מקדש דוד חלק א נא

איכא מצות שריפה לכהנים כו' וא"ת האי בשר ק"ק שנטמא ה"ד אי קודם זריקת דמים אמאי אין מועלין כו' ונראה לפרש דהכא מיירי בנטמאת לאחר זריקה וקמ"ל אע"ג דאיכא מצות שריפה עליה מ"מ מכי זריק חשיב נעשית מצותו כיון דלא צריך בגדי כהונה במצות שריפה עכ"ל ומוכח מדברי התוס' דזה דזריקה מוציאה מידי מעילה אין זה דין בפ"ע רק ככל דבר שנעשית מצותו שאין מועלין בו ואע"ג דהזריקה היא בדם מ"מ חשיב גם על הבשר נעשה מצותו דהמצוה אינה רק על הדם כי אם על כל הקרבן דקרבן טעון זריקת דמים ולפ"ז יובן שפיר זה דבעולה ובאימורים אין הזריקה מוציאה מידי מעילה ומשום דעדיין לא נעשית מצותן דאיכא עלייהו עוד מצות הקטרה שצריכה בגדי כהונה ובמעילה ה' ע"א איכא פלוגתא דאמוראי אי היתר שחיטה שנינו שהשחיטה מוציאה מידי מעילה או היתר זריקה היינו קבלה או היתר אכילה היינו דבעינן זריקה ממש ולפ"ז יש לפרש פלוגתייהו הכי דמ"ד היתר שחיטה ס"ל דבהבשר חשיב נעשית מצותו בשחיטה דהקבלה והזריקה הם בדם ולא בבשר ומ"ד היתר זריקה ס"ל דאף הקבלה היא בכל הקרבן ולא רק בדם כיון דצריך לקבל דם מהפר א"כ הוי עבודה בכל הפר אבל הזריקה שהיא בדם עצמו אינו שייך אל הבשר וחשיב נעשית מצותו בקבלה ומ"ד היתר אכילה ס"ל כמ"ש דמצות זריקה כל הקרבן מחייבתו

ובזה מתישב קושית התוס' זבחים ס"ו ע"ב ד"ה ואלא שהקשו בחטאת העוף שעשאה למעלה אי שינה בהזאה אמאי מועלין בה למ"ד היתר שחיטה שנינו הרי היתה לה היתר מליקה והניחו בקושיא ע"ש והת"י יבמות ל"ג כתבו דמ"ד היתר שחיטה הוא רק בבהמה ולא בעוף ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דזה דס"ל דהיתר שחיטה שנינו הוא משום דבשחיטה חשיב נעשית מצותו דהזריקה היא בדם ולא בבשר וזה רק בבהמה אבל בחטאת העוף כיון דההזאה היא מגוף החטאת כדילפינן מקרא דכתיב והזה מדם החטאת מגוף החטאת דצריך לאחוז בראש וגוף ולהזות [זבחים ס"ד ע"ב] בזה ודאי עבודת ההזאה היא בכל הקרבן ואינו נעשה מצותו ע"י מליקה ודוק

ובעיקר מ"ש התוס' דזה דזריקה מוציאה מידי מעילה הוא משום דנעשה מצותו זה ע"כ רק אליבא דרב גידל דאמר זריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה אבל מאן דפליג ארב גידל וס"ל דאף זריקת פיגול מוציאה מידי מעילה ליכא למימר הכי דודאי זריקת פיגול אינה מצוה דנימא נעשה מצותן והנה לרב גידל דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה יש לעיין ל"ל קרא לנשחטה חוץ לזמנה שאין עורותיהן לכהנים בזבחים ק"ג ע"א תיפוק ליה דיש בה מעילה]

ובזריקה שלא במקומו כגון שנתנה על הכבש שלא כנגד היסוד או שנתן הניתנים למעלה למטן והניתנים למטה למעלה איכא פלוגתא דאמוראי בזבחים כ"ז ע"א אי נתכפרו הבעלים אבל לכ"ע אין הבשר מותר באכילה ולמ"ד נתכפרו לא מהני לקבל עוד דם הנפש ולזרוק כדי להתיר בשר באכילה דזריקה דאינה מכפרת אינה מתרת באכילה הכי אמרינן בגמרא שם והנה יש להקשות מהתוספתא פ"ח דזבחים חטאת שקיבל דמה בב' כוסות נטמא אחד מהם או שנשפך או יצא חוץ לקלעים או שנתנו למטה הרי חברו כשר עכ"ל וקשה כיון שנתנו למטה נתכפרו הבעלים מאי מהני תו זריקה דלא שייך אף להתיר בשר באכילה והכא לא מיירי בנתן פסול] א"כ למאי הלכתא חברו כשר

