דקדושת שניהם היתה כאחד וצ"ע

והנה עמ"ש התוס' דאי אפשר לומר שנתקדשה העזרה במנחת העומר שהרי בחג היה הקידוש בימי שלמה יש לעיין שהרי דוד קידש העזרה ולא שלמה כדאמרינן בזבחים כ"ד ע"א כי קדיש דוד רצפה כו' וכמ"ש בתוס' שם דאע"ג דשלמה בנאה דוד קידשה וכמה שהביאו שם מהירושלמי דוד זה מלך גד זה נביא כו' א"כ מנ"ל שלא היה במנחת העומר וצ"ע

אך בעצם מה דאמרינן דדוד קידש העזרה יש לעיין הא בעינן קידוש בשעת בנין ואיך אפשר לומר דאע"ג דשלמה בנאה דוד קידשה וע"כ צ"ל דדוד עשה קלעים וקידש וכדאמרינן בשבועות ט"ז אמר ר"א שמעתי כשהיו בונין היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרות ואמרינן שם משום דס"ל קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וצריך לקדש מחדש והיו צריכים לעשות קלעים וה"נ היה בימי