מקדש דוד חלק א מז

בתוספתא ונראה דדם הראש הוא ג"כ דם הנפש דהא בעולת העוף שמבדיל הראש לגמרי אצטריך קרא במיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף דלא מהני ולכתחילה צריך למצות אף דם הראש אלמא דדם הנפש הוא דאין סברא כלל לומר שיהא צריך למצות דם התמצית וכיון דדם הנפש היא י"ל דצריך לקבל את כולה שהרי צריך לקבל כל דם הנפש ויש לעיין בזבח אמאי אין דם הראש כשר לזריקה בשלמא בעולת העוף איכא קרא דבמיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסול אבל בזבח מנ"ל ואפשר דילפינן לה מעולת העוף מיהו לענין מצות קבלה אין ללמוד ממה שאינו כשר לזריקה דצריך לקבל כל דם הנפש אף אותו שאינו ראוי לזריקה דבלאו קרא הוי מרבינן אף דם התמצית לקבלה ומקרא ממעטינן רק דצריך לקבל רק דם הנפש אבל דם הנפש צריך לקבל את כלו אפילו אותו שאינו ראוי לזריקה וכמ"ש

ובעיקר מה דאמרינן בתוספתא בחתך כל הראש בב"א קיבל דם הגוף ולא קיבל דם הראש כשר יש לעיין אמאי לא מיפסיל הקרבן לגמרי הרי נעשה בע"מ קודם קבלה ולא גרע מצורם אזנו ואח"כ קיבל הדם דפסול כ"ש שחתך שדרה ומפרקת וכל הראש דנעשה בע"מ דשחיטה היא רק על הסימנים וזה שחתך המפרקת אחר שחיטה הוי מום קודם קבלה

והנה רש"י ז"ל בחולין כ"ז ע"א כתב על הא דילפינן התם מקרא דושחט את בן הבקר דלא לשוייה גיסטרא היינו דאינו רשאי לעשותו גיסטרא שלא יחתוך כל הראש בב"א ע"ש והמרדכי שם תמה על רש"י ז"ל אמאי לא יהיה רשאי לחתוך כל הראש והניח בקושיא [ועיין בתבואת שור שרצה לתרץ דברי רש"י ז"ל] ונראה משום דהתם לענין קדשים עסקינן וכמ"ש רש"י ז"ל שם ובקדשים אסור לחתוך כל הראש בב"א משום דהוי בע"מ קודם קבלה מיהו התוספתא צ"ע

והנה זה דצריך לקבל כל דם הנפש הוא רק למצוה ולא לעכב מיהו צריך לקבל שיעור הזאה ואם קיבל פחות מכדי הזאה בכלי זו ופחות מכדי הזאה בכלי זו לא קידש ואיכא פלוגתא בזה דרש"י ז"ל ס"ל בזבחים צ"ג ע"ב דאפילו חזר ועירבן אח"כ בכלי אחד פסול והרמב"ם ז"ל ס"ל דאם חזר וערבן אח"כ בכלי אחד כשר [עיין אור שמח פ"ה מעה"ק הלכה ט'] ולא הוי כנשפך מצואר הבהמה על הרצפה כיון דהיתה בכ"ש וכ"כ הרמב"ם ז"ל בקומץ שחילקו וקידשו בב' כלים דלא קידש מ"מ אם חזר וערבן בכ"ש כשר והנה כעין זה אשכחן בשולחן שמקדש קמצים ליפסל אבל לא ליקרב ופי' רש"י ז"ל במנחות פ"ז ע"ב בלשון ראשון דנתקדש ליפסל בלינה וביוצא אבל ליקרב צריך להתקדש בכלי אחר ע"ש ואע"ג דאין השולחן מקדש ליקרב מ"מ אם יתן אח"כ לכלי אחר יתקדש ליקרב ולא חשיב כנשפך מן הצואר על הרצפה כיון דעכ"פ היה בכ"ש

ובתוספתא מנחות והביאה הרמב"ם ז"ל פי"א פסה"מ אמרינן דאם קמץ הכשר ונתן לפסול פסלתו מתנתו ולא מהני חזרה לכשר משום דהוי כנשפך מן הצואר על הרצפה ואספו ויש לעיין מאי אריא נתן לפסול אפילו נתן לכשר ג"כ ליפסל דלא הוי כדם מן הצואר כיון שקמץ זה ונתן לאחר א"כ כשנותן אח"כ לכלי לא הוי כדם מן הצואר וצ"ל בהתוספתא ג"כ כעין סברא דלעיל דדוקא אם נתן לפסול דאין ידו ראוי לקמיצה או שנתן לשמאל חשיב מתנתו כנשפך על הרצפה אבל בנתן לכשר כיון דידו ג"כ ראויה לקמיצה אע"ג דהוא לא קמץ עדיין חשיב כצואר בהמה ולא מיפסיל

ולהרמב"ם ז"ל בקיבל פחות מכדי הזאה בכלי זו ופחות מכדי הזאה בכלי זו וחזר וערבן דכשר יש לחקור אימתי י"ל דין קבלה לענין דטעון צפון וכן בצורם אזן הפר ואח"כ קיבל את דמו דאמרינן דפסול אם הוא בהקבלה הראשונה כשקיבל בב' כלים או אח"כ כשחזר וערבן בכלי אחד דלכאורה דין קבלה הוא אח"כ כשחוזר וערבן דבתחילה כשמקבל פחות מכדי הזאה בכלי זו כו' לא מהני ולאו שם קבלה עליו רק דאח"כ כשחוזר וערבן כיון שהיה הדם בתחילה בכ"ש לא הוי כמקבל מן הרצפה וחשיב כמקבל מצואר בהמה וא"כ הקבלה היא עכשיו וצריך לערב הדם דוקא בצפון וכן אם צרם באזנו קודם שעירב פסול אך אפשר י"ל דקבלת הדם הוא מתחילה כשמקבל בב' כלים רק שלא נתקדש הדם וכדקתני אם קיבל פחות מכדי הזאה בכלי זו כו' לא קידש מ"מ קבלה הוי רק שמחוסר קידוש (דכ"ש אין מקדשין אלא מלאין] והקידוש הוא נעשה אח"כ כשמערבן ומש"ה לא חשיב כנשפך על הרצפה דקבלת הדם הוא קודם ואע"ג דממנחות י"ג ע"ב משמע דכל עבודת קבלה היא רק קדושת כלי דאמרינן שם בשלמא קומץ היינו שוחט מקטיר היינו זורק אלא נותן בכלי מאי קא עביד אילימא משום דדמי לקבלה מי דמי התם ממילא הכא קא שקיל ורמי כו' לא לעולם דדמי לקבלה כו' מכדי תרוייהו קדושת כלי הוא מה לי ממילא מה לי קא שקיל ורמי כו' [מיהו בזבחים י"ג ע"ב הגרסא כיון דאידי ואידי מתן כלי הוא ולא גרסינן קדושת כלי] א"כ איך אפשר לחלקן דהקבלה היא קודם וקדושת כלי אח"כ מ"מ יש להוכיח דלאו כל עבודת הקבלה היא רק קדושת כלי דהא בבמה דליכא כ"ש וליכא קידוש דם בכ"ש ומ"מ איכא עבודת קבלה אע"ג דמקבל בכלי חול דכל ד' עבודות יש בבמה כמו במקדש ואמרינן בגמרא דאם קיבל בכלי חול אם עלה לא ירד שכן כשר בבמה אלמא דבבמה ג"כ צריך קבלת הדם רק שכשר בכלי חול רק בקבלה איכא תרתי עבודת הקבלה שצריך לקבל הדם בכלי ואיכא ג"כ קדושת הדם כדאמרינן בסוטה י"ד אע"ג דקידשו סכין בצואר בהמה מ"מ צריך לקדש זימנא אחריתא ובקיבל פחות מכדי הזאה בכלי זה כו' י"ל דקבלה חשיבא רק שמחוסר קידוש דאינו מקדש כ"א שיעור שלם וזה יכול לעשות אח"כ כשמערבן בכ"ש אך כל דיני קבלה כגון צפון ושיהא הזבח תמים הם בשעת קבלה הראשונה מיהו בקידוש קומץ מספקא לי אם יש בה ג"כ ב' דברים ובבמה דליכא כ"ש עכ"פ צריך ליתן הקומץ בכלי חול או ליכא כלל דין מתן כלי במנחה בבמה]

עוד יש דין בקבלת דם של חטאת דצריך שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא וברייתא היא ומייתינן לה פ' דם חטאת וטבל ולא מספג בדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא היינו דבשעת קבלת הדם יהא בכלי שיעור טבילה והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ה מעה"ק הלכה ט' כתב ז"ל אין בכל הקרבנות קרבן שטעון הזאת דם באצבעו אלא חטאת בלבד שנאמר בה וטבל אצבעו בדם וצריך שיהיה שם דם כדי טבילה לא שיספג אצבעו מדם עכ"ל והקשה הכ"מ שם דמדברי רבנו משמע דחדא מילתא היא דזה דצריך שיהא בדם כדי טבילה הוא כדי שלא יספג אצבעו מדם ומדברי הש"ס משמע שהם ב' דברים דילפינן לה מתרי קראי וטבל ולא מספג מדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא והמל"מ הוסיף שם להקשות דמדברי הרמב"ם ז"ל נראה דרק בשעת הזאה צריך שיהא שם כדי טבילה ואם קבל פחות מכדי טבילה בכלי זו כו' וערבן כשר ומדברי הש"ס מוכח דצריך שיהא כשיעור טבילה מעיקרא עוד הביא שם שהרמב"ם ז"ל בעצמו כתב שם פ"ד הלכה ח' כל הזבחים שקיבל מדם פחות מכדי הזייה לא נתקדש הדם עכ"ל והיינו ע"כ דצריך שיהא בשעת קבלה כדי הזייה ע"ש והנה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל נראה לפי מה