מקדש דוד חלק א סב

ובזה אתי שפיר מה דאמרינן ביומא ל"ז ע"ב דהקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין ואנשי מעמד מאחרין ופי' רש"י ז"ל שמאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד ולפ"ז אתי שפיר דגמר עבודת התמיד שהוא הקטרת אבריו הוא בה' שעות וזמן ק"ש עד ג' שעות ומש"ה לא יצא

וניחא בזה ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' תמידין הלכה ג' דתמיד של בין הערבים היו שוחטין אותו בשמונה שעות ומחצה ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או של ציבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים כו' עכ"ל והקשה הלח"מ שם מה טעם הוא שאסור להקריב קודם תמיד של שחר לזה שיאחר שתי שעות בשלמא מה שכתב שאין יכולים להקריב אחר תמיד של בין הערבים הוא טעם נכון שלא היו יכולים להקריב נדרים ונדבות ולכך הוצרכו לאחר אבל שלא יוכל להקריב קודם תמיד של שחר מה טעם לאיחור תמיד של בין הערבים הרי יכול להקריב אחר תמיד של שחר מה שהוא רוצה עכ"ל ובזה אתי שפיר כיון דאברי התמיד קרבין בה' שעות ואסור להקטיר שום קרבן קודם הקטרת אברי תמיד של שחר א"כ אם יקריב תמיד של בין הערבים כדינו תכף לאחר שש לא יהא זמן לנדרים ונדבות

עוד כתב הרמב"ם ז"ל שם דפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים מפני שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות היינו כיון דזמן הקרבת תמיד של בין הערבים הוא בשמונה ומחצה ואי אפשר לשחוט הפסח קודם שש ומחצה דבעינן בין הערבים א"כ בשתי שעות אי אפשר להקריב כל הפסחים והקשה הלח"מ שם הא בפ' תמיד נשחט לא אמרינן טעם זה אלא משום יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא. בין הערבים בלבד ע"ש

ונראה לענ"ד לתרץ דבירושלמי פסחים שם מקשינן ויקרב הפסח תחילה והתמיד אחריו ומתרצינן נמצאת אתה מבטל בין הערבים דפסח ומקשינן אם מקים בין הערבים דפסח נמצאת אתה מבטל בין הערבים דתמיד ומתרצינן תמיד אם אתה מבטלו עכשיו אתה מקימו לאחר זמן אבל פסח אם אתה מבטלו עכשיו אימתי תקימו ע"ש ופי' המפרשים ז"ל שם דמקשינן מתחילה שיקרב התמיד בזמנו בח' ומחצה ויקרב הפסח קודם ומתרצינן א"כ אתה מבטל בין הערבים דפסח דבשש ומחצה עדיין אין זה בין הערבים ואי אפשר להקריב הפסח קודם התמיד ומקשינן א"כ השתא דשוחטין הפסח אחר התמיד ובשביל זה מקדמינן לשחיטת התמיד בע"פ א"כ בטלת בין הערבים דתמיד ומתרצינן דבין הערבים דתמיד מקיימין בשאר ימות השנה שקרב בשמונה ומחצה

והנה הירושלמי שם לשיטתו אזיל דס"ל התם לעיל כהס"ד דתלמודא דידן בפסחים שם דבין הערבים משמע בח' ומחצה דחלקהו לב' ערבים ב' שעות ומחצה לכאן ב' שעות ומחצה לכאן ושעה לעשייתו ומקשינן התם בירושלמי כמו בתלמודא דידן אי ח' ומחצה דוקא איך מקדמינן לשחיטת התמיד בע"פ אמר ר' יוסה הדא אמר למצוה אבל לא לעכב ע"ש דזה דבין הערבים הוא בח' ומחצה הוא רק למצוה וזהו דמתרצינן בירושלמי דמש"ה לא מקדמינן פסח לתמיד משום דא"כ בטלת בין הערבים דפסח דבין הערבים משמע בח' ומחצה והדר מקשינן השתא דבע"פ מקדמינן לשחיטת התמיד א"כ בטלת בין הערבים דתמיד ומתרצינן דמקיימין אותו בשאר ימות השנה כיון דזה דבין הערבים הוא בח' ומחצה אינו רק למצוה ולא לעכב אבל בפסח אימתי תקים מצותו להיות בח' ומחצה

ובירושלמי שם מקשינן לבתר הכי ויקרב הפסח תחילה והתמיד אחריו ופי' המפרשים ז"ל שם דהשתא מקשינן שיקרב הפסח בח' ומחצה כדינו והתמיד ידחה לאח"כ ומתרצינן יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לחוד ע"ש והנה מכל דברי הירושלמי מוכח דטעם דיאוחר דבר כו' מספיק רק שלא לדחות התמיד מזמנו בשביל הפסח אבל אם יקריבו התמיד בזמנו ויקדימו הפסח לזה לא מהני הטעם דיאוחר דבר דהא מתחילה כשהקשה הירושלמי דיקרב התמיד בזמנו ויקדים הפסח לא תי' דיאוחר דבר כו' אלא טעם אחר ונראה טעמו של דבר דביומא ל"ה הקשו בת"י ל"ל טעם דהעולה עולה ראשונה דתמיד קודם למוסף תיפוק ליה דבתמיד כתיב בבוקר ובמוסף כתיב ביום דמשמע לאחר ותי' ר' אלחנן דהוי אמינא דמוסף קודם מפני שהוא חובת היום ומש"ה אצטריך קרא דהעולה ע"ש אלמא דחובת היום עדיף מלשון איחור דכתיב בקרא וא"כ ה"נ נהי דהכא כתיב בין הערבים והכא כתיב בערב ובין הערבים דמשמע איחור מ"מ כיון דפסח חובת היום קודם ומש"ה צריך צריך טעם אחר] ולפ"ז הא דאמרינן בתלמודא דידן הטעם דתמיד קודם לפסח משום יאוחר דבר כו' היינו דמש"ה לא מדחינן התמיד לאחר זמנו ויקרב הפסח תחילה והרמב"ם ז"ל שכתב דמש"ה אינו קרב הפסח קודם התמיד משום שאי אפשר להם לישראל להקריב פסחיהן בב' שעות היינו משש ומחצה עד שמונה ומחצה א"כ ר"ל שיקרב התמיד בזמנו בשמונה ומחצה רק שהפסח יוקדם א"כ לא היה אפשר להרמב"ם ז"ל להביא טעם דיאוחר דבר כו' דזה הטעם מהני רק שלא לדחות התמיד מזמנו כדמוכח מהירושלמי ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל טעם אחר שאי אפשר לישראל להקריב פסחיהן בב' שעות וזה שלא הביא הרמב"ם ז"ל טעם הירושלמי הראשון דמש"ה לא מקדמינן הפסח לתמיד משום דא"כ בטלת בין הערבים דפסח משום דהירושלמי לשיטתיה אזיל וכמ"ש לעיל דבין הערבים משמע בח' ומחצה ולא קודם אבל בתלמודא דידן בר"פ תמיד נשחט דבעינן ג"כ מתחילה למימר הכי ומקשינן א"כ איך מקדימין לתמיד בע"פ דחינן זה לגמרי ולא מתרצינן כהירושלמי דהוי למצוה ולא לעכב ומסקינן דאף למצוה לא בעינן בח' ומחצה וזה דבכל יום תמיד קרב בח' ומחצה הוא רק משום נדרים ונדבות א"כ לתלמודא דידן אי אפשר לומר טעם דא"כ בטלת בין הערבים דפסח דבין הערבים הוא משש ומחצה א"כ לתלמודא דידן נשארה קושית הירושלמי דיקרב התמיד בח' ומחצה והפסח קודם וע"כ ס"ל לתלמודא דידן דאי אפשר לישראל להקריב פסחיהן בשתי שעות

וזה דאמרינן בפ' תמיד נשחט דמוספין בשש הקשו התוס' ברכות כ"ח מהא דאמרינן ביומא דמוספין קרבין עם התמיד מקרא דמלבד עולת הבוקר [וכמה שהגיה המג"א א"ח סי' רפ"א בדברי התוס' ותמיד של שחר אינו קרב אלא עד ד' שעות] ותי' בתוס' דזה דאמרינן מוספין בשש הוא רק בשבת ע"ש והנה לפי מה שהוכחנו לעיל דאף דשחיטת התמיד היתה בתחילת היום מ"מ הקטרת אבריו היתה בה' שעות א"כ אין קושיא ממה דאמרינן ביומא דמוספין קרבין עם התמיד דכתיב מלבד עולת הבוקר דהמוספים קרבים אחר האברים של התמיד כדאמרינן בסדר המערכה אליבא דאבא שאול דאברים למנחה כו' ונסכים למוספים וכיון דהאברים קרבין בה' ואח"כ הסולת החביתין והיין והמוספין בשש קרינן ביה בלבד עולת