מקדש דוד חלק א מו

שבע על הפרוכת חשיב כמו נתינה על המזבח וחשיב כמו הקטרה וכמ"ש רש"י ז"ל בזבחים ע"ו ע"ב דנותן מתן שבע על הפרוכת מהלוג לאחר קמיצה חייב משום כל שממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו מ"מ זה שהמתנות של הלוג מתירין השירים באכילה אינו משום דחשיבי עבודת המזבח דהא אמרינן ביומא ס"א דאם נתן מתן שבע ונשפך הלוג יביא לוג אחר ומתחיל בבהונות ואותו הלוג לכ"ע נאכל כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש פי"ד דנגעים, וא"כ אותו הלוג מתן בהונות הוא המתיר אותו לאכילה ומתן בהונות ודאי אין זו עבודת מזבח אלמא דלהתיר הלוג א"צ עבודת מזבח רק מתנותיו שהוא מצותו שרו ליה ולפ"ז מה דמתן שבע מתיר ללוג אינו משום שהן חשובין כהקטרה רק מצות מתן שמן מתירו וכמו מתן בהונות ומש"ה לא חשיב שי"ל מתיר בעבודת מזבח ולא מפגל והוי כמו לבונה דהקמיצה מתירתה

ובלחם הפנים סילוק בזיכין הוא כקמיצה במנחה ולחם הפנים גופא איקרי מנחה וסילוק הבזיכין זו היא קמיצתה ואם נפרס הלחם קודם סילוק הבזיכין הו"ל כמנחה שחסרה קודם קמיצה ואם נפרס לאחר הסילוק הוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואמרינן במנחות ח' דלאו פרקה ממש אלא כל שהגיע זמנה לפרוק כמאן דפרקה דמי וראיתי בס' אור שמח שהקשה מ"ש מהא דאמרינן במנחות י"א ע"ב בהפריש ד' קמצים לב' בזיכין ואבדו שנים מהן קודם סילוק בזיכין לא הוקבעו לאחר סילוק בזיכין הוקבעו ואמרינן מהו דתימא כיון דבריר קומץ דידה כיון שהגיע זמנה לפורקה כמאן דפריקא דמיא קמ"ל ואמאי גבי נפרס לחמה אמרינן דהוי כמי שפרקה ע"ש ונראה לענ"ד דודאי מה ששייך לעבודת הקמיצה לא חשיב מה שהגיע זמנה לפורקה כמאן דפרקה דקמיצה עבודה היא וצריכה כהן וכיון דאשכחן בסילוק בזיכין דצריכה כהונה וגם דיכול לפגל בשעת סילוק בזיכין ע"כ הקמיצה נעשית בשעת הסילוק דאי כשהגיע זמנה חשיב כבר כנקמצה א"כ אין הסילוק אח"כ עבודה ואיך מפגל ורק לענין שירים שחסרו חשיב הגיע זמנה לפרוק כמאן דפרקה דזה דמנחה שחסרה קודם קמיצה דפסולה ושירים שחסרו בין קמיצה להקטרה קי"ל דמקטיר קומץ עליהם כתב הש"מ שם ח' ע"א ז"ל הא לא קשיא מנחה שחסרה קודם קמיצה לא בריר קומץ דידה והוי כמי שחסרה מן הקומץ והכא בלחם הפנים בריר קומץ דהבזיכין מונחים לחוד והלחם לחוד עכ"ל א"כ לפ"ז במנחה שחסרה אין הדבר תלוי כלל בקמיצה דאין חילוק אם נחסר קודם קמיצה או לאחר קמיצה רק שלא יהיה החסרון בהקומץ ובבזיכין אם נפרס הלחם לעולם ליכא חסרון בהבזיכין וזה שצריך דוקא הגיע זמנו לפרוק אבל אם נחסר קודם פסול אע"ג דבריר קומץ דידיה וליכא חסרון בהקומץ הטעם הוא משום דהלחם צריך להיות מונח על השולחן כל זמן שדינו להיות מונח ואז ראוי להקטרת הבזיכין וכיון שנפרס הלחם קודם ונפסל הלחם נמצא שלא היה הלחם מונח על השלחן כל זמנו ומש"ה אינו מקטיר עליהן הבזיכין (והנה ראיתי לרש"י ז"ל מנחות שם שכתב הגיע זמנו לפרוק היינו שעבר שש שעות כדאמרינן בפ' תמיד נשחט מוספין בשש בזיכין בשבע עכ"ל ולכאורה יש לעיין הא זה דבזיכין בשבע אינו לעכב דכל היום כשר לסילוק ולהקטרת הבזיכין כדאמרינן במגילה וא"כ אמאי חשיב כמאן דפרקה רק בשבע שעות ונראה לומר דצריך שיהא הלחם על השולחן ז' ימים מעל"ע ואם סידר את השולחן בשבת העבר בשבע שעות אם יפרק אח"כ בשבת זו קודם שבע יהיה פסול וזה דכל היום כשר לסילוק בזיכין הוא רק אם בשבת העבר היה גם הסידור קודם וא"כ כיון דהרגילות היה לעשות הבזיכין בשבע כדאמרינן בפ' תמיד נשחט בזיכין בשבע א"כ ע"כ גם סידור הבזיכין היה בשבע דהסידור והסילוק היה כאחת כדאמרינן במנחות צ"ט ע"ב דטפחו של זה בצד טפחו של זה א"כ ע"כ אין הבזיכין חשובין כפרוקין אלא בשבע דקודם לכן אין זמן סילוק הבזיכין כלל] ולענין הפריש ד' קמצים לב' בזיכין דאמרינן דקודם סילוק לא הוקבעו לאחר סילוק הוקבעו התם הקמיצה קובעת שהעבודה הנעשית בהם היא הקובעת וכדאמרינן במנחה שחסרה קודם קמיצה דיביא מתוך ביתו וימלאנה כו' דקמיצה קובעת ולאו דוקא קמיצה אלא שהעבודה שנעשית בהן היא הקובעת דבמנחות ט' מדמינן לה ללוג שמן של מצורע דאם חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משיצק לא ימלאנו והתם היציקה לא חשיב כקמיצה אלא כקבלת הדם כמ"ש הר"ש ז"ל בנגעים פי"ד דאם נשפך מה שבכפו ממלא עוד הפעם מהלוג דהוי כמו שנשפך הדם שבכוס דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל ע"ש] אלא שהעבודה היא הקובעת ועבודה ודאי לא הוי אלא בשעת סילוק הבזיכין עצמן ולא כשהגיע הזמן והנה כתב עוד שם האור שמח דאם הפריש ד' קמצים לב' בזיכין ונפרס הלחם לאחר שהגיע זמנו לפרוק יהיה פסול ממ"נ דאי הוי כמיפרקא יהיה פסול מטעם ריבה לבונתה ואי לאו כמיפרקא יהיה פסול מטעם נפרס לחמה ולענ"ד אינו תלוי זה בזה דלענין שירים שחסרו כיון דבריר קומץ דידיה החסרון הוא בהשירים ולא בהקומץ אבל משום יתור לבונתה אינו נפסל כיון דליכא עבודה אין נקבעין

