מקדש דוד חלק א נד

והנה לשיטת התוס' אתי שפיר ג"כ מ"ש תוס' פסחים ל"ח ע"ב ד"ה דכולי דכל שתחילתה עיסה אע"ג דסופה מטגנה בשמן חשיב לחם ומברכין עליה המוציא והוכיחו ממה דאמרינן שם דהיה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו נטלו לאוכלו אומר המוציא כו' וקפסיק ותני כל המנחות אפילו מנחת מחבת ומרחשת אעפ"י שמטוגנת בשמן ומ"מ מברך המוציא ע"ש וכתב הרמ"א א"ח סי' קס"ח דאף להתוס' דוקא אם טיגנה אח"כ בשמן אבל אם נתן לתוכה שמן בשעת לישה לכ"ע אינו מברך המוציא דפת הבא בכסנין היא והגר"א ז"ל כתב שם לאותן השיטות דאם טיגנה בשמן אח"כ דאינו מברך המוציא ומשום דאזלינן בתר בסוף דלא תקשה ממנחות דמברך עליהן המוציא דהתם שמן מועט הוא והוי כמו אשוי ע"ש והנה התוס' דלא ס"ל כן הוא משום דס"ל דלוג שמן לעשרון לא חשיב מועט והנה האבן העוזר א"ח שם הקשה טובא על התוס' הא במנחות נותן השמן בשעת לישה ולא עוד אלא שכל השמן היה נותן אז ולא היה מטגן כלל בשמן רק מטגן בהשמן שנתן בשעת בלילה א"כ אפילו אי אזלינן בתר מעיקרא ג"כ אינו מברך המוציא שאינה תחילתה עיסה כלל ע"ש ובאמת לכאורה היא קושיא עצומה אך לפמ"ש התוס' במנחות אתי שפיר כיון דמתחילה לש בפושרין ואח"כ בולל בשמן א"כ נעשית עיסה קודם הבלילה ומש"ה מברך המוציא דאזלינן בתר מעיקרא ותחילתה עיסה ואי משום מתן שמן בכלי קודם עשייתה זה ודאי חשיב מועט וכמ"ש הגר"א ז"ל ומשום דעיקר השמן היה נותן בשעת בלילה

אך יש לעיין על רש"י ז"ל ותוס' שהיה לש בפושרין קודם הבלילה מההיא דחולין ל"ו דבעי ר"ל צריד של מנחות אי מונין בו ראשון ושני ופירש"י ז"ל דצריד של מנחות היינו מקום שאין השמן נכנס לשם בשעת בלילה וא"כ אותו המקום לא הוכשר ע"י בלילה ע"ש ואי קודם בלילה לש בפושרין א"כ כבר הוכשרה כל העיסה וצ"ע

והנה יש לחקור דזה דכל המנחות נילושות בפושרין באיזה מים מגבלה אי צריך דוקא מים של קודש דלכאורה אי לשה במים של חולין כי מקטיר אח"כ הו"ל חולין בעזרה ואי נימא דלשין אותה במים של קודש היינו במשקה בית מטבחייא לא תקשה על רש"י ז"ל מה שהקשיתי הוא כבר הוכשרה כל העיסה ע"י לישה דמשקין בית מטבחייא אין מכשירין כדאמרינן בפסחים ולפמ"ש בתוס' שם כ' ע"א דזה דאמרינן דתרגומא אדם לא קי"ל הכי] אך יש להוכיח דא"צ ללוש דוקא במים של קודש דהא אמרינן בר"פ כל המנחות באות מצה השאור בודה כו' רי"א אף זו לא היתה מן המובחר אלא מביא השאור מתוך ביתו ונותן לתוך המדה א"ל אף היא היתה חסרה או יתרה היינו דאם רכה היא שגבלה במים הרבה נמצאת יתירה ע"ש אבל משום חולין בעזרה לא חיישינן אע"ג דכשמביא השאור מתוך ביתו הרי היה מגבלה במים של חולין מיהו י"ל דדוקא התם דמיירי בשתי הלחם וחמץ שבתודה שאין גופן קרבין על המזבח שרינן מים של חולין דליכא הקרבת חולין בעזרה ואי משום איסור הבאת חולין בעזרה הרי כתבו התוס' מנחות פ"א ע"א ד"ה אם דכל שהוא צורך הקרבן אף חולין מותר להכניס לעזרה אבל במנחות שמקריבן על המזבח אפשר דלא שרינן ללוש במים של חולין ואף לר"י דס"ל בביצה ל"ט ע"א דמים ומלח בטלין בעיסה מ"מ י"ל דלכתחילה לא שרינן לעשות במים של חולין דאין מבטלין איסור לכתחילה מיהו אי נימא דצריך מים קדושים היינו שי"ל קדושת הגוף א"כ היה צריך ליטול מים מן הכיור דלא אשכחן מים שי"ל קדוה"ג חוץ ממי הכיור אך לא אשכחן דין זה בשום דוכתא דללוש המנחות צריך ליטול מים מן הכיור ובפשוטו היה לשין במים של חולין ולא תקשה מחולין בעזרה דלאחר לישה כשנותן העיסה לכ"ש מהני הקידוש של הכלי אף להמים ואף אי נימא דההיא דצריד של מנחות מיירי שלשה במשקה בית מטבחייא מ"מ עדיין קשה על רש"י ז"ל נהי דלא נתכשרה ע"י המים מ"מ אח"כ כשבולל בהשמן אפילו אם לא הגיע השמן לכל המנחה מ"מ תתכשר כולה כיון שכבר נעשית עיסה וכולה חיבור זה לזה ובזה אין חילוק בין משקה בית מטבחייא לשאר מים דז' משקין מחברין את האוכלין ונראה לומר דרש"י ז"ל לשיטתיה אזיל שכתב בחומש דמנחת הסולת אינה באה עשר חלות וא"כ אין בה לישה בפושרין כלל מיהו במנחות נ"ז אמרינן דמנחת נסכים מגבלה במים והיא כשרה וכתבו בתוס' שם דשאר מנחות ידוע דמגבלן במים דשמנן מועט ובענין אחר אי אפשר לגבל אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וס"ד דאינו נותן מים עכ"ל והנה במנחת נסכים אי צריך עשר חלות לא שמענו ובהרמב"ם פי"ג מעה"ק בהנך דצריכין להיות י' חלות לא חשיב מנחת נסכים וכן במל"מ שם וכ"ש לרש"י ז"ל דכתב דמנחת הסולת א"צ להיות חלות לפי שאינה נאפית א"כ כ"ש מנחת נסכים ומ"מ אמרינן דנילושית במים א"כ מוכח דאף במקום דא"צ חלות מ"מ צריך לישה במים א"כ ה"ה מנחת הסולת וא"כ הדרא הקושיא על רש"י ז"ל וצ"ע

ובפ' כל התדיר צ"א ע"א במתני' אמרינן אמר ר"ש אם ראית שמן שניתן ע"ג האישים כו' אלא מותר רקיקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח כו' וכתב רש"י ז"ל ומותר מנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה ג' לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחילה אין שמנה נבלע בפיתיה וצריך להקטיר המותר לעצמו עכ"ל והנה יש לעיין בפי' דברי רש"י ז"ל באיזה מתן שמן מיירי שהוא לאחר אפיה דאפילו לרש"י ז"ל ותוס' דבוללה כשהיא עיסה מ"מ קודם אפיה היא נבללת ואפשר דקאי אטיגון שמטגנה בשמן ואותו הטיגון הוא לאחר אפיה ואין השמן נבלע בתוכו ואיכא מותר שמן מן הטיגון וצריך להקטיר אותו המותר בפ"ע מיהו א"כ תקשה ממתני' למ"ד במנחות נ' ע"ב דמטגנה ואח"כ אופה וא"כ אותו השמן של הטיגון הוא קודם אפיה ואפשר דהאי שמן שכתב רש"י ז"ל קאי אבלילה וס"ל לר"ש כרבי דחלות בוללן היינו לאחר אפיה ואפשר דה"נ בחביתין דבוללן חלות וצ"ע [ובעיקר מ"ש רש"י ז"ל דמתוך שהן אפויות תחילה אין שמן נבלע בהן הוא להפך מ"ש התוס' מנחות ע"ה ע"א ד"ה שפיר דלאחר אפיה בולעות שמן טפי]

כתב הש"מ מנחות ע"ו ע"א על הא דאמרינן דכל המנחות באות עשר עשר חלות ז"ל למ"ד מנחת חוטא מגבלה במים אף מנחת חוטא בכלל ולמ"ד חריבה ממש אין מנחת חוטא בכלל עכ"ל והנה יש לעיין דלפ"ז הא דאמרינן שם נ"ד ע"א מגבלה במים והיא כשרה אינה רק דאינה נפסלת רק דצריך לגבלה במים כדי לעשותה עשר חלות וקשה דא"כ איך אמרינן התם דפליגי אי כמות שהן משערין או לכמות שהן משערינן ואי ס"ל דלכמות שהן משערינן לא אמרינן דמגבלה במים והיא כשרה משום דהוי קומץ החסר ואי צריך לגבלה במים ולעשותה עשר חלות א"כ ודאי לא הוי קומץ החסר דמ"ש משאר מנחות דכל המנחות נילושות בפושרין ולא הוי קומץ חסר דכיון דצריך מדינא ללוש אותן קודם קמיצה ומזו העיסה אמרה תורה צריך לקמוץ א"כ ה"נ במנחת חוטא אי צריך קודם קמיצה ללוש אותה לעשותה חלות אמאי הוי קומץ חסר וע"כ דרק אינה נפסלת אי מגבלה במים אך דין עשר חלות לית בה וצ"ע: