מקדש דוד חלק א נו

ופסולה ואם יוסיף גם שמן א"כ הוי ריבה שמנה דפסול מטעם זה

מיהו נראה דפסול דבלילתה יותר עבה או רכה שייך רק במנחת נסכים ומשום דאינה כבלילתה הראויה לה דבמנחת נסכים ליכא מתן שמן אחרינא חוץ מבלילה וכנראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מעה"ק דאינה בכלל שאר מנחות דטעונות ג' מתנות שמן ורק בולל בכל הג' לוגין וא"כ י"ל בלילה ידועה ואם עושה בלילתה יותר עבה או רכה פסולה אבל בשאר מנחות דיש בהן ג' מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתה אין שיעור להבלילה כלל בכמה יבלול ובכמה יעשה יציקה ויכול לבלול בכמה שירצה ובהשאר יעשה יציקה וא"כ אין שיעור לבלילתה להיות יותר עבה או יותר רכה שהרי יכול לעשות כמה שירצה ולא שייך פסול זה בשאר מנחות כלל מיהו ממ"ש רש"י ז"ל בטעם השני משום דכתיב ג' לפר ושנים לאיל והוי עיכובא נראה דאף הכא מיירי במנחת נסכים וא"כ קשה ל"ל לטעם זה תיפוק ליה משום דבלילתה יותר עבה

ובריבה שמנה דפסול י"ל אותן ב' טעמים שכתב רש"י ז"ל בריבה סלתה דהטעם משום דהוי קומץ חסר שייך אף בריבה שמנה דהא הקומץ הוא מסלתה ומשמנה דקומץ ממקום שנתרבה שמנה כדאמרינן בסוטה י"ד והקומץ מתיר שאר השמן כמו הסלת מיהו ברש"י מנחות י"א במתני' דריבה שמנה פסול כתב רק הטעם משום דדינה לוג כדכתיב למנחה ולוג שמן והיינו כטעם השני בריבה סלתה דג' לפר לעיכובא שלא יותיר ה"נ לוג שמן דוקא שלא יותיר וזה שלא כתב רש"י ז"ל הטעם הראשון כמו בסולת דהוי קומץ החסר י"ל דרש"י ז"ל לשיטתיה אזיל שכתב במנחות כ"ג ע"א בההיא דקומץ שמיצה שמנו ע"ג העצים בלשון השני שם דהאיבעיא הוא אי צריך להקטיר העצים עם הקומץ או לא חיבורי עולין היינו שמן שמחבר לקומץ כעולין דמו ואם אינו מקטירו הוי כקומץ חסר או לא כעולין ולא איכפת לן עכ"ל היינו דלפי פי' זה שמן שבקומץ אע"ג דצריך לקמוץ ממקום שנתרבה שמנה דכתיב מסלתה ומשמנה ואם קמץ שלא ממקום השמן פסול מ"מ השמן שבקומץ חשיב רק חיבורי עולין ואיבעי' דלא איפשיטא היא במנחות שם אם נחסר מאותו השמן שבקומץ אם יש בזה פסול דקומץ חסר וה"נ אם בהשמן שבקומץ יש קצת מן המותר וא"כ אותו קצת הוי כמו חסר מ"מ כיון דבסולת של הקומץ אינו חסר רק בהשמן אינו ברור אי חשיב בשביל זה קומץ חסר ומש"ה לא כתב רש"י ז"ל הטעם בריבה שמנה משום דהוי קומץ החסר מיהו יש לחלק קצת בין נחסר אחר קמיצה לחסר בשעת קמיצה]

והנה לפי טעם הראשון ברש"י ז"ל בריבה סלתה דפסול משום דהוי קומץ החסר יש לעיין מהא דאמרינן בר"פ כל המנחות באות מצה בשתי הלחם ולחמי תודה דמביא השאור מתוך ביתו ונותן לתוך המדה וממלא את המדה אמרו לו אף היא היתה חסרה או יתירה ע"ש ומאי איכפת לן אי הוי יתירה הא בשתי הלחם ולחמי תודה לא שייך האי טעמא דליכא קמיצה וא"כ מאי איכפת לן ביתר ואפשר דבשתי הלחם ולחמי תודה איכא פסול אחר בריבה סלתה כיון דאם נפרס הלחם פסול דבעינן חלות שלמות וכיון דבכל חלה איכא מקצת של חולין הוי כמו נפרס לחמה דהסולת של קודש אינו לחם שלם (ועיין בפ' התודה ע"ח ע"ב]