וזה דמחשבה מועלת בד' עבודות המתיר לפגל הוא בשחישב על כזית לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר אבל על פחות מכזית אינו כלום ואף פסול לא הוי ואי מחשב על הזריקה לעשותה חוץ לזמנה אפילו לא חישב אלא על מתנה אחת לעשותה למחר הוי מחשבה והנה יש לחקור בחישב לשפוך מקצת שיריים למחר אי הוי פיגול אי שפיכת כל השיריים חשיב כמתנה אחת ושפיכת מקצת שיריים לאו כלום הוא ואינה מחשבה כלל או שפיכת מקצת שיריים מילתא היא וחשיב אכילת מזבח והוי כמי שחישב להקטיר כזית מן האימורים או כזית קומץ למחר דהוי פיגול או דהוי כמו נסכים דאם ניסך פחות מג' לוגין לאו כלום הוא בין בפנים בין לענין העלאה בחוץ ולענין נסכים גופא יש לחקור אם חישב לנסך פחות מג' לוגין חוץ לזמנו לר"מ דאמר הזבח מפגל את הנסכים ואם חישב בשחיטת הזבח להקריב הנסכים למחר פיגול אי בעינן דוקא שיחשוב לנסך שיעור ג' לוגין דפחות מג' לוגין לא חשיב ניסוך כלל או דבמחשבה בעינן רק אכילת מזבח וכיון דאכילת מזבח בכזית הרי חישב להאכיל המזבח חוץ לזמנו ולא איכפת לן בזה דפחות מג' לוגין אינו חשוב ניסוך לענין חוץ וזרות וכדומה

והנה התוס' זבחים ק"ט ע"ב ד"ה ומר גבי קטורת של מלא חפניו דאמרינן שם דאינו חייב בחוץ עד שיקטיר את כלו כיון דמלא חפניו דוקא והקשו הא קומץ כלו ג"כ דוקא ומ"מ מחייבי רבנן במקטיר כזית מן הקומץ בחוץ ותי' דעד כאן לא מחייבי רבנן בקומץ אלא משום דחשיב להתפגל על מנת להקטיר כזית מקומצה בחוץ הלכך חשיבא נמי הקטרה לחייב אכזית ממנו בחוץ כו' אבל בקטורת לא אשכחן דחשיב הקטרה בכזית דלא שייך ביה פיגול עכ"ל והנה לפ"ז כיון דכללא הוא דשיעור דחשוב לענין מחשבה חשוב נמי להתחייב עליו בחוץ א"כ אי נימא דבנסכים כי מחשב לנסך כזית [או רביעית] בחוץ הוי מחשבה א"כ אף אם ניסך כשיעור זה בחוץ יהיה חייב וכמו בקומץ

והנה מדברי זה התוס' נראה דזה דמחשב על כזית קומץ הוי מחשבה אינה משום דחשיב הקטרה בכך אלא אדרבה לאידך גיסא זה שכזית מן הקומץ חשיב הקטרה לענין בחוץ היא תוצאה ממה שמחשבה מועלת על כזית וזה דמחשבה מועלת על כזית הוא משום דאכילת מזבח בכזית דמפקינן לה מקרא דאם האכל יאכל כו' דומיא דאכילת אדם ובקטורת דיוה"כ אילו היה שייך פיגול בקטורת היה ג"כ מהני מחשבה בחישב על כזית ואז היה חייב ג"כ המעלה כזית בחוץ ולפ"ז יש לעיין בנסכים לר"מ דמועלת בהם מחשבה אמאי לא תהני מחשבה אם חישב על כזית מ"ש מקומץ [או אפשר דבמשקין שיעורו ברביעית וכמו באכילת אדם] וא"כ ממילא ליחייב ג"כ המנסך פחות מג' לוגין בחוץ ואפשר דזה דקי"ל דהמנסך פחות מג' לוגין בחוץ פטור אינו אלא לדידן דס"ל דאין פיגול בנסכים א"כ הוי כקטורת של יוה"כ דאינו חייב בחוץ אלא על שיעור מלא חפניו אבל לר"מ דשייך פיגול בנסכים מהני מחשבה על פחות מג' לוגין והמנסך פחות מג' לוגין בחוץ ג"כ חייב וצ"ע בזה ואפשר דזה דקי"ל אכילת מזבח בכזית הוא דוקא בדבר שעולה לאישים דבזה הוי כמו אכילת אדם אבל נסכים דלשיתין אזלי לא שייך כלל אכילה בכזית ובזה בעינן ג' לוגין דהוי שיעור ניסוך שלם וכמו בחישב לזרוק דמו למחר או בחוץ אפילו הזאה אחת מהני ולא איכפת לן מה דליכא בהזאה אחת כזית דכיון דדם אינו עולה לאישים אין שייך שם שיעור כזית כלל ולפיכך בעינן רק שיהא שם זריקה עליה ואפשר דגם בנסכים לא שייך שיעור כזית דאין זה רק בדבר העולה לאשים וצ"ע ולענין שפיכת שיריים עדיין יש לחקור דאם שפך מקצת שיריים אי מילתא היא ומהני בה מחשבה וכן בהעלאה בחוץ לר'