מקדש דוד חלק א סד

ונסכים דאם היה חייב קרבן והפריש נסכים א"י לשנותם לקרבן אחר ובזה לא פליגי ר"מ וחכמים ובזה אפילו רבנן מודו אבל בזה החיוב עצמו אם הוא חייב קרבן והפריש בהמה ונסכים ונפסלה הבהמה לאחר שחיטה או שהוא רוצה להתכפר בבהמה אחרת בזה פליגי ר"מ ורבנן דרבנן סברי דיכול לשנותן לבהמה אחרת דלא הוקבעו עם בהמה זו דאם אבדה הבהמה אבדו הנסכים ור"ע סבר הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה דשחיטה עושה זיקה ואם אבדה הבהמה אבד הלחם [בפ' התכלת מ"ו ע"א בעינן למימר ג"כ דאם אבד הלחם אבדה התודה ורק משום דרחמנא קרייה שלמים וחוזרת להיות שלמים אבל אם אבדה הבהמה ודאי אבד הלחם] והנה בפסחים י"ג אמרינן זו תודה וזו לחמה אם אבדה התודה א"י לשנות הלחם לתודה אחרת היינו אף אם אבדה התודה קודם שחיטה וקשה הא אמרינן הכא דהוקבעו בשחיטה כלחמי תודה אלמא דאף בתודה קודם שחיטה אינן נקבעין ומוכח מזה ג"כ דזה דאמרינן הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה היינו שנקבעין עם בהמה זו ע"י שחיטה אבל עם זה החיוב אף קודם שחיטה נקבעין ומש"ה באומר זו תודה וזו לחמה כיון דאמר הרי זו ואבדה התודה פטור מאחריותה וליכא עליו עוד חיוב תודה ואם ישנה הלחם לתודה אחרת א"כ ע"כ הוא לחיוב אחר ולזה נקבעין אף קודם שחיטה אבל באומר הרי עלי תודה והפריש בהמה ולחם ואבדה הבהמה דצריך להביא בהמה אחרת יכול להביא עמה זה הלחם דרק בשחיטה נקבעין עם זו הבהמה וכן משמע בפ' התודה ע"ט ע"ב דהמפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות לפניו איזה מהן שרוצה יקריב ולחמה עמה כו' ומשמע דאותו הלחם שהפריש לבהמה הראשונה יכול להביא עם השניה כיון דהוא אותו חיוב עצמו וכן הא דרב חסדא דשמן שהופרש לשם מנחה זו פסולה לשם מנחה אחרת היינו לחיוב אחר ובזה ליכא פלוגתא וכן הא דזעירי בנסכים דא"י לשנותן לזבח אחר היינו לחיוב אחר וכדמוכח מהא דמקשינן התם מההיא דאם נמצא הזבח פסול אם יש שם זבח אחר יקרב עמו והתם ע"כ מיירי עם זבח של חיוב אחר לגמרי כדאמרינן שם דמיירי בשיש זבח זבוח באותה שעה והיינו כשנפסל זה כבר היה הזבח אחר זבוח וא"כ ע"כ אותו הזבח של חיוב אחר הוא ופלוגתא דר"מ ורבנן הוא רק אם נקבעין הבהמה והנסכים בשחיטה דאם אבדה הבהמה יאבדו הנסכים וא"י לשנותן לבהמה אחרת כלחמי תודה דרבנן ס"ל דאין הנסכים נקבעין עם הבהמה ולא הוי כלחמי תודה ומש"ה אין הזבח מפגל הנסכים דאין נעשים גוף אחד דיכול לשנותן לבהמה אחרת ור"מ סבר דהוקבעו בשחיטה כלחמי תודה ומש"ה הזבח מפגל הנסכים

ב) ובמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום אם צריך להביא רק המנחה או אף היין בכלל מנחת נסכים הנה במנחות ק"ד ע"ב אמר רבא מדברי שניהם נלמד מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ופי' רש"י ז"ל מנחת נסכים סלת שמן ויין בלא קרבן כו' עכ"ל ומוכח דס"ל לרש"י ז"ל דבכלל מנחת נסכים הוא גם היין וכן משמע מדברי התוס' עירובין י"ב ע"א ד"ה נסכים שכתבו דזה דאיבעי לן נסכים הבאים בפ"ע אי טעונין שירה או לא דמיירי בנסכים של ק"צ שלא הקריבו ביומו וכתבו דליכא לפרושי אם התנדב אדם מנחת נסכים דאפילו עם קרבנו ג"כ אין טעון שירה ומשום דאין שירה בקרבן יחיד ואם מנחת נסכים היא בלא יין מה שייך שירה במנחת נסכים הא אין אומרים שירה אלא על היין

