מקדש דוד חלק א מט

בירושלמי שהבאתי לעיל שהמחתה שחופן ממנה היתה כלי חול ומשום דאין החפינה דומה לשחיטה וכמ"ש התוס' יומא שהבאתי שם וכן א"צ עבודת מתן כלי דזה דנותן אח"כ הקטורת לכלי הוא רק משום דלא אפשר וכמ"ש בת"י שם וכן ההקטרה אינה מכ"ש כדאמרינן בתמיד פ"ו משנה ג' שהיה נותן הקטורת לתוך חפניו וממנו היה מקטיר על המזבח א"כ ודאי דההולכה א"צ כ"ש ובזה מתיישב מה שהקשה בפי' הרא"ש תמיד פ"ה משנה ד' על הא דאמרינן שם מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף כו' והבזד היה בתוכו מלא וגדוש קטורת והקשה בפי' הרא"ש ז"ל וא"ת והרי כף חוצץ בין ידו לבזך והוי חציצה כדאמרינן בזבחים מזרק במזרק חוצץ עכ"ל ולפ"ז לא קשה כיון דאין הולכת הקטורת צריכה כ"ש וצריך רק שיקדש הקטורת בכ"ש כדי שתתקדש קדושת הגוף אבל ההולכה א"צ כ"ש וא"כ לא שייך חציצה דחציצה שייך רק בדבר הצריך כ"ש ובעינן שלא יהא דבר חוצץ בין ידו לכ"ש אבל בדבר שא"צ כ"ש כלל מה שייך חציצה דהא לר"ש דס"ל במנחות כ"ו ע"א דהולכת והקטרת הקומץ אינו טעון כ"ש אמרינן שם דמעלהו אפילו במקידה של חרס ולא איכפת לן משום חציצה ובעיקר בהניח מזרק בתוך מזרק שכתב הרא"ש ז"ל דאמרינן בזבחים מזרק במזרק חוצץ ק"ל הא בזבחים ליכא רמז על זה רק ביומא פ' הוציאו לו היא איבעיא ומסקינן שם דכשר מקרא דאשר ישרתו בהם בקודש ב' כלים ושירות אחת וצ"ע ובירושלמי שם אמרינן בהניח מזרק לתוך מזרק דאם שניהם קודש אינו חוצץ דמין במינו אינו חוצץ ואם נתן לתוך מזרק חול חוצץ דחול וקודש חשיב מין בשאינו מינו ע"ש והנה בזה אתי שפיר הא דאמרינן במנחות צ"ח ע"א בלחם הפנים דאם עשה ב' מערכות של שבע שבע רבי אומר רואין את העליונה כאילו אינה ומקשינן ונתת על המערכת לבונה זכה ופי' רש"י ז"ל דכי יהיב לה על השביעית הוי חציצה ע"ש וקשה הא מין במינו אינו חוצץ ולפי דברי הירושלמי אתי שפיר דחול וקודש חשיב מין בשאינו מינו א"כ האי שביעית שנתנה למעלה ולא נתקדשה בהשולחן דהשולחן מקדש רק ט"ו טפחים למעלה נמצאת שהיא חול ואף דרבי ס"ל במנחות ע"ב ע"ב דתנור מקדש מיהו גם התנור אינו מקדש יותר מכשיעור וכמ"ש תוס' מנחות מ"ו ע"א ד"ה ואיזו ואין יכולים להתקדש רק ששה מתוך שבע א"כ השביעית שנתנה למעלה ולא סדרה על השולחן נמצאת שהיא חול והוי חציצה]

