מקדש דוד חלק א ו

לא שאר דברים ומש"ה אצטריך קרא דאין מזין אם לא נתחנך בקטורת וכן למ"ד במנחות שם דאין מחנכין אלא בקטורת של בין הערבים ונפקא לה מקרא דבבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה כו' צ"ל ג"כ דלא אתי למעט אלא קטורת של שחר אבל לא הזאות] ועוד אפשר דעל שאר קרבנות לא אצטריך קרא דאין מחנכין בהם משום דאי אפשר להקריב שום קרבן קודם תמיד של שחר מיהו תמיד של בין הערבים אפשר להקריב אף אם לא הקריבו תמיד של שחר כדאמרינן במנחות שם דאם כבר נתחנך המזבח אם לא הקריבו כבש בבוקר מקריבין בין הערבים וא"כ אפשר היה לחנך המזבח בתמיד של בין הערבים רק דמיעט הכתוב דשני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים אך זה דאין להקריב שום קרבן קודם תמיד של שחר הוא דוקא היכא דאפשר היה להקריב תמיד של שחר אבל היכא דלא אפשר היה מותר להקריב שאר קרבנות דאמרינן בעירוכין י"א ע"ב דהקריבו בשעת החורבן עולת נדבה ומקשינן התם הא בי"ז בתמוז בטל התמיד מפני שלא היו להם כבשים ומתרצינן דבן בקר בעלמא אתרמיא להו והקריבוהו עולת נדבה ומוכח אע"ג דלא קרב התמיד שלא היה להם כבשים היה מותר להקריב עולת נדבה [וכן מוכח ממנחות מ"ט דהיכא דאי אפשר להקריב התמיד משום חסרון כבשים מותר להקריב המוסף] א"כ אם יבנה המזבח סמוך לשקעה"ח כיון דאי אפשר היה להקריב התמיד יהיה מותר להקריב מן המוספין

ובתוס' סוכה מ"א ע"א ד"ה דאשתקד כתבו דזה דבזמן שאין ביהמ"ק קים האיר המזרח מתיר הוא גם למ"ד קידשה לע"ל וז"ל שם ואפילו לר"י דאמר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית ה"מ כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא כדמוכח בזבחים דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים ואין אוכלים בגינו שירי מנחה ולא ק"ק ולא קדשים קלים עכ"ל והנה קשה לפמ"ש תוס' זבחים נ"ט ע"ב על הא דאמרינן דהמעלה בזה"ז למ"ד קדושה ראשונה קידשה לע"ל חייב אע"ג דמיירי במנחה שקמצה בכ"ש בפנים דרק לזבחים בעינן מזבח אבל קמצים יכול להקטיר במקום המזבח ע"ש וא"כ מנחת העומר יכול להקטיר אף אי ליכא מזבח א"כ הדרה קושית התוס' בסוכה לדוכתה אמאי כשחרב ביהמ"ק האיר המזרח מתיר דהא אפשר להקריב העומר אף לאחר החורבן וגם קשה על הא דאמרינן שם דאיבני בחמיסר א"נ בליליא הא א"צ לבנין כלל ויכול להקריב את העומר אע"ג דליכא לא בית ולא מזבח וליכא למימר דמש"ה אי אפשר להקריב העומר בלא מזבח כיון דהשירים לא יהיו נאכלים דמזבח שנפגם אין אוכלים בגינו שירי מנחה וא"כ אי אפשר ג"כ להקטיר הקומץ דהוי כמו נאבדו שיריה דאין מקטירין הקומץ לאו מילתא היא לא מבעי לשיטת התוס' ב"מ נ"ג ע"ב ד"ה לא דאין דיחוי באכילה ואם יבנה אח"כ המזבח מותר באכילה א"כ כיון דאין השירים נפסלים רק דאין נאכלים א"כ ודאי מקטיר קומץ עליהם דאף בנטמאו השירים אי ציץ מרצה על אכילות מקטירים הקומץ כדאמרינן בפסחים ע"ז ואע"ג דאין השירים נאכלים אלא אפילו לשיטת התוס' זבחים ס"א ע"ב דאף אם נתקן אח"כ המזבח אין השירים נאכלים דנפסלים משום דיחוי בשעת פגימת המזבח מ"מ הכא דבשעת קמיצה ליכא מזבח הו"ל דיחוי מעיקרא ולא הוי דיחוי א"כ אין השירים נפסלים ויכול להקטיר קומץ עליהם (והנה ע"כ מוכח דהתוס' סוכה שכתבו דצריך מזבח להקרבת העומר פליגי על תוס' זבחים שכתבו דלהקטרת קמצים לא בעינן מזבח אך לתוס' זבחים תשאר קושית התוס' בסוכה אמאי לאחר החורבן האיר המזרח מתיר ונראה לענ"ד לתרץ דמש"ה לא אפשר להקריב העומר קודם בנין המזבח משום דמנחת העומר טעונה הגשה והגשה בקרן דרומית מערבית של מזבח כנגד חודה של קרן א"כ אי אפשר לעשות הגשה בלא מזבח ואע"ג דהגשה לא מעכבא מ"מ אין להקריב לכתחילה בלא הגשה אך התוס' בזבחים אתי שפיר כיון דהגשה לא מעכבא א"כ אם קמץ בפנים והקטיר בחוץ חייב דחשיב ראוי לפתח אהל מועד כיון דכשר אם הקריב בדיעבד עוד אפשר דאף דהגשה לא מעכבא מ"מ בעינן ראוי להגשה ואי ליכא מזבח ואינו ראוי להגשה הגשה מעכבת והנה התוס' מנחות מ"ז ע"א ד"ה שיהא נסתפקו אי בעינן שיהא ראוי לתנופה וצדדו דאע"ג דתנופה לא מעכבא מ"מ בעינן ראוי לתנופה ע"ש א"כ ה"נ בעינן שיהא ראוי להגשה וזה דחייב בקמץ והקטיר בחוץ בזה"ז אע"ג דאינו כשר בפנים משום דאינו ראוי להגשה הוא משום דאף בפנים אם עלה לא ירד משום חסרון הגשה דאיכא מנחות שאין טעונות הגשה וא"כ אי"ל הכשירא במקום אחר ואם עלה לא ירד ומש"ה חייבין עליו בחוץ

ב) והנה לפי המסקנא בשבועות שם מקדשין העזרה בשירי מנחה מ"ט כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל מקדשה אף העזרה דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל מקדשה ואע"ג דירושלים מתקדשת בחמץ עזרה אי אפשר בחמץ ובירושלמי סנהדרין פ"א הלכה ג' בעינן ג"כ למימר שיקדשו בשתי הלחם שהם חמץ ומקשינן התם ג"כ כמו בתלמודא דידן וכי מקדשין ביו"ט ואמרינן דמקדשים בלחם הפנים ומקשינן וכי מקדשים בשבת ומתרצינן דמקדשים בלילה היינו במוצ"ש ופרכינן וכי מקדשין בלילה אלא אמר ר"י בי רבי בון במנחת מאפה ע"ש היינו דמסקינן כהש"ס דילן דאי אפשר לקדש בחמץ ומקדשין בשירי מנחה מיהו בזה יש לעיין מ"ש מנחת מאפה משאר מנחות ובגמרא דילן קתני סתם בשירי מנחה

ונראה לענ"ד לומר הטעם משום דלקדש העזרה בעינן לחם דומיא דירושלים דמתקדשת בלחמי תודה דשתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן ובעינן דומיא דירושלים ובדין היה שיהיה צריך דוקא לחם חמץ דומיא דהתם רק דלא אפשר אבל לחם בעינן דאל"כ למה צריך דוקא לקדש בשירי מנחה לקדש בחטאות ואשם שהם ג"כ דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל וכ"כ הריטב"א להדיא בשבועות שם דלקדש העזרה בעינן לחם וזהו טעם הירושלמי דבעינן דוקא מנחת מאפה דחשיב לחם דאין לחם אלא האפוי בתנור כדאמרינן בפסחים ל"ו ע"א אבל מנחת מחבת ומרחשת דמעשה אילפס הן ומטוגנין אינן לחם וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסחים שם דזה דאמרינן במנחה נטלה לאוכלה מברך המוציא לא במנחת מחבת ומרחשת מיירי אלא במנחת מאפה ונחלק בזה על התוס' שם וכן מהפוסקים] ואתי שפיר לפ"ז כל דברי הירושלמי שם דמעיקרא אמרינן בשתי הלחם שהם לחם וגם חמץ ופרכינן דאי אפשר בשתי הלחם ואמרינן בלחם הפנים דנהי דאי אפשר בחמץ עכ"פ צריך לחם ובלא זה אינו מובן מ"ש לחם הפנים דנקט] ופרכינן דאף בלחם הפנים אי אפשר ומסקינן במנחת מאפה שהוא ג"כ לחם

והנה כל דיני הקידוש ילפינן ממשה כדאמרינן בשבועות שם דכתיב וכן תעשו לדורות ופירש"י ז"ל שם דמשה מלך ונביא ואחיו כ"ג ואורים ותומים וע' זקנים אך הב' תודות מנחמיה בן חכליה גמרינן ע"ש וכן כתב הריטב"א ז"ל דב' תודות לי"ל ראיה ממשה דמנ"ל דהוו התם אלא דגמרינן מדברי קבלה ע"ש

ונראה לענ"ד לומר דב' תודות לא היו כלל בימי