מקדש דוד חלק א נח

עליהם מלח והעלום עולה לה' דהאבר יום המלח קרוי עולה] וכן אמרינן בתוספתא מנחות לראב"ש דס"ל דקומץ אינו טעון קידוש כ"ש דכיון שקמצו מכ"ש מלחו ונתנו ע"ג האשים כשר וא"צ המלח להיות בכ"ש ומוכח מזה דלרבנן אף ההקטרה צריכה להיות מכ"ש

כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"א דמנחות משנה ג' ז"ל והקומץ והלבונה עצמם הן כמו הדם והאימורים מן הזבח והשיריים מן המנחה כמו הנותר בבשר הזבח כו' עכ"ל וכן כתב שם פ"ב דמנחות משנה א' כבר זכרנו שהקומץ והלבונה כמו האימורים מן הזבח וכבר נתבאר בשני דזבחים שאם חשב להקטיר לבונה למחר שהיא כמו מקצת האימורים כו' ויש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל דקומץ ולבונה לבד שהם מתירים את המנחה י"ל ג"כ דין אימורים ונראה דנפקא ליה מהא דאמרינן במנחות כ"ו ע"ב דהקומץ והלבונה ומנחת כהנים כו' נתרבו לאהדורי פוקעין שלהם מקרא דזאת תורת העולה ריבה ע"ש ואי אין לקומץ רק דין דם דהקטרת הקומץ הוי כזריקת דם דמרצה ומתיר השיריים א"כ תסגי בשתצית האור ברובו דמשתצית האור ברובו חשיב הקטרה והורצה והותרו השיריים ומה צריך עוד יותר דהזריקה כבר גמרה משתצית האור ברובו וע"כ דיש לקומץ גם דין אימורים והוי כשאר אברים ופדרים דיש בהם מצות עיכול דנפקא לן מאשר תאכל האש את העולה וצריך לאהדורי פוקעיהן והנה בזה אתי שפיר הא דאיבעי לן במנחות שם קומץ שסדרו וסידר עליו את המערכה מהו דרך הקטרה בכך או אין דרך הקטרה בכך והדר איבעי לן באברים שסידרן וסידר עליהם את המערכה על העצים אמר רחמנא דוקא על העצים או דלמא כיון דכתיב קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי הכי עביד כו' וקשה אמאי לא איבעי לן ג"כ בקומץ שסידר עליו את המערכה כה"ג אי על העצים דוקא או לא וכבר עמדו בזה מן האחרונים ז"ל ולפ"ז אתי שפיר דקרא דעל העצים אשר על האש כתיב בעולה היינו דאברים ופדרים צריכים להקטיר על העצים וזה דקומץ צריך להקטיר על העצים הוא רק משום דיש לקומץ ג"כ דין אברים ופדרים אבל מדין דם דיש להקומץ לא נפקא לן מהאי קרא דצריך על העצים וא"כ לפ"ז אי לא נתן הקומץ על העצים כיון דמדין דם לא איכפת לן ורק מדין אימורים צריך על העצים א"כ היה הקומץ מרצה והותרו השיריים דקרב המתיר ומש"ה איבעי לן התם בקומץ אי דרך הקטרה בכך אי לא נתנו על העצים ולפי טעם זה אף מדין דם לא מהני דלא הוי הקטרה דאי לאו דרך הקטרה הוא אינו מרצה כלל וכדאמרינן במנחות ט"ז ע"ב בהקטיר שומשום ע"מ לאכול שומשום דאם אין דרך הקטרה בכך הוי כמנחה שלא הוקטרה ע"ש

ד) והמנחות שאינן נקמצות וכולן כליל הן מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ובמנחת חוטא של כהנים איכא פלוגתא דר"ש סבר דנקמצת אבל לכ"ע אינה נאכלת ומנחת עכו"ם למ"ד שלמי עכו"ם עולות הן אף מנחותיהן כליל כ"כ רש"י ז"ל מנחות ע"ג ע"ב ויש לחקור במנחות עכו"ם אם ג"כ אין נקמצות או דרק שהן כליל והוו כמו מנחת חוטא של כהנים לר"ש

ומעשי מנחות אלו הנה מנחת כהנים שוה מעשיהם למנחת ישראל ואין שום חילוק ביניהם והחילוק הוא רק בהקרבתן אך מנחת כהן משיח שונה מעשיה לגמרי משאר מנחות דכל המנחות מדת שמנן הוא לוג לעשרון ומנחת כהן משיח שהם חביתי כ"ג הם ג' לוגין לעשרון ובזה היא שוה למנחת נסכים של כבש ועושין מן העשרון י"ב חלות ומקריבין ו' חלות שחרית וששה בין הערבים ולדעת הרמב"ם ז"ל כל החלות חולקין לשנים ומקריבין י"ב חצאי חלות שחרית וי"ב חצאין בין הערבים

ובמנחות ע"ו ע"א אמרינן כל המנחות שריבה במידת חלתן או שמיעט כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג די"ב חלות הם לעכב ופי' רש"י ז"ל שם ב' לשונות בלשון ראשון שריבה במידת חלתן שעשה החלות גדולות שלא עשה מהן אלא ז' או ח' חלות ומיעט היינו שעשה החלות קטנות ועשה י"ב או י"ג חלות ענין אחר שריבה במידת חלתן היינו שהוסיף במנין החלות ע"ש ויש לחקור בלחם הפנים וחביתי כ"ג שריבה במדת חלתן או שמיעט מהו הפסול שלהם אי מטעם דהחלה אין לה שיעור הראוי לה שהיא יותר גדולה או יותר קטנה א דבזה ליכא קפידא ורק אמנינא קפדינן לעיכובא דאם ריבה או מיעט פסול ונ"מ אם עשאן י"ב חלות רק שלא היו שוות אלא אחת גדולה ואחת קטנה ונראה דבלחם הפנים ודאי אם לא היו שוות פסול משום דכתיב שתי עשרונים תהיה החלה האחת וכתיב חוקה לעכב דבלחם הפנים כתיב תרתי בקרא שיעור החלה וגם מנינן שתי מערכות שש המערכת אבל בחביתי כ"ג דלא כתיב בקרא לא שיעור החלה ולא מנינן מיהו שצריכים להיות י"ב ילפינן חוקה חוקה מלחם הפנים א"כ רק דצריך להיות י"ב חלות אבל שיהיו שוות אפשר ליכא קפידא ואי נימא דרק אמנינא קפדינן לא תקשה קושית התוס' שם ד"ה שריבה איך יכול לכוין בחביתי כ"ג שיהיו החלות שוות הא מחלקן ביד ע"ש דמנ"ל דצריכות החלות להיות שוות

ובתוספתא פ"ח דמנחות אמרינן דשתי הלחם ולחם הפנים שריבה במידת חלתן או שמיעט במדת חלתן או שהיתה מדה חסרה מחברתה היינו שלא היו החלות שוות פסולות וחביתי כ"ג לא הוזכרו שם מיהו התם קתני ג"כ דכל המנחות כן שריבה במדת חלתן או שמיעט או שהיתה מדה חסרה מחברתה פסולות ובזה ודאי פליג אגמרא דידן דהא אמרינן דכל המנחות שריבה במדת חלתן כשרות ובירושלמי פ"ק דיומא אמרינן דילפינן דבר שאינו מעכב מדבר המעכב חביתין מלחם הפנים לי"ב חלות ע"ש דבחביתין אין הי"ב חלות מעכבות וא"כ ג' מחלוקת בדבר לתלמודא דידן בכל המנחות אין מדת החלות מעכבות חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג ולהתוספתא בכל המנחות מדת החלות מעכבות ולהירושלמי אף בחביתין אין מדת החלות מעכבת

ובהקרבת החביתין פליגי הרמב"ם והראב"ד ז"ל דלהראב"ד מקריבו ו' חלות שחרית וששה בין הערבים ולהרמב"ם חוצה כל חלה לשנים ומקריב י"ב חצאין שחרית י"ב חצאין בין הערבים והראב"ד תמה שם על הרמב"ם כיון דהתורה אמרת מחציתה בבוקר א"כ צריך להיות מחצה מכוון שלא יוסיף ולא יגרע ואי מחלק כל חלה לשנים אי אפשר לכוון אלא באומד ע"ש והנה יש לעיין על הראב"ד ז"ל הא הלבונה שמחלק חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים ודאי אינו יכול לכוין שיהא החצאין שוות וע"כ באומד ומ"ש הלבונה מהחביתין מיהו נראה לומר דבלבונה ליכא קפידא דלא בעינן קומץ מכוון דבשל מנחות דצריך קומץ לבונה אם הביא יותר מקומץ כשר ורק אם הפריש ב' קמצים פסול אבל קומץ ומחצה כשר א"כ כיון דאין שיעור מכוון להלבונה ה"נ אין שיעור מכוון להמחצה בבוקר ובין הערבים ואי מקריב שחרית יותר ובין ערבים פחות לא איכפת לן והנה המל"מ כתב שם דבזה מודה הראב"ד ז"ל דאופה כל הי"ב חלות שחרית והקשה עליו למה צריך לאפות כולן בבוקר יאפה ו' חלות שחרית ויקריב ו' חלות בין הערבים ויקריב וכתב