והנה בחולין כ"ג על הא דאמרינן בפלגס דמייתי ומתנה כתבו התוס' דמייתי ב' מנחות אחת של כבש ואחת של איל ומתנה אם כבש הוא זו מנחתו ושל איל תהא נדבה דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ואם איל הוא הפלגס תהא של הכבש נדבה ועל הנסכים כתב רש"י ז"ל דמייתי של איל ומתנה דאם של כבש הוא דנסכיו רביעית ההין יהא השאר נדבה דמביא אדם נסכים בלא זבח ואע"ג דאמרינן במנחות דאין מתנדבין פחות מג' לוגין ואם כבש הוא הפלגס נמצא דהמותר דמה של איל יתירה על של כבש הוא רק לוג ואיך יכול להתנדב לוג ותי' רש"י ז"ל דרק בפ"ע אינו יכול להתנדב לוג אבל בהדי אחריני קרבי ע"ש ויש לעיין ל"ל טעם זה תיפוק ליה כיון דצריך להביא ב' מנחות ולהתנות אם זו חובה תהא השניה נדבה דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום מאי אמרינן דבכלל מנחת נסכים הוא גם יין א"כ ע"כ כמו שמביא ב' מנחות כך צריך להביא ב' נסכים של כבש ושל איל ולהתנות אם זו חובה תהא השניה נדבה ול"ל טעם דבהדי אחריני קרבי נסכים פחות מג' לוגין

ובמנחות ק"ו ע"ב אמרינן האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך קרב למזבח אלא לבונה ומקשינן והאיכא עולה איכא עורה והאיכא עולת העוף איכא מוראה ונוצה היינו דאין כולה למזבח והדר מקשינן והאיכא נסכים ותרצינן לשיתין אזלי ומקשינן והאיכא מנחת נסכים ומתרצינן כיון דאיכא מנחה דאכלי כהנים מינה לא פסיקא ליה ע"ש ואי נימא דבכלל מנחת נסכים שמתנדב אדם הוא גם יין א"כ איך מקשינן והאיכא מנחת נסכים הא מנחת נסכים אין כולה למזבח דהא איכא ג"כ יין דלשיתין אזלי [ועיין מל"מ פט"ז מעה"ק הלכה י"א]

ומה שכתב רש"י ז"ל דזה דאמרינן דאין מתנדבין יין פחות מג' לוגין הנ"מ בפ"ע אבל בהדי אחריני קרבי ולכאורה הוא חידוש ומנ"ל לרש"י זה ונראה לענ"ד מקור לדברי רש"י ז"ל דאמרינן במנחות ק"ד דאם אין קבע לנסכים ונדב חמשה לוגין דמושך ד' מהן ומקריב והשאר נופל לנדבה ומקשינן דאמאי לא תיקנו שופר למותר נסכים שנופלין לנדבה ומתרצינן כיון דשכיחי אפשר דמצטרף דמר ודמר בהדי הדדי וקרבי וכתב הש"מ שם בשם הרגמ"ה ז"ל הואיל דשכיחי ושכיחי מותרות כגון דאייתי חמשה ופש להו חד ואי הוי תלת דאייתי כל חד חמשה ופשו לכל חד חד וחזו הנך תלת לוגין לאצטרופי לנסכי כבש וקרבי בכל יום עכ"ל והנה ע"כ כשיצטרפו היין של ג' בני אדם ויקרבו לא יהיו כולם שותפין בכל הקרבן דנדבת יין אינה באה בשותפת כדאמרינן בת"כ ויקרא פ"ט כשם שאין שנים מביאין מנחה כך אין מביאין לא יין ולא עצים ולא לבונה ע"ש וע"כ דכל אחד אינו מקריב רק לוגו וקשה איך קרב לוג הא אין נסכים פחות מג' לוגין וע"כ דיכול להביא אף פחות מג' לוגין רק דאי אפשר לנסך רק שיעור הראוי לכבש או לאיל וכיון דמתרמי לוגין של ג' בנ"א יכולים להקריבן יחד ולנסכם ולענ"ד הוא ראיה ברורה לרש"י ז"ל וא"כ ה"נ בפלגס דיכול להביא אף לוג בנדבה וכיון שמנסכן עם נסכיו של כבש ונמצא שיחד הוא שיעור הראוי לאיל שפיר דמי

ג) ובנסכי בהמה הנסכים הם חובה ואין באין אלא מן החולין כשאר דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין ואם אמר הרי עלי זבח בלא נסכים כופין אותו ומביא זבח ונסכים ואם הפריש זבח בלא נסכים ומת יורשין מביאין נסכים כדאמרינן במנחות צ"ב

וראיתי להתוי"ט שם שכתב דזה דאמרינן דיורש מביא נסכים הוא דוקא ביורש שירש נכסים ע"ש ומשום דק"ל אם לא ירש למה יתחייב להביא נסכים ולענ"ד קשה לומר כן דזה דוקא ביורש שירש ומשום שעבוד נכסים דאי הניח נכסים ושעבודא דאורייתא מה אריא