מקדש דוד חלק א סג

הבוקר שסמוכים זה לזה והנה רש"י ז"ל כתב בר"פ תמיד נשחט שם דמש"ה מוספין בשש דכתיב דבר יום ביומו ומשמע איחור ע"ש והאי קרא ברגלים כתיב ומוכח דס"ל דאף ברגלים מוספין בשש

והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ז מהל' תמידין הלכה י"ב דקמיצת העומר היא לאחר שמקריבין מוסף היום וכבש הבא עם העומר קודם תמיד של בין הערבים ע"ש וכתב הכ"מ שם הטעם דהמוסף קודם לעומר משום דתדיר קודם היינו שהמוסף שהוא תדיר קודם [ועיין בלח"מ שם] ומזה יש להוכיח דהרמב"ם ג"כ ס"ל כדברי התוס' דזה דאמרינן מוספין בשש הוא דוקא בשבת אבל לא ברגלים דאי אף ברגלים כן א"כ ע"כ העומר שבא אחרי המוספין ואחרי כבש הבא עם העומר קרב לאחר שש וא"כ איך אמרינן במנחות ס"ח דהרחוקין מותרין בחדש מחצות ואילך מפני שהם יודעין שאין ב"ד מתעצלין בו הא לעולם העומר קרב אחר חצות א"כ אמאי מותרים מחצות ואילך מיהו אף לדברי התוס' יש קצת לעיין בט"ז שחל להיות בשבת דמוספי שבת קרבין בשש ואח"כ מוספי הרגלים וכבש הבא עם העומר דמוספי שבת קודמין למוספי הרגלים משום דתדיר וכדאמרינן בר"פ כל התדיר ואח"כ קרב העומר איך מותרים אז בחדש לאחר חצות

ובשקלים פ"ח מ"ח ובסוכה נ"ד ע"ב אמרינן דאברי התמיד היו ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל מוספין במערב ושל ר"ח תחת כרכוב המזבח ולמטה ובמס' תמיד גרסינן שהיו מניחין אברי התמיד מחצי כבש ולמטה במערבו ומלחום א"כ קשיין אהדדי ועמדו בזה הראשונים ז"ל ושינו הגירסא בשקלים ובסוכה כההיא דתמיד דאברי התמיד היו ניתנין במערב ופי' הראב"ד ז"ל במס' תמיד כתב דמש"ה היו אברי התמיד ניתנין במערב כי כל מה שהיו יכולים לקרב האברים לצד מערבו של מזבח היו עושין כי היכא דקרי ביה לפני ה' טפי כדי שילכו דרך מערבו של כבש ויעלו למזבח אחר שיפיסו כו' עכ"ל ויש לעיין ע"ז טובא הא אמרינן ביומא פ' טרף בקלפי דבכל יום הכהנים עולין במזרח של כבש ויורדין במערבו א"כ מאי קאמר כדי שילכו דרך מערבו של כבש ויעלו למזבח והנה המפרש למס' תמיד שם כתב דמש"ה מניחין אברי התמיד במערבו של כבש ולא במזרחו כדי שיהא צד המזרח פנוי להילוך הכהנים ע"ש אך אף ע"ז יש לעיין הא גם צד המערב צריך להיות פנוי להילוך שהרי הכהנים יורדין במערבו [ועוד אברי המוסף אמאי ניתנין בחזרתו של כבש] ונראה לענ"ד לומר הטעם דאברי התמיד היו ניתנין במערבו של כבש ושל מוספין במזרח לפי שתמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית כדאמרינן בתמיד משום דבעינן כנגד היום א"כ כדי למעט בהילוך היו נותנין במערבו של כבש שהוא קרוב יותר לצפונית מערבית של מזבח אבל של מוספין דליכא דין כנגד היום ונשחטין בכל מקום מניחין אותם במזרחו של כבש כשהכהנים עולין במזרחו של כבש יטלום ויקטירום והנה לפ"ז דוקא אברי תמיד של שחר היו ניתנין במערב אבל לא של בין הערבים דתמיד של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית כדאמרינן בתמיד ומדויק בזה לשון הש"ס בסוכה דקתני אברי תמיד של שחר ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב כו' ולא קתני אברי התמיד סתם

ובענין אי מוספים קודמין לבזיכין או בזיכין קדמי פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' תמידין הלכה י"א דמוספים קודמים רק הנסכים של המוספים הם לאחר הבזיכין ועמד שם הכ"מ מנ"ל להרמב"ם ז"ל דהבזיכין קודמין לנסכים של המוספים והלח"מ שם כתב כיון דאיכא פלוגתא אי מוספים קודמים או בזיכין קודמים לא מפשינן במחלוקת כולי האי ומסתייה דמאחרין לבזיכין אחר מוספין גופייהו אבל קודם ניסוך דידהו יש לנו להקדימן ע"ש

והנה לפי דברי הרמב"ם ז"ל אתי שפיר הא דאמרינן בפסחים ר"פ תמיד נשחט למ"ד מוספין קודמין לבזיכין עביד להו מוספין בשש ובזיכין בשבע ותמיד של בין הערבים בשבע ומחצה והקשה רש"י ז"ל שם אמאי לא עבדינן תמיד של בין הערבים בתחילת שמונה וכתב דשמא חילוק לחם הפנים אינו כלה עוד בסוף שבע א"נ דעבדינן התמיד או בזמנו או כשאר ערבי פסחים] והתוס' שם השיגו על תי' הראשון ע"ש ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל אתי שפיר בפשוטו זה דלא עבדינן תמיד של בין הערבים בתחילת שמונה כיון דנסכי המוספין הם לאחר הבזיכין א"כ אי אפשר לעשות התמיד בתחילת שמונה תכף לאחר הבזיכין דצריך זמן לנסכי המוספים ולשירה שאומרים עליהם ודוק: סימן י בענין נסכים

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מעה"ק ה"א היין והסלת שמביאין עם הקרבן הם הנקראים נסכים ובפי' המשנה פ"ב דזבחים לא כתב כן אלא דהיין לבד נקרא נסכים ועמד בזה התיו"ט והביא ראיות ע"ש ולענ"ד נראה ראיה מפורשת דאף הסלת נקרא נסכים דאמרינן במנחות צ' המקבל עליו לספק סלתות מג' ועמדו מד' מספק מד' כו' וזו היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח ומוכח דאף הסלת קרוי נסכים] ויש נסכים הבאים עם הזבח היינו שנתקדשו בכלי בשעת שחיטת הזבח ויש הבאים בפ"ע שנתקדשו אח"כ ואין דיניהם שוים בנסכים הבאים עם הזבח אין קרבין אלא ביום היינו שנפסלים בשקעה"ח כמו הזבח והבאים בפ"ע באין אף בלילה ויש נסכים שאין באין כלל בשביל הקרבן דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום

ונסכים הבאים עם הזבח אמרינן במנחות ע"ט אמר זעירי אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח דכתיב זבח ונסכים היינו לענין דאי אפשר לשנותן לזבח אחר והתוס' מנחות י"ד ע"ב ד"ה אפשר הקשו על הא דאמרינן שם הזבח מפגל הנסכים דברי ר"מ וחכ"א אין מפגלין א"ל לר"מ הלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו לאחר י' ימים א"ל אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח א"ל אפשר לשנותן לזבח אחר אמר רבא קסבר ר"מ הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה והקשו דמכלל דלרבנן אפשר לשנותן אף לאחר שחיטה והא זעירי אמר דלאחר שחיטה אי אפשר לשנותו ואמרינן שם ג"כ דשמן שהופרש לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת וזה דבנסכים אם נמצא הזבח פסול דיכול לשנותו הוא רק משום לב ב"ד מתנה ודוקא בק"צ ודוקא אם יש שם זבח זבוח באותה שעה וכאן משמע דלרבנן לעולם יכול לשנותן לזבח אחר ע"ש

ונראה לענ"ד דזה דאמרינן שמן שהופרש לשם מנחה זו פסולה למנחה אחרת היינו לחיוב מנחה אחרת דאם היה חייב מנחה והפריש שמן לשם מנחה זו א"י לשנותו למנחה אחרת אבל לאותו החיוב עצמו יכול השמן להקבע עם סלת אחרת דאם היה חייב מנחה והפריש סלת ושמן ואבד הסלת יכול השמן להקבע עם סלת אחרת דלא שמעינן בשום מקום דאם אבד הסלת אבד שמן ורק לשם מנחה אחרת א"י לשנותו וכן בזבח