ב) העבודה השניה מעבודות המתיר היא קבלת הדם וכנגדה במנחה קידוש הקומץ בכ"ש וצריך לקבל דם הנפש ומקרא ילפינן מולקח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית [זבחים כ"ה ע"א] ויש לעיין ל"ל קרא למעט דם התמצית מקבלה תיפוק ליה דדם התמצית אינו ראוי לזריקה דמפקינן לה מקרא אחרינא כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצא בו מכפר כו' (זבחים ל"ה ע"א] ומכאן ראיה דצריך לקבל אף דם שאינו ראוי לזריקה משום זה דצריך לקבל כל דמו של פר ומש"ה אצטריך למעוטי דם התמצית מקבלה ואפשר לפ"ז אם לאחר שחיטה יקיזו בו דם יהיה צריך לקבל אף דם ההקזה כי כל דם הנפש צריך לקבל דע"י שחיטה נתקדש כל הדם של הבהמה וצריך לקבל כל דם הנפש ואפשר דלזריקה ג"כ יהיה כשר אותו הדם דמנ"ל דצריך שיצא הדם דוקא דרך צואר

והנה אמרינן בתוספתא פ"ח דזבחים חתך כל הראש בב"א קיבל דם הגוף כשר קיבל דם הראש פסול ע"ש והיינו כמו דאמרינן בזבחים ס"ו ע"א גבי עולת העוף מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשר מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסול וילפינן לה התם מקרא דעולה הוא כו' והתם צריך לכתחילה למצות את שניהם כדקתני במתני' שם נטל את הראש והקיץ בית מליקתו כו' [ונראה דזה דצריך למצות אף דם הראש אע"ג דבדיעבד מיצה רק דם הגוף כשר וגם בדם הגוף נראה אם מיצה רק מקצת הדם כשר ומ"מ צריך למצות את כולה משום דהשאר הוי כשירים וכמו בחטאת העוף דאיכא הזאה ואח"כ צריך למצות מדין שירים ובעולת העוף דליכא רק מצוי המקצת הראשון הוא המתיר והשאר הם שירים וכן דם הראש ולכן נראה דצריך קודם למצות דם הגוף ואח"כ דם הראש וכסדר השנוי במתני' שם ואם ימצה דם הראש תחילה אינה כלום כיון דמדין תחילת הזאה לא מהני דם הראש דהא מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסול ומדין שירים לא מהני קודם שנותן דם הגוף] ובזבח בחתך כל הראש בב"א אם לכתחילה צריך לקבל אף דם הראש לא נתבאר