מקדש דוד חלק א נ

קרוש אך קשה ממנחות ה' ע"א דאמרינן במצורע בהקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו כו' והא בחטאת החיצונה לכ"ע דם שקרש כשר וצ"ל דמ"מ לכתחילה צריך בכולן למרס בדמן וא"כ אין להוכיח מזה

ואותן הדמים הטעונים זריקה אמרינן בזבחים ס"ב ע"ב דצריך להיות אויר קרקע מפסיקו ופי' רש"י ז"ל הרצפה מפסקת בינו למזבח וכ"כ התוס' ס"ז ע"ב ד"ה אויר דלא סגי באמה יסוד ואמה סובב דמפסיק דבעינן אויר קרקע והנה קשה לפ"ז הא דמייתינן ראיה לקמן פ"ח ע"א דאויר מזבח כמזבח דאי לאו כמזבח כל הדמים הפסולים היכא זריק הא הו"ל ירוד דאי אפשר ליגע הדם בהמזבח דא"כ הו"ל שפיכה ולא זריקה דזריקה בעינן למרחוק אבל אי אויר מזבח כמזבח ניחא שאוחז הדם כנגד אויר היסוד דלא הו"ל ירוד וזורקו לקיר המזבח וקשה הא בעינן אויר קרקע מפסיקו א"כ בכה"ג ודאי הו"ל ירוד דליכא אף אויר מיהו מקור הדין דבעינן אויר קרקע מפסיקו הוא מת"כ פ' ויקרא וילפינן לה מדכתיב וזרקו את הדם על המזבח הדם על המזבח ולא הזורק על המזבח שלא יעמוד על המזבח בשעת זריקה שיהא אויר קרקע מפסיקו ומזה נראה דהקפידא רק שיהא הפסק קרקע בינו ולמזבח ולא בין הדם למזבח א"כ יכול לעמוד על הקרקע אבל הדם יהיה כנגד אויר היסוד ולא יהיה ירוד מיהו הא דאמרינן שם בתר הכי אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ דאויר מזבח כמזבח כי קא מיבעיא לן דתלנהו בקניא כו' וכתב רש"י ז"ל דאם נקט להו בראש המזבח לא חשיב ירוד משום דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן ע"ש א"כ הדרן קושיא לדוכתה דאכתי כל דמים פסולים איך זורק את דמן דהא ע"כ אינו יכול לעמוד על המזבח כדאמרינן בת"כ דאין הזורק על המזבח א"כ הו"ל ירוד אי אויר מזבח לאו כמזבח וצ"ע (וראיתי לרש"י ז"ל יומא מ"ג ע"ב במתני' דכ"ג עולה באמצע הכבש ויורד באמצע כו' שכתב ז"ל ואם בא לעלות למזבח להקיף כגון למתן דמים תמידין ומוספין ואילו ואיל העם מקיף את כל הכבש לצורך ושלא לצורך עכ"ל וק"ל טובא הא כל הנך עולות הן שדמן למטה ולמה צריך לעלות בכבש ואף אסור לעלות למזבח דאין הזורק על המזבח וצע"ג]

ובמנחה הקטרת הקומץ היא במקום זריקת הדם ומתרת והנה התוס' זבחים מ"ב ע"ב ד"ה והקומץ הביאו קושית רש"י ז"ל ל"ל טעם דאין חייבין על הקומץ משום פיגול משום דאי"ל מתירים תיפוק ליה דאם אכיל ליה א"כ לא קריב המתיר כמצותו ולא הוקבע בפיגול ותירצו דמיירי בקומץ פיגול חציו מנח אארעא וחציו אסקיה למזבח ומשלה בו האור דקרב המתיר ומאותו דמנח על ארעא לא פקע פיגול ע"ש והנה לפי תירוץ זה בתוס' יצא דבר חדש שאם לא קרב רק חצי הקומץ ג': חשיב קרבו כל מתיריו ואע"ג דהקומץ מעוטו מעכב את רובו היינו רק שאם נחסר כ"ש נפסל אבל כשהקומץ שלם אם הקטיר חציו היינו שהקטיר ממנו כזית כבר חשיב קרבו כל מתיריו (וראיתי בהאור שמח שרצה לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל שפסק כר"י דאם אין בשר אין דם ואם נאבד הבשר או נשרף אף דיעבד אם זרק לא הורצה ובמנחות פסק דאם נאבדו השיריים והקטיר הקומץ כשר בדיעבד ועמדו בזה המפרשים בזה דמ"ש מנחה מזבח ותי' האור שמח משום דקומץ במנחה חשיב כדם ואימורים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וא"כ הוי כמו דאיכא אימורים דזורק עליהם את הדם ע"ש ולכאורה דברי האור שמח קשים קצת להולמן דהא לעולם בעינן כזית אימורים לבד מן המתיר ומה מועיל דהקומץ חשיב כדם ואימורים יחד ולפי דברי התוס' הנ"ל אתי שפיר טפי כיון דכזית אחד מן הקומץ הוא המתיר וכיון דאין קומץ פחות מב' זיתים א"כ נמצא דאיכא לעולם כזית לבד מן המתיר] ואם הקטיר חצי קומץ אע"ג דכבר קרב המתיר לפמ"ש התוס' מ"מ נראה דאינו יכול להקטיר החצי השני בלילה ולא הוי החצי השני רק כאימורים דקרבין בלילה דכל הקומץ חשיב כמו דם אף שהוא ג"כ כאימורים וצריך להקטיר את כלו ביום ונראה דהכזית השני הוי כמו ג' מתנות שבחטאת שאינן מתירות ולא מפגלות ומ"מ אין באות בלילה דתורת זריקה עליהם