ובמנחות נ"ד ע"א אמר ר' אילא אין לך קשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא ר"י בר אבדימי אמר מנחת חוטא מגבלה במים והיא כשרה ותלינן שם פלוגתייהו אי כמות שהן משערין או לכמות שהן משערין ופי' רש"י ז"ל כמות שהוא עכשיו משערינן לקומץ הו"ל קומץ מעליא ור"א סבר לכמות שהן כאילו היתה קמח משערינן ונמצא יתר או חסר עכ"ל והנה יש לעיין אי כמות שהן משערינן אמאי כשר נהי דהקומץ קומץ מעליא הוא מ"מ העשרון הרי נתרבה לאחר שגבלו במים וכיון דכמות שהוא עתה משערינן א"כ הוא יתר מעשרון ואם ריבה במידת העשרון פסול דעשרון דוקא שלא יחסיר ולא יותיר וצ"ע

ובחיסר שמנה דאמרינן שאם חיסר כ"ש פסול הקשו בתוס' מנחות כ"ג ע"א ד"ה הוא בקומץ מנחת חוטא ששמנו כו' דכל עצמו משכשכו בשירי הלוג והיינו משירי הלוג של מנחות והקשו הא אמרינן דשמן מיעוטו מעכב את רובו א"כ אי ניתותר מעט שמן מן הלוג נפסלת המנחה ותי' דלא ניתנה תורה למה"ש ואי אפשר שלא ישאר בלוג מן השמן עכ"ל

והנה בתרומות פי"א משנה ח' אמרינן דהמערה שמן של תרומה מכד לכד לאחר שעירה כשהטיף ג' טיפין טפה אחר טפה יכול לתת לתוכו חולין אע"ג דנשאר קצת שמן וא"צ למצות ובירושלמי שם איבעי לן הדין לוג שמן של מצורע אי צריך להחזיר ופי' הק"ע שם דכשמודד השמן מלוג של חול לתוך לוג של מצורע אי צריך למצות הלוג אחר הטפת ג' טיפין ואמרינן שם דאי נימא צריך להחזיר אם לא החזיר עובר משום חסרון דהוי חיסר שמנה ואי א"צ להחזיר אם החזיר עובר משום יתרון דכיון דא"צ למצות א"כ שיעור לוג הוא בלא מיצוי ואם מיצה הוי יתר שמנה ע"ש ולפי גירסת הגר"א ז"ל שם מסקינן דא"צ להחזיר ואם החזיר עובר משום יתרון דשיעור לוג הוא כדרך בני אדם לערות בלא מיצוי וזהו שיעור לוג האמור בתורה ולפ"ז בההיא דמנחות דמשכשכו בשירי הלוג א"צ לטעם דלא ניתנה תורה למה"ש דאדרבה אינו רשאי למצות הלוג דהוי ריבה שמנה ודוק

וזה דאמרינן הדין לוג שמן של מצורע אי צריך להחזיר היינו כשמודד מלוג של חול ללוג של המצורע אי צריך למצות הלוג כמ"ש המפרשים ז"ל שם נראה דבלוג שמן של מצורע אינו יוצק השמן תכף להלוג אלא דמלוג אחר של חול מערה לתוך הלוג של מצורע ובמנחות לא אשכחן דמערה מלוג ללוג אלא תכף נותן לתוך לוג של קודש ונראה דבמצורע צריך דוקא בכה"ג לפי מה דמסקינן דא"צ למצות היינו דשיעור לוג האמור בתורה הוא לוג בלא מיצוי א"כ בשאר מנחות שפיר נותן השמן תכף ללוג של קודש כיון דצריך אח"כ לערות הלוג לתוך המנחה וכיון שהוא מערה בלא מיצוי נמצא דבהמנחה ליכא יתר שמן אבל בלוג שמן של מצורע דכל העבודות הן בהלוג עצמו וא"צ לערות לכלי אחר א"כ כיון דשיעור לוג בתורה הוא לוג בלא מיצוי אם ימדוד תכף לתוך הלוג שלו נמצא דהוי יתר שמן ומש"ה צריך למדוד לתוך לוג אחר וממנו מערה לתוך הלוג של המצורע בלא מיצוי

ובריבה לבונתה דפסול אמרינן במנחות י"א ע"ב דהוא שהפריש לה ב' קמצין וראיתי באור שמח פי"א מעה"ק שכתב דאם הפריש קומץ וב' קרטין אע"ג דשיעור ב' קרטין כשר דיעבד מ"מ לפסול בעינן ב' קמצים שלמים ע"ש ולענ"ד נראה דזה דאם הפריש ב' קמצים פסול היינו שהפריש ב' קמצים מיוחדים אבל אם הפריש שיעור גדול של לבונה שיעור של ב' קמצים כיון דלא חלקן לשנים אינו נפסל בזה וראיה מדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ו הלכה ח' דהלבונה של הבזיכין צריכים להיות בקומצו של כהן גדול והיינו בקומצו של הגדול שבכהונה שמלא קומצו הוא יותר גדול כמה שפי' המפרשים ז"ל שם משום דלא ידעינן איזה כהן יתרמי בשעת סילוק הבזיכין