מקדש דוד חלק א נב

נחמיה דס"ל שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב אי בעינן דוקא שישפוך כל השיריים וגם לענין פנים יש לחקור למ"ד שיריים מעכבין אי בעינן דוקא שפיכת כל שיריים או בנתן מקצת שיריים יצא וצ"ע

ובחטאת העוף למ"ד מיצוי בחטאת העוף מעכב יש לעיין אי ההזאה והמיצוי חשיב מתיר אחד והוי כמו הזאות דחטאות הפנימיות דכולן מעכבין וכולהו מתיר אחד או המיצוי מילתא אחריתא לגמרי ושני מתירים הם ולכאורה יש להביא ראיה ממעילה ט' ע"א דחשיב מילתא אחריתא דמקשינן התם לר"ה דס"ל דמיצוי בחטאת העוף אינו מעכב מההיא דאחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ומיצה דמן חוץ למקומן פסול כו' חוץ לזמנן כו' קתני מיהת מיצה דמן ע"ש היינו כיון דיכול לפגל במיצוי ש"מ דמיצוי מעכב וכמה שפי' רש"י ז"ל שם וקשה הא אפילו למ"ד מיצוי מעכב אכתי במיצה חוץ לזמנו אמאי הוי פיגול הא אין מפגלין בחצי מתיר ומוכח מזה דמיצוי חשיב מתיר בפ"ע מיהו קשה לומר כן דבגמרא מדמינן לה לשיריים אי מעכבין אי לא מעכבין ונראה מזה דדין שיריים יש להמיצוי וא"כ כמו למ"ד שירים מעכבין חשיבי השירים עם ההזאות מתיר אחד ה"נ המיצוי עם ההזאה וצ"ע והנה אי נימא די"ל דין שיריים רק דמעכבין יש לחקור אם המיצוי בא בלילה דבירושלמי יומא איבעי לן למ"ד שיריים מעכבין אי באין בלילה

ו) ובפרת חטאת עבודות הדם הן כעין עבודות פנים ולרבנן מחשבה מועלת בהן ליפסול [פרה פ"ד משנה א'] והנה השחיטה היא כשחיטת שאר קדשים רק דאינו טעון צפון אע"ג דנקראת חטאת משום דמעשיה בחוץ וכמ"ש רש"י ז"ל רפ"ק דיומא וכן זה דבקדשים בעינן שחיטה כנגד הפתח זבחים נ"ה ע"ב בפרה ליכא דין זה דהא בזבחים קי"ג ע"א איכא מ"ד דלא בעינן שחיטה כנגד הפתח בפרה ומאן דבעי התם נפקא לה מקרא אחריתא ולא משום דדינה כקרבן וע"כ ג"כ הטעם משום כיון דמעשיה בחוץ אע"ג דחטאת קרייה רחמנא לא שייך ביה דין דשחיטה כנגד הפתח ומזה נראה דאע"ג דחטאת קרייה רחמנא ודינה כחטאת מ"מ הוי רק כחטאת הקריבה בבמה [אילו היה חטאת קרבה בבמה] וליכא דין צפון דצפונה לפני ה' ולא לפני במה וכן פתח אהל מועד לא שייך בזה

ובתמיד רפ"ד אמרינן דלא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין אותו ואמרינן שם בגמרא הטעם דאין כופתין ר"ה ור"ח חד אמר משום בזיון קדשים וחד אמר משום מהלך בחוקות העכו"ם מאי בינייהו דכפתיה בשיראי א"נ בהוצא דדהבא ע"ש והנה בפרת חטאת אמרינן בפרה פ"ג משנה ט' דכפתוה בחבל של מגג ויש לעיין מזה לתרוייהו והנה למ"ד משום מהלך בחוקי עכו"ם היינו שעושין כן כשמקריבין קרבן לעכו"ם י"ל דבפרה דאינה באה לשם קרבן גמור אינו שייך זה ולמ"ד משום בזיון קדשים ג"כ צ"ל דלא שייך זה בפרה ואפשר דאף דבקדשים הקרבין בבמות ג"כ לא שייך דין זה דלא היו כופתין אלא באותן הקרבין במקדש דחיישינן לבזיון קדשים טפי

וקבלת הדם בפרה אי הוי ביד או בכלי אמרינן בסיפרי דמצותה מצות יד ולא מצות כלי ובת"י ריש יומא וכן הראב"ד בפ"ג מהל' פרה אדומה הקשו מהא דאמרינן בזבחים צ"ג ע"ב דהיה מקנח אצבעו בשפת מזרק אלמא איכא התם מזרק ותי' הראב"ד ז"ל שם דמש"ה היה טעון ג"כ מזרק משום דצריך לקבל כל הדם כדי להביאו לידי שריפה שצריך לשרוף את כל הדם היינו שאם לא יקבל ילך הדם לאיבוד] ולענ"ד נראה דאפשר לומר דצריך לקבל כל הדם משום דחטאת קרייה רחמנא ובקדשים צריך לקבל את כל הדם כדאמרינן בזבחים כ"ה ע"א ואע"ג דאותן שמקבל בכלי אינו ראוי להזאה דאף הדם שאינו ראוי להזאה ג"כ צריך לקבל דהא בלאו קרא דממעט דם התמצית היה צריך לקבל אף אותו הדם אע"ג דאינו ראוי להזאה וכמה שהוכחנו לעיל סק"ב וזהו דין בפ"ע שצריך לקבל את כל דמו של פר ואע"ג דאותו דם של פרה להזות ממנו צריך שיקבל ביד מגזיה"כ מיהו זה דצריך לקבל כל דמה של פרה דינה כשאר קדשים ויכול לקבל בכלי

וההזאה של פרת חטאת דינה ככל חטאות הפנימיות דצריך טבילה והזאה ושיריים שבאצבע פסולים להזאה אחרת ואמרינן בזבחים צ"ג ע"ב במאי מקנח אצבעו בשפת מזרק וכתב רש"י ז"ל שם דמש"ה מקנח בשפת מזרק ולא בגופה של פרה כמו שמקנח ידו כדי שלא יתלכלך אצבעו בגוף הפרה וידבקו בו נימין ולענ"ד נראה דאפשר עוד לומר דמש"ה לא היה מקנח אצבעו בגוף הפרה כמו שמקנח את ידו דזה שהיה מקנח ידו בגופה של פרה הוא משום שאף דמה טעון שריפה וכמ"ש רש"י ז"ל שם ע"ש והנה אותו הדם שמזה כנגד בית קה"ק ודאי אינו טעון שריפה דלא מצינו שצריך לאסוף אותו הדם ולהביאו לידי שריפה דהדם שהוא להזאה אינו בכלל שריפה וי"ל דאף שיריים שבאצבע ג"כ אינו טעון שריפה שאותו הדם של טבילת אצבעו אינתיק להזאה ואף שנשאר מהם שלא הזה את כלה [ונראה דלכתחילה צריך להזות את כל הדם שבאצבע וכמו בחטאת דצריך שיכלה כל הדם שבאצבע כדאמרינן בפ' איזהו מקומן [נ"ג ע"א] מ"מ אותו הדם אינו שייך לשריפת הפרה ומש"ה לא היה יכול לקנח אצבעו בגופה של פרה דאינו טעון שריפה ואדרבה אותו הדם אינו רשאי לקנח בגופה של פרה כיון דאותו הדם אינו טעון שריפה הוי כמערב דבר אחר באפרה דאין מקדשין בו וכדאמרינן באפר פרה שנתערב בו אפר מקלה אפילו כ"ש אין מקדשין בו

והולכה אי שייך בפרה הנה התוס' זבחים צ"ג ע"ב ד"ה אלא הביאו דברי רש"י ז"ל מנחות ז' ע"ב ששחיטת הפרה היתה למטה ולהזאת דמה היה עולה לראש הר המשחה להזות נוכח פתח אהל מועד ע"ש ולפ"ז איכא הולכת הדם בפרה [ואפשר שאף מחשבה מועלת בהולכה כמו בשאר עבודות] אך יש לעיין מהתוספתא פ"ד דפרה דאמרינן שם דדם שניתז חוץ מגתה פסול חוץ למערכה כשר והדר קתני התם הוציא הדם בידו כשר וביאר הגר"א ז"ל שם דלא מיבעי קאמר דדם שניתז חוץ למערכה כשר אלא אפילו הוציא בידו חוץ למערכה נמי כשר ומוכח דחוץ מגתה כיון דאם ניתז פסול כ"ש הוציא בידו והיינו שהדם נפסל ביוצא כשיוצא חוץ מגתה וזה ראיה לדברי התוס' זבחים צ"ג ע"ב דחלקו על רש"י ז"ל וכתבו דהשחיטה וההזאה היו במקום אחד היינו בגתה

ובענין מה דבכל הזבחים בעינן שיהא כזית בשר לזרוק את הדם אי זה שייך אף בפרה יש לעיין ואף דאמרינן בירושלמי יומא בפרים הנשרפים דאם נאבדו האימורים והבשר קיים אינו זורק את הדם ולא חשיב יש בשר משום דאין בו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח דהבשר נשרף חוץ לג' מחנות וא"כ בפרה ג"כ כיון דנשרפת חוץ לג' מחנות ואין בה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח א"כ לעולם חשיב אין בשר מ"מ לא דמי דבפרים הנשרפים אין להבשר תורת הקרבה כלל אבל בפרה אף דנשרפת ג"כ חוץ לג' מחנות כמו פרים הנשרפים מ"מ שריפתה תורת הקרבה י"ל כדאמרינן בספרי הביאו הר"ש פרה פ"ד משנה א' דפרה נשרפת בלילה משום דכתיב חטאת היא