מקדש דוד חלק א נה

ובמנחת קנאות אי צריך לגבלה במים לא שמענו בהדיא ולכאורה אי לא מגבלה במים תקשה הא דאמרינן במנחות נ"ד אין לך קשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא ואמאי לא חשיב ג"כ מנחת קנאות שהרי אף היא אינה טעונה שמן עוד יש לחקור אי מנחת קנאות טעונה עשר חלות

[ובמנחת נסכים דפליגי תנאי אי מגבלה במים והיא כשרה או לא פסק הרמב"ם ז"ל דפסולה והקשה הקרן אורה מאי פסול יש בזה הא קי"ל כר"י דאמר כמות שהן משערינן וא"כ ליכא משום חסר ויתר ע"ש ודבריו ק"ל טובא דאדרבה התם בשאור כשמביא השאור מתוך ביתו ונותן לתוך המדה וממלא את המדה כיון דקי"ל דכמות שהן משערין שפיר דמי כיון דעתה הוא עשרון וליכא משום חסר ויתר אבל הכא במנחת נסכים הוי איפכא דמודד עשרון ואח"כ נותן לתוכו מים ומגבלו ואי כמות שהן עתה משערין א"כ הוי חסר או יתר]

ובעיקר ממ"ש רש"י ז"ל בפ' כל התדיר צ"א ע"א דמנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה אין השמן נבלע בתוכה וצריך להקטיר השמן בפ"ע מוכח דיכול להקטיר מקצת השמן בפ"ע ולא נפסלת המנחה משום זה ולא הוי כחיסר שמנה והנה יש לעיין דבמנחות כ"ג איבעי לן קומץ שמיצה שמנו ע"ג העצים מהו חיבורי עולין כעולין דמי או לאו כעולין דמי ופי' רש"י ז"ל שם ב' פירושים ובלשון ראשון כתב דהאיבעיא היא אם לאחר שמיצה שמנו ע"ג העצים הניח הקומץ עליו אי חיבורי עולין היינו מה שהוא מחבר השמן לקומץ חשיב כעולין כאילו הוי השמן מובלע בקומץ וכשר או לא הוי כעולין ולא חשיב חיבור אל הקומץ והוי קומץ החסר ע"ש וקשה אמאי הוי קומץ החסר אי לא חשיב חיבור מ"ש ממנחת כהן משיח דמקטיר מקצת השמן בפ"ע לגמרי ולא חשיב מנחה שחסרה הא כמו קומץ החסר פסול ה"נ במנחת כהן משיח אם חסר כ"ש פסול כדאמרינן במתני' פ' השוחט והמעלה ק"ט ע"ב

וי"ל דההיא דפ' כל התדיר מיירי במותר שמן של מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שיש בהמותר כזית א"כ כי מקטיר להמותר בפ"ע ג"כ שפיר דמי אבל בההיא דקומץ שמיצה שמנו ע"ג העצים מיירי שאין באותו השמן כזית דאי אפשר לחושבה להקטרה בפ"ע דאין הקטרה פחותה מכזית והאיבעיא היא רק אי חשיב חיבור כיון דהניח הקומץ ע"ג השמן וחשיב הקטרה אחת מיהו לפ"ז צ"ל דזה דאין הקטרה פחותה מכזית היינו שצריך להיות גוש אחד כזית אבל ב' חצאי זיתים אע"ג דמקריבן בב"א כיון דאינם חיבור זה לזה לא חשיב הקטרה דהא הכא הקומץ והשמן הרי מקטירן כאחד רק דאינו חשיב חיבור זה לזה כי מיצן על העצים ולפ"ז יש לעיין בלבונה הבאה בבזיכין וכן לבונה הבאה בפ"ע הא לבונה עשויה קרטין קרטין ואינן חיבור זה לזה כדאמרינן בחגיגה כ"ג הוסיף ר"ע הסולת והלבונה והקטורת כו' שאם נגע טבול יום במקצתן כו' וא"כ איך משכחת לה הקטרה בכזית וצ"ל משום דהכלי מצרפן דהא בעינן הקטרה מכ"ש כדאמרינן במנחות כ"ו מיהו למ"ד צירוף כלי דרבנן וכן לר"ש דס"ל שם דלא בעינן הקטרה מכ"ש צ"ע

