מקדש דוד חלק א נט

המל"מ דבאמת יכול לעשות כן רק אם ירצה יאפה כל הי"ב חלות בבוקר ע"ש ונראה לענ"ד דלהראב"ד ז"ל דמקריב ו' חלות שחרית ו' בין הערבים צריך ג"כ לאפות ו' חלות שחרית ו' בין הערבים דבעינן האפיה סמוך להקרבה כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ז הלכה ג' תופיני בשעת הבאה ולא בשחרית תופיני כו' היינו שצריך לאפות סמוך להבאה ולא שחרית והקשו שם בהירושלמי מההיא דהעמידו עושי חביתין לעשות חביתין דהיה בשחרית אלמא א"צ לאפות סמוך להקרבה ותי' להחם חמין לרבוכה] ומשום דבעינן שיהיו נאה בשעת הקרבה והנה בהירושלמי יומא שהבאתי דילפינן דבר שאינו מעכב מדבר המעכב חביתין מלחם הפנים לי"ב חלות יש מהמפרשים שפי' שם דלא פליג הירושלמי אתלמודא דידן די"ב חלות מעכבות בחביתין רק דס"ל דיכול לקדשן לחצאין ו' חלות שחרית ו' בין הערבים וא"כ האפיה היא ג"כ לחצאין ונמצא דליכא י"ב חלות כאחת אלא ו' שחרית כו' וזה דאמר הירושלמי דבחביתין אין י"ב חלות מעכבות היינו שאין מעכבות שיהו כל הי"ב חלות כאחת ע"ש ואפשר דזה מקור להראב"ד ז"ל דחזינן מהירושלמי דלכתחילה צריך להיות כל הי"ב חלות יחד ולזה ילפינן מלחם הפנים רק דבלחם הפנים מעכב ובחביתין אינו מעכב ומש"ה ס"ל אף להראב"ד ז"ל דאופה כל הי"ב חלות שחרית אע"ג דאינו מקריב רק ו' שחרית ו' הערבים דזה מצוה מיוחדת שיהו כל הי"ב חלות כאחת

והנה כשמת כ"ג ולא מינו אחר תחתיו אמרינן דהחביתין באין משל יורשים או משל ציבור והתוס' מנחות נ"א ע"ב ד"ה שתהא כתבו על הא דדרשינן שם מקרא דכליל תקטר שתהא כולה בהקטרה והיינו שלא יעשה לה שיריים דהא דאמרינן שם לקמן ור"י האי כליל תקטר מאי עביד ליה היינו דלר"י כיון דבאה משל יורשים א"כ פשיטא דכולה כליל כיון שהיא מנחת כהנים ולא אצטריך קרא אלא לר"ש דס"ל דבאה משל עולם ע"ש והנה יש לעיין הא אף לר"י אצטריך קרא דכליל תקטר היכא שאי"ל בנים לכ"ג וירשתו בתו דבשביל מנחת כהנים אינו שייך שתהא כולה כליל דהא קי"ל דמנחת כהנת נאכלת וא"כ אצטריך קרא לחביתי כ"ג שיהו כליל בהקטרה וצ"ע ומזה יש להוכיח דזה דאמרינן דאם מת כ"ג מנחתו קריבה משל יורשין אין זה תלוי בדין ירושה ואם אין לו בנים קריבה משל אחין אע"ג דאין יורשין אותו מיהו המנחת חינוך כתב סי' קל"ו דאף מקרבת חביתין ולפי דברי המנחת חינוך יקשו דברי התוס' הנ"ל וצ"ע: סימן ט תמידין ומוספין

גרסינן בר"פ כל התדיר תמידים קודמין למוספין מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח כו' ומפקינן לה התם מקרא מלבד עולת הבוקר דתמידין קודמין וכן כ"ד שהוא תדיר קודם וביומא ל"ג אמרינן אביי היה מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא כו' מערכה גדולה קודמת כו' ואברים למנחה ומנחה לחביתין כו' וזה דאברים קודמין למנחה אמרינן שם משום שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דמפקינן לה מדכתיב העולה עולה ראשונה ע"ש

והנה התוס' זבחים פ"ט ד"ה כל הקשו ל"ל טעם שלא יהא דבר קודם תמיד של שחר משום דכתיב העולה עולה ראשונה תי"ל משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ע"ש

ונראה לומר דמש"ה אצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה ולא סגי בזה דכל התדיר מחברו קודם את חבירו משום דאיכא נפקותא דזה דתדיר קודם הוא רק היכא דאי אפשר לעשות שניהם כאחד וצריכים להקדים אחד לחברו אז צריך להקדים התדיר אבל כשרוצים לעשות שניהם כאחד שפיר דמי וליכא דין שצריך דוקא לעשות התדיר קודם וכן כל הנך דחשבינן בר"פ כל התדיר כל המקודש מחברו קודם את חברו הכל בבא לעשות בזה אחר זה אבל בב"א לית לן בה וראיה לזה מדאמרינן במנחות פ"ט ע"א מערבין נסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים כו' של יחיד בשל ציבור כו' ופי' רש"י ז"ל כגון של תמידין בשל מוספין ע"ש וקשה איך יכול לערבן ולהקריב כאחת נסכי תמידין עם נסכי מוספין הא של תמידין תדירי [וכן של פרים בשל אלים הא אמרינן בפ' כל התדיר דפרים קודמין לאילים שכן נתרבו בנסכים א"כ כ"ש הנסכים עצמן שקודמין לנסכי אילים] וכן של יחיד בשל ציבור איך יכול לערב הא אמרינן בירושלמי פ"ב דיומא הלכה ב' דמנחת נסכים קודמין לחביתין שזה קרבן ציבור וזה קרבן יחיד דק"צ קודם לקרבן יחיד ומוכח דכ"ז דוקא אם עושה בזה אחר זה צריך להקדים התדיר או המקודש אבל לעשותן בב"א שפיר דמי וא"כ לפ"ז מצד תדיר ושאינו תדיר היה יכול להקטיר אברי תמיד ואברי מוסף בב"א אבל מקרא דהעולה עולה ראשונה אף בב"א אינו יכול להקטיר דהתמיד צריך להיות עולה ראשונה

ובזה אתי שפיר מ"ש הרגמ"ה מנחות מ"ט ע"א על הא דאמרינן שם ציבור שאין להם תמידים ומוספים איזה מהם קודם היכי דמי אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה פשיטא תמידין עדיפי דהו"ל תדיר ומקודש וכתב הרגמ"ה ז"ל תמידין הוי להו תדיר בכל יום ומקודש דמיקדשו תמידין מקמי דליקדשו מוספין שהקרבת תמידין הוא קודם עכ"ל היינו שמפרש דזה דאמרינן תמידין הם תדיר ומקודש היינו דתמידין הם ג"כ יותר מקודש ממוספין וקדושתן היא שהם קודמין למוספין ודבריו מרפסין איגרי דהא זה דתמידין קודמין למוספין הוא ג"כ משום שהם תדיר ואיך חושב אותם לב' מעלות שהם תדיר ומקודש ולפ"ז אתי שפיר דטעמא דתדיר הוא רק שלא יאחר התמידין למוספין אבל בב"א היה יכול לעשות וזה דצריך להקדים הוא מקרא דהעולה עולה ראשונה וזהו מעלה אחרת ובשביל הכי חשיב מקודש

ובעיקר קושית התוס' היה אפשר לתרץ באופן פשוט דבתוספתא פ"י דזבחים דחשיב כל התדיר מחברו קודם את חברו וכל המקודש מחברו קודם את חברו כו' מסקינן בד"א שבאו כולן כאחד אבל הבא ראשון לעזרה קרב ראשון ע"ש א"כ צריך קרא היכא שהמוסף בא ראשון לעזרה דמצד תדיר אין התמיד קודמו ורק משום דהעולה עולה ראשונה

אך נראה לומר דזה דאמרינן בתוספתא דאם בא ראשון לעזרה קרב ראשון הוא דוקא בקרבנות של ב' בני אדם דנראה דהטעם דאם בא ראשון קרב ראשון הוא משום דמצות הקרבת הקרבן על הכהנים חל משבא הקרבן לעזרה דאז הוא ראוי להקרבה דאין על הכהנים להביא הקרבן מתוך ביתו של בעל הקרבן וכיון שבא הקרבן ראשון לעזרה וכבר נתחייבו הכהנים בהקרבתו הוא קודם להשני אף אם השני יותר תדיר או מקודש וזה שייך רק בקרבנות של ב' בנ"א אחד תדיר מחברו או אחד מקודש מחברו ודין קדימה שייך בזה רק לגבי הכהנים שעליהם להקריב ב' הקרבנות וצריכים להקדים התדיר וכיון דזה שאינו תדיר בא קודם וכבר נתחייבו הכהנים בהקרבתו הוא קודם אבל בב' קרבנות של אדם אחד אחד תדיר