והנה לפי דברי התוס' דהכזית הראשון הוא המתיר אתי שפיר הא דאמרינן ביומא פ' הוציאו לו גבי בין הבינים דהוי ספיקא אי חשיבי קומץ או שירים ואמרינן שם היכא ליעביד יקטיר בין הבינים ואח"כ יקטיר הקומץ דלמא שיריים הן והו"ל שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואמרינן דמקטיר קומץ ברישא והדר בין הבינים ואי שיריים הם תהי' ההקטרה לשם עצים ע"ש וקשה דלמא בין הבינים קומץ הוא ואי בהנך דבין הבינים ליכא כזית ואין הקטרה פחותה מכזית א"כ מה מועיל מה שמקטיר בין הבינים אחר הקומץ דהא הוי כאילו לא הקטיר אותם כלל דבעינן הקטרת כזית בפעם אחת כדאמרינן במנחות כ"ו ע"ב בהקטיר קימצה פעמים דפעמים ולא פעמי פעמים ולפמ"ש התוס' י"ל כיון שכבר הקטיר הקומץ מתחילה שיש בו כזית וא"כ קרבו כל מתיריו אע"ג דצריך להקטיר כל הקומץ מ"מ לא בעינן שיהא על השאר דין הקטרה בפ"ע רק צריך ליתנן על המזבח כיון דמהקומץ כבר היתה הקטרה ולפ"ז הא דאמרינן דהקטיר קומצה פעמים כשרה ומשום דאין קומץ פחות מב' זיתים א"צ דוקא שיקטיר כזית בכל פעם ויכול ג"כ להקטיר מתחילה כזית ומחצה ואח"כ כחצי זית מיהו קצת דוחק לומר זה ורש"י ז"ל כתב בהדיא כ"ו ע"ב דצריך להיות בכל הקטרה כזית וצ"ע מההיא דבין הבינים מיהו לפמ"ש לעיל סי' ה' דכל השקלא וטריא דהש"ס ביומא שם הוא רק לר"י דס"ל יש הקטרה פחותה מכזית ע"ש אתי שפיר

ובתוס' מנחות ט"ז ע"א ד"ה בין כתבו דבחצי הזאות דפנים מודה ר"מ דאינו יכול לפגל מידי דהוי אחצי קומץ דלא הוי פיגול כדאמר בסוף פ"ב דזבחים דבעינן קומץ שלם דקאמר הרי קמיצה דכי לחצות דמי ופליגי עכ"ל ומוכח דהתוס' כאן ס"ל דאין מפגלין בחצי קומץ דלאו מתיר הוא ולא כמ"ש תוס' זבחים דכזית בקומץ חשיב מתיר מיהו ממה שהביאו שם מההיא דהרי קמיצה כלחצות דמי ופליגי לא תקשה להתוס' זבחים וזה דאמרינן הרי קמיצה כי לחצות דמי ניחא אף אי נימא דחצי קומץ חשיב מתיר דאי אפשר חצי קומץ חוץ לזמנו חצי קומץ חוץ למקומו דהכזית השני אינו מתיר כלל ולא מהני ביה מחשבה

ה) עבודות המתיר הם המתירים הקרבן לאדם ולמזבח דאין האימורים נקטרים עד שיזרק הדם וכן הבשר באכילה והן המוציאות את הקרבן מידי מעילה והנה יש לחקור בטעם הדבר שהזריקה מוציאה מידי מעילה אי הוי גזיה"כ כיון דאמרה תורה הדם יזרק והבשר תאכל כיון דהבשר מותר באכילה אחר זריקה א"כ, ע"כ יצאה מידי מעילה וזהו היתר בפ"ע דזריקה מוציאה מידי מעילה מיהו מדברי התוס' מעילה י' ע"א לא משמע כן דאמרינן שם הכל מודים שאם נהנה מבשר ק"ק שנטמא כו' שאין מועלים בהם ואע"ג דאית ליה מצות שריפה לכהנים וכתבו התוס' ז"ל שאם נהנה מבשר ק"ק שנטמא כו' פטור פירוש שהרי נעשה מצותן ופריך פשיטא מאי קא מפסיד כלומר מה מצוה יש כאן עוד לעשות ואפילו היו כשרים ומשני מהו דתימא בשר ק"ק שנטמאו