והנה הרקיקין של מנחת מאפה דטעונין משיחה ואמרינן במנחות דס"ל לר"ש מושחן כמין כ"י והשאר נאכל לכהנים וא"כ ע"כ הקמיצה מהני אף להשמן שנשאר בהלוג ואע"ג דבקמיצה בעינן שיהו מחוברין כדאמרינן בפ' הקומץ רבה כ"ד ע"א דכתיב והרים ממנו מן המחובר צ"ל דבשעת קמיצה מגע להו [כדאמרינן במנחות ק"ו ע"ב] ומשיחת הרקיקין כתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מעה"ק ה"ח יראה לי שלאחר אפיה מושחן וכן כתב רש"י ז"ל בחומש פ' תצוה ואי צריך במנחת מאפה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה הנה המל"מ בפי"ג מעה"ק הביא מחלוקת הראשונים בזה והביא דעת התוס' דרק מיציקה אימעיט מנחת מאפה אבל לא ממתן שמן קודם לעשייתה והיינו תוס' מנחות ע"ה ד"ה מה ע"ש אך יש לעיין ע"ז דמדברי תוס' מנחות נ"ה ע"א ד"ה כל מוכח להדיא דס"ל דלא בעי שהקשו שם על הא דאמרינן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרין אותן שלא יחמיצו ואמרינן בפסחים הטעם משום דלישה איתא במקום זריזין והקשו הא מנחת מאפה לישתן ועריכתן בחוץ כלחם הפנים דהא לא בעי שמן עד לאחר אפיה ע"ש ומוכח דס"ל דאף מתן שמן בכלי קודם לעשייתה ג"כ לא בעי

ב) כל המנחות שחיסר במידת סולתן פסול דכתיב מסלתה פרט לשחסרה ואם ריבה בסלתה היינו שהביא עשרון וחצי ג"כ פסול כדאמרינן במנחות ע"ו ע"ב דכל המנחות שריבה במידת עשרון פסול וכן בחיסר שמנה או שריבה שמנה פסול כדאמרינן במנחות י"א ע"א וזה דחיסר שמנה פסול מפקינן מקרא דכתיב משמנה פרט לשחסרה וזה דריבה שמנה פסול כתב רש"י ז"ל שם משום דדינה בלוג דכתיב למנחה ולוג שמן ע"ש וזה דריבה במידת עשרונן דיפסול כתב רש"י ז"ל במנחות ע"ו ע"ב דמיירי שמדד בעשרון גדול או שנתן עשרון ומחצה וטעמא דפסול כתב שם רש"י ז"ל ב' לשונות חדא משום דכשריבה הוי הקומץ נקמץ החצי מן היתר והחצי נקמץ מן העשרון והו"ל קומץ חסר ועוד דגזיה"כ דג' עשרונות לפר ושנים לאיל ואסור לשנותו והתוס' שם השיגו על טעם הראשון דהא אמרינן דקומץ בדעתו דכהן תליא ואעשרון קא קמיץ ע"ש והנה בעיקר יש לעיין היכא מיירי הכא אי שקידש כל העשרון ומחצה בכ"ש תיפוק ליה דפסול משום דאין כ"ש מקדשין אם יש שם יותר מכשיעור כדאמרינן בס"פ לולב וערבה גבי אין שיעור למים וא"כ לא נתקדש כלל כדאמרינן שם ואי מיירי שלא נתן העודף בכ"ש או שנתן בזה אחר זה שכבר נתקדש השיעור בכ"ש מ"מ העודף ודאי לא נתקדש דאין כ"ש מקדשין יותר מהשיעור א"כ ודאי הוי קומץ חסר כיון דאיכא בהקומץ קצת מן החולין ומה שייך כאן קומץ בדעתיה דכהן תלי וע"כ צ"ל דמיירי באומר שיתקדש עשרון אחד מעשרון ומחצה דכה"ג קדיש כולה משום דהוי כמו לאחריות וכמ"ש תוס' זבחים ל' ע"א ד"ה דבריו על הא דריבה שמנה דאמרינן שהפריש לה ב' לוגין דמיירי בכה"ג בהקדיש לוג אחד מב' לוגין (מיהו מלשון רש"י ז"ל לא משמע דמיירי בכה"ג] ואי מיירי הכא שריבה סלתה קודם בלילה א"כ תי"ל דפסול משום דאינו ראוי לבילה דע"י זה שריבה סלתה הבלילה יותר עבה כדאמרינן בפ' המנחות והנסכים דמנחת פרים ואילים שנתערבו במנחת כבשים עד שלא בלל פסול משבלל כשר וכתבו בתוס' שם דהיינו כרבנן דפליגי עליה דר"י וס"ל דאין עולין מבטלין זא"ז ומש"ה אם נתערב משבלל כשר ולא הוי ריבה שמנה ומ"מ בנתערב קודם שבלל פסול משום דאינו ראוי לבילה ע"ש ומוכח אע"ג דפסול דריבה שמנה ליכא הכא דאין עולין מבטלין זא"ז וכל היכא דאיתא לשמן בתר מנחה דידיה שדינן ליה מ"מ עד שלא בלל פסול דמקרי אינו ראוי לבילה כיון דזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה ואם יבלול לאחר שנתערבו תהיה זו בלילתה יותר רכה וזו בלילתה יותר עבה מש"ה פסולות ומוכח דזהו פסול בפ"ע מה שהבלילה יותר עבה או רכה מהצריך א"כ ה"נ בריבה סלתה קודם הבלילה אם לא ריבה גם השמן א"כ בלילתה יותר עבה דמה לי אם מיעט בשמן או שריבה בסולת דבשניהם הבלילה היא יותר עבה