ובקטורת של יוה"כ למאי דקי"ל חופן וחוזר וחופן יש לחקור בחפינה הראשונה וכן בהולכת הקטורת לפנים אי מחשבה מועלת בה אי זה דאמרינן בפ' הוציאו לו חישב בחפינת קטורת מהו אי קאי אחפינה הראשונה שזו היא עיקר עבודת החפינה או השניה או אפשר דשתיהן עבודות גמורות הן ובירושלמי יומא פ"ד ה"ג אמרינן חפן בפנים פטור ופי' הק"ע שם דהחפינה הראשונה אינה אלא למדה בעלמא ע"ש א"כ לפ"ז החפינה הראשונה אינה עבודה ואין מפגלין בה וא"כ אף ההולכה לפנים אינה כהולכת קומץ או דם כיון דהוי הולכה קודם חפינה דעיקר החפינה בפנים וא"כ הוי כהולכת המנחה קודם קמיצה דלאו עבודה היא מיהו התוס' יומא מ"ח ע"א ד"ה מי כתבו דמפגלין בהולכת הקטורת ומדברי הש"ס ג"כ נראה דההולכה עבודה היא דהא כל עיקר מה דשמאל אית ליה הכשירא ביוה"כ בהולכה הוא דנטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ומוכח דעבודה היא ובעי ימין וצריך לומר דהולכת הקטורת לפנים דמי להולכת הקומץ קודם מתן כלי דבמנחות ט"ז ע"ב אמרינן דהולכה דמתן כלי עבודה היא ומפגלין בה ואע"ג דעדיין אינו ראוי להקטרה ומחוסר עוד קידוש כלי מ"מ חשיב עבודה וה"נ בהולכת הקטורת אע"ג דמחוסר עוד חפינה בפנים עבודה היא ול"ד להולכה דמנחה קודם שנקמצה דהתם עדיין מעורב חלק גבוה בחלק הדיוט ואין זה הולכת דבר הנקטר משא"כ בקטורת אע"ג דחופן וחוזר וחופן מ"מ כיון שכבר חפן בחוץ א"כ אינו מכניס אלא כמידת חפניו היינו מה שצריך להקטיר אע"ג דעדיין מחוסר חפינה מ"מ הולכה היא לכ"ד והנה ביומא מ"ט ע"א אמר ר"פ אי חופן וחוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתו ומשום דמקיימא חפינה א"ל ר"ה בדר"י אדרבא אי חופן וחוזר וחופן לא יכנוס אחר בחפינתו דאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ולכאורה קשה בשלמא שלא יחסיר שפיר אלא שלא יותיר מאי איכפת לן כיון דמקיימא חפינה בפנים ולפ"ז י"ל כיון דצריך לעשות הולכה והולכה מעכבת דאי לא עביד לה פסול וכמו בדם דכתב הרמב"ם ז"ל דאם שחט וקיבל את הדם וזרק ממקומו פסול דע"כ צריך הולכה ואי אפשר לבטלה א"כ אם יותיר נמצאת דההולכה הראשונה לאו הולכה היא שהרי הכניס יותר מכשיעור שצריך להקטיר והוי כמי שהוליך את המנחה כולה וא"כ ליכא הולכה כלל מיהו בתוס' שם כתבו דעיקר החפינה היא בחוץ והשניה היא רק מדרבנן וצ"ע מהירושלמי לפי פי' הק"ע שהבאתי לעיל]

ד) עבודה האחרונה מעבודות המתיר היא הזריקה ובזה יש חילוקי דינים דיש זבחים הטעונים זריקה ויש טעונים שפיכה וכן הזאה וחיטוי וכנגדן במנחה הקטרת הקומץ ובכל הזבחים חוץ מחטאות הפנימיות המתנה הראשונה היא המתרת והמפגלת ואף שצריך ד' מתנות בחטאת ובשאר זבחים שנים שהן ארבע מ"מ המתנה הראשונה היא המתרת ולב"ש ב' מתנות בחטאת מתירות ומפגלות (ויש לחקור לב"ש אם נתן מתנה אחת ואח"כ נשפך הדם כשמביא דם אחר מאימתי הוא מתחיל אי הוי כחטאות הפנימיות דמתחיל ממקום שפסק כדאמרינן ביומא ס"א] והנה יש לחקור אם קיבל דם בכוס ונתן מתנה אחת לב"ה דאם נתן במתנה אחת כיפר ואח"כ נשפך הדם שבכוס אם יכול לקבל אם יש שם עוד דם הנפש ליתן השאר מתנות דזה דאמרינן בזבחים ל"ד ע"ב דאם קיבל הדם בד' כוסות יכול ליתן מתנה מכל כוס וכוס אפשר הוא רק בקיבל את כולן קודם מתנה הראשונה אבל אחר שכבר נתן המתנה הראשונה ונתכפר אפשר דאינו יכול לעשות עוד קבלה דאין קבלה לאחר זריקה וצ"ע

עוד יש חילוק בין חטאות הפנימיות לחיצוניות בדם שקרש דאמרינן במנחות כ"א דם שקרש בחטאות הפנימיות פסול משום דכתיב וטבל והזה והאי לאו בר טבילה והזאה הוא בחטאות החיצוניות כשר מ"ט ולקח ונתן כתיב והאי נמי בר לקיחה ונתינה הוא ובשאר זבחים שדמן בזריקה לא נתבאר אם כשר דם שקרש ולכאורה כשר דהא בר זריקה הוא או אפשר כיון דבעינן זריקה המשתברת כדאמרינן בע"ז נ' ע"ב ובדם שקרש אפשר דלא חשיב זריקה המשתברת

והנה בזבחים צ"א ע"א אמרינן בפסח ששחטו קודם התמיד דכשר ויהא אחר ממרס בדמו עד שיקרב התמיד ויש לעיין למה צריך למרס דמו של פסח מאי איכפת לן אם יקרוש מיהו י"ל דפסח שאני דפסח הוא בשפיכה ודם קרוש אי אפשר בשפיכה אבל אותן שטעונין זריקה אף דם קרוש כשר אך בתוספתא פסחים [ הביאה התוס' זבחים ק"ג ע"ב ד"ה ומודה] אמרינן הביא את אשמו קודם גזילו לא יהא אחר ממרס בדמו כו' ומוכח דאף באשם שטעון זריקה ג"כ צריך למרס שלא יקרוש הדם ולכאורה יש להוכיח מזה דבהנך דצריך זריקה פסול דם