מקדש דוד חלק א סה

נסכים אף כל הקרבן מביא כדאמרינן בקידושין באשה שהפרישה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה אעפ"י שלא הפרישתה מחיים ואי שעבודא לאו דאורייתא אף נסכים לא יביאו ומשמע בפשוטו דלעולם יורשין מביאין נסכים בין ירשו בין לא ירשו ולא תקשה כיון דלא ירשו למה להם להביא נסכים דגדולה מזו אמרו בשקלים פ"ז משנה ה' בבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דזכרים עולות כו' דמתחילה היו ממשכנין את מוצאה עד שיביא נסכיה כו' התקינו ב"ד שיהו נסכיה קרבין משל ציבור אלמא דמדינא צריך המוצא להביא נסכיה משלו וא"כ הא לא גרע היורש ממוצא כיון דהבעלים אינם בעולם והבהמה היא ברשותו לא גרע היורש ממוצא בהמה דצריך להביא נסכיה וכן משמע ממתני' דשקלים פ"ו מ"ז בז' דברים שהתקינו ב"ד בגר שמת והניח זבחים ואי"ל נסכים דקריבין משל ציבור ול"ל דוקא גר ליתני אחד שמת והניח זבחים ולא הניח נכסים נסכיו קרבין משל ציבור ומשמע דדוקא בגר שאי"ל יורשין אבל מי שי"ל יורשין אף דלא הניח נכסים נסכיו קרבין משל יורשין]

וזה דנסכים אין באין אלא מן החולין כתבו התו' מנחות פ"ב ע"א ד"ה ונסכים מכל מקום לא יביאו אלא מן החולין דכל דבר דכולו למזבח אינו בא מן המעשר כדתניא בההוא ספרי שהבאתי לעיל דממעט עולות דבעינן אכילה שיש בה שמחה עכ"ל והנה יש לעיין ל"ל טעם זה הא זה דמביאין תודה מן המעשר ילפינן לה מהיקישא לשלמים ושלמים ילפינן מגז"ש דשם שם וכיון דאצטריך ריבויא לכל קרבן דבא מן המעשר א"כ מהיכא תיתי דיביא נסכים מן המעשר וההיא דספרי אתי שפיר דז"ל הספרי שם נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן שלמים אף כאן שלמים אי מה להלן עולות אף כאן עולות ת"ל ושמחת אכילה שיש בה שמחה עכ"ל היינו דנילף מהר עיבל דמעשר קרב עולות כשם שלמידין מהר עיבל דמעשר בא שלמים ומש"ה אצטריך קרא למעוטי אבל נסכים מהיכא תיתי דקרבי מיהו למ"ד דקרבו נסכים בבמה קטנה אפשר דאצטריך קרא דלא לילף מהר עיבל לנסכים דלדידיה בהר עיבל ג"כ היה נסכים

מיהו לחטאת ודאי לא אצטריך קרא למעוטי שאינו בא מן המעשר דמהיכא תיתי שבא מן המעשר כיון דצריך קרא לכל קרבן שבא מן המעשר וא"כ קשה הא דאמרינן לקמן פ"ג ע"א דחטאת אינו בא מן המעשר משום דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו הוא מביא ואינו מביא מן המעשר דל"ל קרא למעוטי

ונראה דאצטריך קרא דפסול בשהביא מן המעשר דזה דצריך קרא לתודה ולשלמים דבאין מן המעשר הוא מדין של המעשר דאצטריך קרא דרשאי ליקח בכסף מעשר שני שלמים ותודה אבל לא שאר קרבנות אבל אין זה דין בקרבנות א"כ אם עבר ולקח אינו נפסל משום זה ומש"ה אצטריך קרא דחטאת אינו בא אלא מן החולין היינו שזה דין בקרבן שאינו בא ממעשר והוי פסול בקרבן

מיהו לר"מ קשה דס"ל מעשר ממון גבוה הוא ובמנחות פ"ב ע"א איפלגו ר"י ור"א במתפיס מעות מעשר שני לשלמים אי קנה שלמים ואמרינן דפליגי אליבא דר"מ דמעשר ממון גבוה הוא דמ"ד לא קנה משום דמעשר ממון גבוה הוא אינו יכול להתפיסן בשלמים דאינן שלו להתפיסן ומ"ד קנה שלמים הוא משום כיון דמעשר קרב שלמים יכול נמי להתפיס מעות בשלמים ע"ש א"כ בחטאת כיון דאינו יכול להביא ממעות מעשר שני דרק תודה ושלמים מרבינן דבא ממעשר שני נהי דהוא דין במעשר ולא דין בהקרבן א"כ ממילא לא מיתפסי המעות כלל בחטאת כיון דמעשר ממון גבוה הוא ואין התפסתו התפסה וא"כ לא אצטריך קרא אף לדיעבד דפסול

ד) ובנסכי החג שהיו שם ב' נסכים ניסוך המים וניסוך היין כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' תמידין הלכה ו' שניסוך שניהם היה כאחד ועמד שם הכ"מ בזה מנ"ל להרמב"ם ז"ל זה וכתב משום דאמרינן ביומא כ"ו דאין מנסכין מים בחג אלא עם תמיד של שחר ובתוספתא סוכה אמרינן מאימתי מנסכין אותן עם איברי תמיד ומשמע לרבינו דהיינו בשעת ניסוך היין ע"ש והנה יש לחקור איזה מנסך קודם אי היין או המים דלכאורה ניסוך היין קודם דהוי תדיר ואע"ג דחיוב ניסוך המים מתחיל מאורתא כדאמרינן בתענית ב' ע"ב וכמה שהביאו בתוס' שם מהירושלמי דאם נסכן בלילה הראשונה ג"כ כשר וניסוך היין מתחיל רק משקרב הזבח ואם הקריב הנסכים קודם הזבח פסול כדאמרינן בת"כ א"כ נתחייב בניסוך המים קודם ניסוך היין מ"מ תדיר קודם וכדאמר ר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין אע"ג דחיוב המוספין התחיל קודם ומשום דמנחה תדירה וכדאמרינן בפ' כל התדיר צ"א ע"א והנה לאידך גיסא י"ל דניסוך המים קודם שהוא מקודש שהוא בא בשביל הרגל וכמו מוספים דאמרינן שם דחשיבי מקודש משום שבאים בשביל הרגל וניסוך היין אינו בא אלא בשביל התמיד ואע"ג דאמרינן בפ' כל התדיר דתמיד קודם למוספין ואין המוספין חשיבי מקודש יותר משום דשבת ור"ח אהני ג"כ לתמיד ואף התמיד חשיב מקודש י"ל דזה שייך רק בקרבנות עצמן כיון דתמיד של שבת ע"כ צריך להקריבו בשבת א"כ נהי דאינו בא בשביל שבת מ"מ כיון דדינו להקרב בשבת דוקא אהני ליה שבת דחשיב ג"כ מקודש וכן במוספי שבת בר"ח אבל נסכים דאמרינן מנחתם ונסכיהם אפילו מכאן ועד עשרה ימים הרגל אינו יכול לאהני לנסכי התמיד שיחשבו מקודש כיון דאין באין בשביל הרגל וגם א"צ דוקא להקריבן ברגל דיכול להקריבן אח"כ משא"כ בניסוך המים שצריך דוקא להקרב ברגל וכדאמרינן בירושלמי פ' לולב וערבה בעי קומי ר"י לא נסך היום מהו שינסך למחר כו' לא נסך היום לא ינסך למחר על שם דעבר יומו בטל קרבנו] א"כ נסכי המים חשיבי מקודש והנה בלח"מ שם הביא מקור להרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בפ' לולב וערבה דב' ספלים של כסף היו שם מערבי היה בו המים כו' והיו מנוקבין כמין ב' חוטמין דקין כו' של מים היה דק ושל יין מעובה משמע שהיה מנסך שניהם יחד וכדי שיכלו יחד עשו כן הנקבים עכ"ל ונראה מזה דס"ל להרמב"ם ז"ל דהיו מנסכין ממש שניהם כאחד ואפשר לפי שתדיר ומקודש היא איבעי דלא אפשיטא איזה מהם קודם לפיכך היה צריך לנסכן כאחד דרק להקדים אחד לחברו אסור אבל בב"א מותר [כמה שהוכחתי בעזהי"ת לעיל בענין תמידין ומוספין סק"א]

והנה בתוס' סוכה נ' ע"א ד"ה אי הקשו הא אם ימלאו המים קודם זמנן לא יפסלו בלינה דכ"ש אין מקדשין שלא בזמנן וכתבו ז"ל ואי משום דכי מטו לילי דבי שימשי תיקדוש דלילה אינו מחוסר זמן כו', עכ"ל וקשה טובא ל"ל לתוס' טעם דלילה אינו מחוסר זמן תיפוק ליה דלילה זמנו הוא דהא אם נסכן בלילה הראשונה כשר כמה שכתבו תוס' תענית ב' ע"ב והוא מהירושלמי וצע"ג

ה) עוד יש דין בנסכי ציבור שטעונין שירה ואין אומרים שירה אלא על היין וכל קרבנות ציבור הקבוע להם זמן וטעונים נסכים טעונים שירה

והנה בפלוגתא דר"י ור"ע אי קרבו נסכים במדבר כתב רש"י ז"ל בקידושין דלכ"ע קרבו נסכים בקרבן