מקדש דוד חלק א סא

הקודמת בתחילה כתבו התוס' יומא שם ד"ה אין דבפ' איזהו מקומן גבי שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי אמרינן בגמרא מ"ט דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ביה ברישא ומשמע דהטעם הוא משום דאין מעבירין על המצות אבל רש"י ז"ל לא גרס ההוא דפגע ברישא כו' וכתבו התוס' שם אי הוי הטעם משום דאין מעבירין על המצות קשה אמאי אמרינן שם דזה דשיריים של חטאת החיצונה היה שופך על יסוד דרומי משום דילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך ליה והיינו יסוד דרומי דמה פשיטא ליה בפנימיים שהן ביסוד מערבי טפי בחיצוניים שהם ביסוד דרומי דצריך ללמוד זה מזה הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות ובתר הכי הקשו בתוס' שם לאידך גיסא ל"ל קרא דפתח אהל מועד תיפוק ליה משום דאין מעבירין על המצות ע"ש

ונראה לענ"ד לומר לפי מה דאמרינן בזבחים ס"ג דכל העולין במזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל משום דכל פינות שאתה פונה אין אתה פונה אלא דרך ימין למזרח חוץ מהעולה לעולת העוף והנסכים דאינו מקיף רק פונה תכף למערב והטעם הוא עולת העוף שמא תמות בעשן והנסכים שלא יתעשנו ע"ש ומוכח מזה דאף דא"צ להקיף כלל כמו בנסכים ועולת העוף כשעולה בכבש לא היה יכול לפנות תכף למערב רק היה צריך לפנות למזרח ולהקיף, אי ליכא טעם דשלא יתעשנו ולאו דוקא כשעולה למעלה בכבש אינו יכול לפנות למערב וצריך להקיף דרך ימין דאף למטה במזבח ג"כ צריך להקיף דרך ימין כדאמרינן ביומא ט"ו ע"ב בזריקת דם התמיד דמקשינן התם למה נותן תחילה מזרחית צפונית ואח"כ מערבית דרומית ליתב מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית ומתרצינן משום כל פינות שאתה פונה אין אתה פונה אלא לימין ומוכח דאף למטה צריך להקיף המזבח דרך ימין ורש"י ז"ל שם הקשה הא בתמיד אינו עולה כלל בכבש היינו דהוקשה לרש"י ז"ל הא בדם התמיד אי נותן מערבית דרומית תחילה ליכא כאן הקפה דרך שמאל כלל וכמו שהקשו בתוס' שם ותי' כיון דבחטאת צריך ליתן תחילה במזרח אף כשנותן למטה ג"כ צריך להקיף כן ובתוס' שם הקשו כמו כן ותי' דס"ל לשמעון איש המצפה שהוא תנא דסדר תמיד דכל חצי העזרה עד הפתח הוא צפון וכששוחט אצל הפתח פוגע בקרן מזרחית צפונית ברישא כשמקיף דרך ימין וא"כ מתורץ שפיר קושית התוס' שהקשו ל"ל ללמוד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל תי"ל דאף בירידתו מן הכבש איכא זה הטעם דאין מעבירין על המצות דבירידתו מן הכבש לא שייך טעם זה דכשיורד מן הכבש שהוא באמצע המזבח בדרום אם יתן על יסוד דרומי היינו באותו אמה של קרן מערבית דרומית ששם היסוד אוכל בדרום אמה אחת א"כ כשיורד מן הכבש צריך לפנות למערב וזה אי אפשר דצריך להקיף דרך ימין למזרח וכשמקיף דרך ימין פוגע בתחילה ביסוד צפוני ואח"כ ביסוד דרומי ומדין אין מעבירין על המצות היה צריך ליתן על יסוד צפוני ולא על יסוד דרומי רק דילפינן ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה התם בסמוך לו אף כאן בסמוך לו דכשיורד מן הכבש יסוד דרומי קרוב לו משאר יסודות וצריך ליתן שם דמקשינן לפנימיים ואע"ג דאינו יכול ליתן שם תכף רק צריך להקיף כל המזבח

