מקדש דוד חלק א סז

כר"מ דס"ל בעירוכין י"א דהשיר מעכב את הקרבן וכתבו בתוס' שם היינו דהשיר מעכב את הנסכים ע"ש א"כ לא קשה דזה שנתקלקלו בשיר הוא יותר קלקול מאשר לא הקריבו המוספים דכיון דהשיר מעכב הנסכים א"כ הוי כהקריבו זבח בלא נסכים ובמנחות מ"ה ע"א אמרינן דאם היו לו פרים מרובים למוספים ולא היו להם נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקרבו כולן בלא נסכים ע"ש אלמא דלהקריב קרבן בלא נסכים הוא קלקול יותר משלא להקריב כלל קרבנות החובה] [הנה התוס' סוכה נ' ע"ב ד"ה ורבנן הקשו איך היו תוקעין התקיעות במקדש אף בשבת ואף התקיעות להבטיל העם ממלאכה היו דוחות יו"ט שחל להיות בע"ש והא התקיעות הם שבות וכדאמרינן דאין חליל של שמחת בית השואבה דוחה יו"ט ותי' בתוס' משום דאין שבות במקדש ושאני בית השואבה שהיו שם הרבה כלי שיר גזרו ע"ש וקשה הא התקיעות להבטיל העם ממלאכה לא היו רק במקדש כי אף במדינה כדמוכח משבת ל"ה ע"ב מה נעשה לבבליים כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' שבת הלכה י"ח כל מדינות ועירות של ישראל תוקעין בהן שש תקיעות בע"ש ואח"כ כתב י"ט שחל להיות בע"ש תוקעין כו' א"כ אף במדינה תוקעין ביו"ט שחל להיות בע"ש ובזה אינו שייך אין שבות במקדש וצ"ע]

והנה בעירוכין י"א ע"ב איבעי לן עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה כו' וכתב שם הש"מ ז"ל תימה אי אינה טעונה שירה איך מצינו שיר בתודה דאין תודה באה חובה וי"ל דמשכחת לה בתודה הבאה כשמוסיפין על העיר ועל העזרות עכ"ל והנה יש לעיין טובא מה דמקשה הש"מ רק אי אמרינן דנדבת ציבור אינה טעונה שירה הא אף אי טעונה שירה ג"כ קשה איך משכחת לה שיר של תודה דהא אין תודה באה נדבת ציבור כדאמרינן בת"כ דאין ציבור מתנדבין רק עולה ולא שלמים ואין שירה אלא בק"צ וצ"ע

ומזה שכתב הש"מ דמשכחת לה שיר של תודה בתודות הבאות להוסיף על העיר ועל העזרות נראה דהאי שיר שהיו אומרים כשמוסיפין על העיר ועל העזרות בשביל התודות היה בא דאותן תודות טעונות שירה דהם תודות של חובה ולפ"ז צ"ל דאותן התודות הם קרבן ציבור דאין שירה אלא בק"צ וכן מוכח בירושלמי פ"ק דסנהדרין דמקשינן בשלמא בימי עזרא הקריבו התודות לקדש העיר במקדש דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל אלא בימי שלמה במאי קידשו ואמרינן בב' תודות הבאות מנוב וגבעון ע"ש ומוכח דאותן התודות הן ק"צ דקרבן יחיד קרב בבמה קטנה ולמה היו באין מנוב וגבעון מיהו קשה איך אפשר דאותן התודות טעונות שירה דהא שירה אינה אלא בק"צ הקבוע לו זמן כדאמרינן בעירוכין שם והנך תודות אין קבוע להם זמן ועוד דזה השיר כשמוסיפין על העיר לא היה אצל המזבח על הדוכן כשאר שיר של קרבן אלא על כל פינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים כדאמרינן בשבועות ע"כ נראה דהאי שירה כשמוסיפין על העיר היה רק שמחה בעלמא וכמו ביכורים דטעונים שירה כדאמרינן בעירוכין י"א ע"א וכתבו התוס' שם ד"ה מנין דאינה רק שמחה בעלמא ונראה עוד ראיה לזה דבשבועות ט"ו ע"ב מקשינן דלקדש העזרה בלילה כו' ואיך אפשר לקדש בלילה הא אף לקדש את העזרה טעון שיר כדאמרינן במתני' שם ואין שירה בלילה כדאמרינן בעירובין שם מה כפרה ביום אף שירה ביום ומוכח דאין זה שיר של קרבן כ"א שיר של שמחה ושיר של שמחה אומרים אף בלילה וכמו בשמחת בית השואבה שהיתה בלילה והלוים היו עומדים על ט"ו מעלות של עזרת נשים ואומרים שירה כדאמרינן במתני' פ' החליל נ"א ע"ב

ו) ובפסולי נסכים אמרינן בב"ב צ"ז דיין קוסס מזוג מגולה של שמרים ושריחו רע לא יביא ואם הביא פסול והרמב"ם ז"ל לא הביא מכל אלה שפסול רק מגולה ועמד בזה הלח"מ פ"ו מהל' א"מ ה"ט ע"ש והנה בסוכה מ"ח ע"ב אמרינן דעירה של יין לתוך של מים כשר וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' תמידין ה"ו דהיינו אם ניסך שניהם מכלי אחד כשר ע"ש וקשה הא הו"ל יין מזוג ואיך כשר ומצאתי להאור שמח שעמד בזה וכתב דזה דיין המזוג פסול הוא רק משום דחסר השיעור דמיירי דלא ניסך אלא רביעית ההין יין מזוג וקמ"ל דאין כל היין המזוג חשיב יין וכדאמרינן בספרי שהביא הרשב" ז"ל שם דרביעית ההין חי הוא מביא ולא מזוג היינו ששיעורו רביעית ההין חי אבל בעירה של מים בשל יין שמנסך שיעור ג' לוגין יין חי שפיר דמי ע"ש אך עדיין יש לעיין מ"מ איך יוצא ידי ניסוך המים דהא בכ"מ יין מזוג חשיב כולו יין ולא מים כמו לענין הכשר דאמרינן בב"ב צ"ז דאם תמדו במי גשמים מכשיר ואע"ג דמי גשמים אין מכשירין משום דהכל חשיב יין וכן לענין מקוה דמים פוסלין בג' לוגין ומשקין בשינוי מראה אמרינן בפ"ק דמכות בג' לוגין מים שנפל לתוכו קורטוב של יין ומראהו כמראה היין אינו פוסל בג' לוגין וחשיב כלו כמשקה משום דיין מזיגא מקרי ע"ש וכ"ש היכא דהמזיגה אינה יותר משיעור מזיגה דהיינו ב' חלקים מים ואחד יין דנחשב הכל יין וכן לכוס של ברכה א"כ נהי דלנסכי יין אינו חשוב יין מזוג כלו יין דאיכא קרא דצריך דוקא יין חי אבל מ"מ מים נמי לא הוי (וזה דאמרינן בירושלמי נזיר פ' ג' מינין דכוס מזוג אין לוקין עליו אלא משום משרת היינו דעל כוס מזוג אינו חייב משום יין אלא משום משרת אע"ג דמזוג חשיב הכל יין משום דנזיר שאני דבעינן אשר יוצא מגפן היין ואותו המים אע"ג דלאחר מזיגה נעשה יין מ"מ לא יצא מגפן היין ובזבחים כ"ב ע"ב גבי הקרב והכרעים ירחץ במים אמרינן במים ולא ביין ולא במזוג ואע"ג דאיכא דברים דיין מזוג לא חשיבי לגבן יין אבל יין מזוג שיחשב מים לא אשכחן וצ"ע: סימן יא מתנדבין יין שמן עצים ולבונה

א) גרסינן בת"כ ויקרא פ"ח קרבן מלמד שמתנדבין יין וכן אמרינן שם קרבן מלמד שמתנדבין שמן קרבן מלמד שמתנדבין עצים קרבן מלמד שמתנדבין לבונה ובפ' כל התדיר צ"א ע"ב אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האישים שנאמר ויין תקריב לנסך רביעית ההין אשה כו' ומקשינן והא מכבה ומתרצינן כבוי במקצת לא שמיה כבוי א"נ כבוי דמצוה שאני ולבסוף מסקינן דתלוי בפלוגתא בדבר שאינו מתכוין אי מותר או לא והנה יש לעיין מ"ש זילוף של יין ע"ג האישים משאר הקטרות דאיכא ג"כ כיבוי כדאמרינן בביצה ובשבת קל"ד דבשרא אגומרי איכא כבוי וע"כ כיון דמצותו בכך שרי א"כ ה"נ ביין כיון דכתיב ויין תקריב כו' אשה כו' וגלי קרא דמתנדב יין צריך להקטירו א"כ הוי כשאר הקטרות

ונראה היה לומר דכבוי דמזבח שאני מכבוי דשבת דכבוי דשבת כיון דמכבה לשעה אע"ג דאח"כ ידלוק חשיב מכבה דהוי מלאכה אבל במזבח אסור רק כבוי שהוא לעולם ובשרא אגומרי נהי דמכבה לפי שעה אבל אח"כ חוזר ומבעיר ומש"ה בהקטרה ליכא משום כבוי אבל ביין כשנופל מכבה לגמרי ומש"ה אסור אך אי אפשר