מקדש דוד חלק א מח

דאמרינן במנחות כ"א דם שקרש בחטאות החיצוניות כשר מ"ט ולקח ונתן כתיב והאי נמי בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות פסול משום דכתיב וטבל והזה והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ע"ש ולפ"ז נראה דזה דבעינן בקבלת הדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא הוא דוקא בחטאות הפנימיות דצריך דוקא טבילה אבל בחטאות החיצוניות דיכול להקריש אח"כ הדם ולא יהיה צריך טבילה דולקח ונתן כתיב אמאי צריך שיהיה בדם שיעור טבילה מעיקרא וקרא דוטבל בדם דדרשינן מיניה דצריך שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא בחטאות הפנימיות כתיב מיהו נראה דהאי וטבל ולא מספג איכא נמי בחטאות החיצוניות אע"ג דלא כתיב בה טבילה דאמרינן בזבחים י"ד, ע"א בטבילת אצבע תנא חדא דטבילת אצבע מפגלת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת ותרצינן כאן בחטאות הפנימיות כאן בחטאות החיצוניות ומקשינן חטאות החיצוניות פשיטא לא כתיב בהו וטבל איצטריך סד"א הואיל וכתיב ולקח ואי אתי קוף רמי להו אידיה בעי למישקל זמנא אחריתא כמאן דכתיב וטבל דמי קמ"ל דלהכי לא כתיב וטבל דמשמע הכי ומשמע הכי וכתב רש"י ז"ל ואי אתי קוף רמי להו כו' בעי מיהדר מישקל אלמא ולקח נמי אאצבעו קאי שיטבול אצבעו אימא כמאן דכתיב וטבל דמי להכי לא כתב ביה טבילה בהדיא אלא כתב קבלה ומדסמכיה אאצבעו ונתן הוא דיליף לטבול אצבעו שצריך ליקח בעצמו וליטבול דמשמע הכי דלא תהא טבילת אצבע עבודה חשובה בהו לפגל מדלא אחשבה קרא להצריכה בפירוש ומשמע הכי שצריכה היא לטבול כחטאות הפנימיות ולא דלישקל קוף ולירמייה לדם על האצבע דבעינן לקיחת אצבע מעליותא עכ"ל ונראה מזה דאף דלא כתיב וטבל בחטאת החיצונה אלא ולקח מ"מ אם לא הקריש הדם צריך לטבול טבילה מעליותא כמו בחטאות הפנימיות משום דבעינן לקיחת אצבע מעליותא והיינו טבילה וכמ"ש רש"י ז"ל וא"כ ה"ה דאינו מספג כיון דבעינן טבילה אבל זה דבעינן שיהא בדם שיעור טבילה בשעת קבלה ופחות משיעור זה לא הוי קבלה כלל זה ודאי לא שייך בחטאת החיצונה כיון שאם ירצה יכול אח"כ להקריש הדם ולא יהיה צריך טבילה כלל א"כ ודאי הוי קבלה מעלייתא א"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מעה"ק הלכה ט' דמשתעי התם בחטאת החיצונה ע"ש ובזה לא בעינן שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא בשעת קבלה ומש"ה כתב דרק בשעת הזייה צריך להיות שם כדי טבילה כדי שלא יספג דזה שלא יספג איתא אף בחטאת החיצונה והדין בחטאת הפנימית שצריך שיהא בשעת קבלה כשיעור טבילה זה כתב בפ"ד הלכה ח' שכל הזבחים צריך שיקבל כדי הזאה כל אחד ואחד כדינו ואותן הצריכים טבילה צריך לקבל כדי שיכול אח"כ לטבול ולהזות [מיהו הרמב"ם ז"ל השמיט כל דין דם שקרש וכבר עמדו ע"ז המפרשים ז"ל]

ג) עבודה השלישית מעבודות המתיר היא הולכה ומפגלת כשאר עבודות המתיר לרבנן ור"ש פליג וס"ל דהולכה אינה מפגלת משום דהוי עבודה שאפשר לבטלה דאי בעי שוחט בצד המזבח וזורק ואמרינן בגמרא דמודה ר"ש בחטאות הפנימיות דהולכה היא עבודה שאי אפשר לבטלה וכתב רש"י ז"ל שם זבחים י"ד ע"א] דמש"ה היא אי אפשר לבטלה משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל וע"כ הוא שוחטו בעזרה ומוליכה בהיכל לקרנות המזבח ולהזאת פרוכת עכ"ל ובש"מ שם כתבו הטעם דזה דא"י לשחוט בהיכל הוא משום דחטאת טעונה צפון ובהיכל לא הוי צפון דאפילו למ"ד בין האולם ולמזבח קרוי צפון מודה דמבית החליפות ואילך לא הוי צפון וכ"ש בהיכל עצמו שמחיצות ההיכל מפסקת עכ"ל והנה באמת קשה על רש"י ז"ל דלא נחת לטעם זה וכתב משום דלאו אורח ארעא ונראה משום דזה דמבית החליפות ולפנים לד"ה פסול הוא משום דבעינן על ירך המזבח ומבית החליפות ולפנים לא מקרי על ירך דלא מתחזי מזבח כמ"ש רש"י ז"ל זבחים כ' ע"א אבל צפון מקרי אף מבית החליפות ולפנים א"כ בקבלה דבעינן רק צפון אבל על ירך לא בעינן כדאמרינן בזבחים כ"ו ע"א גבי תלה וקיבל דשחיטה על ירך ולא קבלה על ירך א"כ הקבלה כשרה אף בהיכל וא"כ הולכת הדם אכתי עבודה שאפשר לבטלה שהרי יכול לשחוט חוץ להיכל ולהכניסה להיכל ולקבל הדם וע"כ מוכרח דבכה"ג חשיב אפשר לבטלה דאל"כ תקשה הא בתמיד של שחר ג"כ הוי הולכה שאי אפשר לבטלה שאי אפשר לשוחטו אצל קרן מזרחית צפונית ששם צריך לזרוק שהרי תמיד של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה כדאמרינן בתמיד ל"א ע"ב ומפקינן לה מקרא דכתיב שנים ליום כנגד היום וא"כ הוי הולכה שאי אפשר לבטלה שהרי צריך להוליך מקרן צפונית מערבית לקרן מזרחית צפונית ובש"ס אמרינן דלא אשכחן לר"ש הולכה שאי אפשר לבטלה רק בחטאות הפנימיות וע"כ משום דיכול לשחוט על קרן צפונית מערבית ולהוליך הבהמה לקרן מזרחית צפונית ולקבל שם הדם דרק השחיטה בעינן כנגד היום וחשיב אפשר לבטלה ולרש"י ז"ל דלאו אורח ארעא י"ל דאף זה לאו אורח ארעא להכניס הבהמה להיכל ולקבל שם הדם

ובענין מאימתי מתחלת ההולכה הנה בזבח הוא פשוט ממקום שמקבל הדם ומוליכה למזבח ובמנחה הנקמצת איכא תרי הולכות הולכה דמתן כלי והולכה דהקטרה כדאמרינן במנחות ט"ז ע"ב ובשניהם יכול לפגל כדאמרינן שם והולכה דמתן כלי מתחיל ממקום הקמיצה עד מקום שנתן בכלי ומשם למזבח הוי הילוך דהקטרה מיהו במנחת כהנים ובכל מנחות שאינן נקמצות יש לעיין קצת מאימתי מתחלת ההולכה וצ"ל ממקום שנגמרה מלאכתן שנתן עליהן שמנן ולבונתן ונעשית מנחה וראויה להקטרה משם כשמקריבה לצד המזבח חשיב הולכה ובאותן שאין בהם טיגון ואפיה ואף לא מתן שמן ולבונה כגון מנחת חוטא של כהנים וכן לבונה הבאה בפ"ע נראה דההולכה בהם מתחלת ממקום שקדשן בכלי דאז נעשית ראויה להקרבה מיהו בבמה יש לחקור כיון שאין שם קדושת כ"ש וגם מחיצות אין שם למ"ד יש מנחה בבמה וכן לבונה מאימתי מתחלת ההולכה שלהם וצ"ל דכל כשמקדיש המנחה קדושת פה אפילו בסוף העולי כשמקרבה לצד המזבח שרוצה להקריבה שם חשיב הולכה מיהו יש לעיין מ"ש להמזבח שרוצה להקריבה שם דחשיב הולכה הא אף כשמקרבה לצד מזבח אחר ג"כ תחשב הולכה דהא הולכה אינה תלויה בדעתו דהא בנשפך הדם על הרצפה ונתקרב ע"י זה אל המזבח ג"כ חשיב הולכה כדאמרינן בזבחים ט"ו ע"א א"כ כשנתקרבה המנחה לאיזה מזבח שיהיה שאפשר להקריב שם תהא חשובה הולכה ולמ"ד דבבמה לא בעינן מזבח כלל ואפילו העלה ע"ג הסלע כשר א"כ כל שזזה המנחה ממקומה לאחר שהקדישה לאיזה צד שיהיה תהא חשובה הולכה ואפשר דעבודת ההולכה ליכא כלל בבמה וצ"ע

ובענין אי הולכה טעונה כ"ש נראה דבדם דהקבלה צריכה כ"ש וכן הזריקה כדאמרינן בזבחים ל"ח ע"ב] גם ההולכה צריכה להיות בכ"ש דאף במנחה דזה דקומץ טעון כ"ש ילפינן לה מעבודת הדם (כמ"ש תוס' מנחות צ"ו ע"א ד"ה שאלו] ואמרינן במנחות כ"ו ע"א בקומץ דמעלהו ומקטירו בכ"ש והעלאה למזבח בכלל הולכה הוא ומוכח דאף ההולכה בקומץ צריכה כ"ש מיהו בקטורת דאין החפינה צריכה להיות מכ"ש וכדאמרינן