והנה בזבחים נ"ח אמרינן בב' בזיכי לבונה של לחם הפנים שנותנן במערכה שניה של קטורת שהיא במערב ומשום דכל הניטלין בפנים לינתן בחוץ אין ניתנין אלא בסמוך שאין לפנים דגמרינן משירי הדם היינו משיריים הפנימיים שנותן ביסוד מערבי דכתיב אשר פתח אהל מועד ע"ש וא"כ לפ"ז בשיריים הפנימיים אי היה הטעם דצריך ליתנם על יסוד מערבי רק משום דאין מעבירין על המצות לא היה אפשר למגמר מינה לב' בזיכי לבונה שינתנו על מערכה שניה של קטורת במערב דבב' בזיכי לבונה כשעולה בכבש להקטירן צריך להקיף דרך המזרח ולא לפנות תכף למערב כדאמרינן בזבחים דרק לג' דברים פונים תכף למערב כשעולה בכבש א"כ כשמקיף למזרח פוגע תחילה במערכה גדולה שהיא במזרח ומדין אין מעבירין על המצות היה צריך ליתנם שם אבל השתא דכתיב קרא אשר פתח אהל מועד ומיניה ילפינן ג"כ לשירי הדם הפנימיים שצריך ליתנם במערב אף בלא טעם דאין מעבירין על המצות א"כ השתא יכולים שפיר למילף לב' בזיכי לבונה דבעינן בסמוך שאין לפנים שהוא במערב

ובעיקר מה שתירצו התוס' יומא ט"ו ע"ב ד"ה ניתיב דמש"ה אמרינן בדם התמיד דאי מקיף דרך ימין פוגע תחילה בקרן מזרחית צפונית משום דס"ל לשמעון איש המצפה דכל חצי העזרה עד הפתח חשיב צפון והוא שוחט להלן מן המזבח כנגד הפתח וא"כ פגע ברישא בקרן מזרחית צפונית ע"ש ק"ל הא תמיד של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית כדאמרינן בתמיד משום דכתיב שנים ליום כנגד היום ובזה ליכא פלוגתא ואף במזרחו של המזבח אינו יכול לשחוט כ"ש לשחוט אצל הפתח וא"כ כשמקיף דרך ימין פוגע תחילה בקרן מערבית דרומית וצע"ג

ג) אמרינן בסדר המערכה דאברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים ונסכים למוספין ומוספין לבזיכין וביומא שם מייתינן פלוגתא אית תנא דס"ל מוספין קודמין לבזיכין ואית תנא דס"ל בזיכין קודמין למוספין ובפסחים פ' תמיד נשחט אמרינן למ"ד מוספין קודמין לבזיכין מוספין קרבין בשש ובזיכין בשבע ולמ"ד בזיכין קודמין למוספין בזיכין בה' ומוספין בו' דמוספין לכ"ע קרבין בשש משום דכתיב ביום ומשמע לשון איחור שצריך להיות ביום ולא בבוקר כך פי' רש"י ז"ל שם ע"ש

והנה זה דאמרינן דאברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים לא היה הפסק גדול ביניהם רק מיד קרבין זה אחר זה דאמרינן ביומא כ"ו ע"ב דתמיד בשבת קרב בי"א הוא עצמו בט' ה' לאברים ואחד לקרבים אחד לסלת אחד לחביתין ואחד ליין ושנים בידם שני בזיכי לבונה ומשמע שהמנחה והחביתין והיין והבזיכין קרבין יחד עם האברים וכן כתבו התוס' מנחות פ"ט ע"ב ד"ה תמיד על הא דאמרינן שם דתמיד של שחר טעון ב' גזרי עצים בכהן אחד והקשו א"כ במתני' דיומא אמאי לא חשיב בתמיד של שחר עוד כהן אחד דבידו ב' גזרי עצים ותי' דהתם לא חשיב רק מה שהיו קרבין יחד עם האברים אבל ב' גזרי עצים שחרית לא היו קרבין עם האברים וכמה שהביאו שם מהירושלמי דלא גזרו על שני גזירין שחרית שיהיו בשעת הקטרת אברים ע"ש וא"כ כל מה דחשיב התם במתני' הסלת והחביתין והיין והבזיכין היו קרבין יחד עם האברים וכן אמרינן להדיא בתוספתא מנחות פי"א דשני בזיכי לבונה מקטירין אותן עם אברי התמיד [והיינו למ"ד בזיכין קודמין למוספין] ולפ"ז כיון דהבזיכין לכ"ע לא היו קרבין קודם ה' שעות כדאמרינן בפסחים יש ללמוד דהקטרת אברי התמיד היתה בתחילת ה' ואע"ג דשחיטת התמיד היתה תכף כשהאיר היום אבל הקטרת אבריו היתה בסוף ד' או בה' שעות: