מקדש דוד חלק א נג

ושריפתה הוי כמו הקטרת אימורים דכשרים כל הלילה ע"ש ולפ"ז יש לחקור כיון דשריפתה הוי כהקטרת אימורים אם נאבד כל הבשר אי זורק הדם ואע"ג דאם נאבד הבשר א"כ א"צ כלל לפרה דכל עצמה א"צ אלא לאפרה מ"מ י"ל אם כבר התחיל להקריבה ושחטה וקיבל דמה צריך לגמור הקרבתה די"ל דין קרבן אף דא"צ לה

ושריפת הפרה דחשיב כמו הקטרת אימורים וכדאמרינן בספרי גם בתכסיסה שריפתה דומה לההקטרה שבפנים שצריכה מערכה וגם בדין אהדורי פוקעין מצינו שדומין זה לזה דאמרינן בתוספתא והביאה הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' פרה הלכה י"ב דאם פקע מעורה מבשרה ומשערה כזית יחזיר ואם פקע מקרניה ומטלפה ומפרשה א"צ להחזיר והוי כמו בקדשי פנים דבקרנים וטלפים ליכא דין אהדורי פוקעין וזה דבעורה ושערה איכא דין פוקעין הוא משום דבפרה ליכא דין הפשט וניתוח ונראה דאף בקדשי פנים להשיטות דאהדורי פוקעין איכא אף בפסולים שאם עלו לא ירדו [עיין תוס' זבחים פ"ו ע"א ד"ה וכולן וכן הוא שיטת הרמב"ם ז"ל] כיון דבפסולים ליכא הפשט וניתוח כדאמרינן בזבחים פ"ה ע"א אם פקע אף מעורן ג"כ צריך להחזיר דבכ"מ העור הולך אחר הבשר ודין אחד להם כדאמרינן בזבחים ק"ג ע"ב חוץ ממקום שהצריכה תורה הפשט ואף בבמה קטנה למ"ד דעולת במה קטנה א"צ הפשט וניתוח נראה דיש לעור דין אהדורי פוקעין [אי בכלל יש דין אהדורי פוקעין בבמה קטנה ולכאורה נראה דאיכא]

ולענין מעילה ודאי אין הזאת דמה מוציאה מידי מעילה דהא אמרינן במתני' דפרה דמועלין בה עד שתיעשה אפר והטעם משום כיון דאין בה אכילת אדם הוי כמו עולה דאין זריקתה מוציאה מידי מעילה מיהו במנחות נ"א ע"ב מצרכינן קרא דבה מועלין ואין מועלין באפרה וקשה תיפוק ליה כיון דנעשית אפר אין בה מעילה משום דנעשית מצותה דאף בעולה אמרינן במעילה ט' ע"א דמועלין בה רק עד שתוצא לבית הדשן ואמרינן בגמרא דהיינו עד שתראה לבית הדשן היינו עד שנעשית דשן ומשום דנעשית מצותה ואע"ג דקודם תרומת הדשן מועלין משום דאכתי מחוסר מצות הרמה אבל בפרה דלא שייך בה תרומת הדשן מיד שנעשית אפר אמאי לא חשיב נעשה מצותה ואע"ג דטעונה עוד אסיפת אפרה וקידוש מיהו כל הני א"צ בגדי כהונה דכשרים אף בזר כדאמרינן ביומא מ"ג ע"א ורק שחיטתה וקבלת דמה והזאתה ושריפתה בעי כהונה ובגדי כהונה א"כ בכה"ג חשיב נעשית מצותו וכמ"ש התוס' יומא נ"ט ע"ב ד"ה והרי דמש"ה בקטורת לאחר שעלתה תמרתו יצאה מידי מעילה דנעשה מצותו ואע"ג דמחוסר עוד דישון מזבח הפנימי משום דלא אשכחן דדישון מזבח הפנימי צריך בגדי כהונה וכ"כ תוס' מעילה י' א"כ כל שכלו העבודות הצריכות בגדי כהונה חשיב נעשית מצותו וצריך לומר דעבודות חוץ שאני כיון דבחוץ ליכא בגדי כהונה דלשרת בקודש כתיב דאף בקרבנות גמורים הקרבים בבמה ליכא בגדי כהונה ואע"ג דבפרה צריך בגדי כהונה דילפינן לה מקרא מ"מ אף עבודות שא"צ בגדי כהונה ג"כ חשיבי עבודות ולא חשיב נעשה מצותו

והנה התוס' במנחות נ"א ע"ב ד"ה חטאת הקשו ל"ל קרא דחטאת היא מלמד שמועלין בה תי"ל דקדשי ב"ה היא וא"כ יהיה לה מעילה מדין קדשי ב"ה ותי' דאצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בבמה וכ"ש בלבד ע"ש והקשה הקרן אורה על דברי התוס' הא פרה י"ל פדיון א"כ איך יש בה מועל אחר מועל הא אמרינן במעילה י"ט ע"ב דתלוי בי"ל פדיון

ולתרץ קושית התוס' נראה דלהכי אצטריך קרא דחטאת היא משום דאיכא נפקותא בין מעילה דקדשי ב"ה לקדשי מזבח דבקדשי ב"ה המעילה נופלת לקדשי ב"ה ובקדשי מזבח איכא פלוגתא דרב ולוי במעילה ט' ע"ב דלרב המעילה נופלת לנדבת ציבור ולוי ס"ל דיביא בדמיה קטורת ע"ש א"כ אשמעינן קרא דחטאת היא שמעילתה היא כמעילה דקרבנות דמעילתה לנדבה או לקטורת: סימן ח תורת המנחות

חמשה מנחות מפורשות בתורה הבאות בנדר ונדבה מנחת הסלת המחבת המרחשת וחלות ורקיקין של מנחת מאפה תנור ונוסף עליהן מנחת נסכים שג"כ באה בנדר ונדבה כדאמרינן במנחות ק"ד ע"ב ומנחות החובה הן מנחת העומר מנחת חוטא ומנחת קנאות ומנחת חביתין ושתי הלחם ולחם הפנים ג"כ נקראין מנחה] והנה מנחות הבאות בנדבה טעונין שמן ולבונה חוץ ממנחת נסכים שאינה טעונה לבונה וטעונין ג' מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתה חוץ ממנחת מאפה ובאותן המנחות הטעונין אפיה וטיגון איכא פלוגתא דרבי ורבנן במנחות ע"ה ע"א אימתי הבלילה בהן דלרבי הבלילה היא לאחר אפיה שפותתן ובוללן ולרבנן הבלילה היא קודם אפיה

ובסדר עבודתן ראיתי לרש"י ז"ל כת"י מנחות ע"ד ע"ב במתני' ז"ל נותן תחילה שמן בכלי ונותן סולת עליה ולשה בפושרין ונותן שמן עליה ובולל וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה עכ"ל היינו דס"ל לרש"י דזה דאמרינן במנחות נ"ה ע"א דכל המנחות נילושות בפושרין הוא קודם בלילה

והנה במנחות פ"ז ע"ב על הא דאמרינן חביתי כ"ג במה מחלקן פי' רש"י ז"ל שמחלקה לעיסה והקשו בתוס' שם ז"ל פי' בקונטרס שמחלקה לעיסה וא"א לומר כן דהא אמרינן לקמן דרביעית נמשחה שבו היה מודד לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה וחלה וקודם לישה צריך לבלול כשהוא סולת כו' עכ"ל היינו כיון דבשעת מתן שמן צריכה כל חלה להיות לבד א"כ אי אפשר שמחלקו לאחר לישה והנה רש"י ז"ל לשיטתיה ניחא שפיר שהרי כתב דהבלילה היתה לאחר לישה היינו כשהיא עיסה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתה ליכא בחביתין כדמוכח מהרמב"ם ז"ל פי"ג מעה"ק ה"ב דמיד בולל בהשמן ורק במנחת הסולת המחבת והמרחשת כתב בשם ה"ה דצריך מתן שמן בכלי קודם עשייתה וכ"כ רש"י ז"ל להדיא במנחות נ' ע"ב על ההיא דחביתי כ"ג לישתן ועריכתן בפנים דהלישה והעריכה של החביתין היו קודם מתן שמן וא"כ שפיר יכול ללוש כולן יחד ואח"כ מחלק העיסה לחלות ועושה כל חלה וחלה מרביעית שמן

וראיתי להתוס' מנחות ס"ז ע"ב ד"ה יצק שכתבו ג"כ כרש"י ז"ל דהלישה בפושרין של המנחות היתה קודם בלילה וז"ל שם שכך הוא הסדר תחילה נותן השמן בכלי ונותן הסולת ולש בפושרין ונותן שמן עליו ובולל וחוזר ונותן שמן לקיים מצות יציקה וקומץ עכ"ל אך הרמב"ם ז"ל אינו סובר כן שכתב בפי"ג מעה"ק ה"ו ז"ל נותן השמן בכלי ונותן הסולת ונותן על הסולת שמן ובולל הסולת ואח"כ לשה בפושרין ואופה עכ"ל היינו שבתחילה בולל ואח"כ לש בפושרין: