מקדש דוד חלק א מה

וקידוש כלי הוא במקום קבלת הדם עכ"ל היינו כיון דזה דצריך לתת הקטורת לאחרי חפינה לכ"ש הוא רק משום דלא אפשר להכניס בענין אחר ולא משום דבעינן קבלה בכלי כמו בשחיטה א"כ לא הוי דומיא דשחיטה וקבלה

והנה בירושלמי ר"פ הוציאו לו איבעי לן חפנים מהו שיעשו ככ"ש לקדש היינו שיקדשו הקטורת לכ"ד ככ"ש ובפשוטו זהו ג"כ האיבעיא בתלמודא דידן דנתפזר הקטורת ממלא חפניו מהו ידו כצואר בהמה דמי ופסולה או דלמא ככ"ש דמי ולא פסולה היינו דאיבעי לן שהחפנים עצמן יקדשו הקטורת ככ"ש ומש"ה אם נתפזר מחפניו אוספו וכשר וכמו בעוף דאיבעיא לן בזבחים צ"ב ע"ב נשפך הדם על הרצפה מהו אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא כ"ש הלכך אוספו וכשר וכתב רש"י ז"ל אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא כ"ש וצואר דידיה הוא במקום כ"ש והלכך אוספו וכשר להזותו למזבח דהו"ל כנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו דכשר עכ"ל וא"כ ה"נ בחפינה דאם החפנים עצמן הן ככ"ש הם כמו צואר חטאת העוף אי חשיבא ככ"ש דאוספו וכשר

ולעיקר מה שכתבו הת"י דאין מתן הכלי לאחר חפינה חשיב כקידוש כלי דקומץ יש להביא ראיה דהא אמרינן במנחות ז' ע"ב דאין מקדשין את הקומץ בכלי המונח ע"ג קרקע משום דהוי כמו קבלת הדם דאין מקבלין בכלי המונח ע"ג קרקע ובקטורת של יוה"כ כשנותן ממלא חפניו לכ"ש ע"כ הכלי מונחת ע"ג קרקע אלמא לא חשיב מתן כלי דקטורת כקבלת הדם ואפשר כיון דלא מצי עביד בענין אחר שאני כיון שהקטורת הוא בחפניו אי אפשר לו לאחוז הכלי ושיאחוז כהן אחר הכלי ג"כ אי אפשר דאם צריך לאחוז הכלי בשעת הנתינה א"כ האחיזה ג"כ עבודה היא דהא אמרינן במנחות ז' ע"א דאם צריך להגביה הכלי ההגבהה עצמה חשיבא עבודה והמגביה עצמו יכול לפגל ע"ש א"כ ביוה"כ אי אפשר שיאחוז כהן אחר דכל עבודות היום אין כשרות אלא בו ובמקום דלא אפשר שאני עוד י"ל דלעולם כהן אחר מגביה הכלי בשעה שנותן לתוכה ממלא חפניו ולא חשיב עבודה באחר כיון דלא אפשר בענין אחר וכל דלא אפשר בענין אחר כשר בכהן אחר וכן נראה בסידור ב' גזרי עצים של בין הערבים דבעינן ב' כהנים דמפקינן לה מקרא גם ביוה"כ אין הכ"ג עושה אותן לבדו כיון דע"כ צריך ב' כהנים לא חשיב עבודה באחר וה"נ כיון דלמתן כלי ע"כ צריך ב' כהנים אחד שיתן ואחד שיאחז בכלי לא מיפסיל משום עבודה באחר

ובעיקר מ"ש התוס' דהאיבעיא בחישב בחפינת קטורת הוא משום דחפינה לא דמי לשחיטה וקמיצה דאינו מפריש חלק גבוה מחלק הדיוט ק"ל דאפילו אי נימא דלא הוי כקמיצה מ"מ מהני מחשבה דהוי כהולכה וכמו ליקוט לבונה דאמרינן במנחות י"ג ע"ב דאפילו אי נימא דלא הוי כקמיצה מ"מ הוי כהולכה ומהני מחשבה וכן טבילת אצבע אמרינן בזבחים י"ג ע"ב דמפגלת ומשום דהוי כהולכה ומ"ש חפינה מליקוט לבונה דחשיבא הולכה דמקרב הדבר ובהולכה והקטרה כתבו התוס' ביומא שם דפשיטא ליה דמהני מחשבה

והנה רש"י ז"ל פי' הא דאיבעי לן חישב בחפינת קטורת מהו היינו דהאיבעיא היא אי ילפינן מלא מלא ממנחה מה התם מהני מחשבה בקמיצתה דנפקא לן מזאת התורה לעולה ולמנחה כו' עכ"ל ומוכח דזה פשיטא ליה דחפינה דמי לשחיטה וכקמיצה וראוי לפגל בה והאיבעיא היא בעצם אי מחשבה מועלת בקטורת אי ילפינן מלא מלא ממנחה דמהני בה מחשבה או לא והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל הא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש וזה דבמנחה גופא שייך פיגול ילפינן לה בהיקשא דוזאת התורה משלמים א"כ איך ילפינן קטורת בג"ש מלא מלא ממנחה וע"כ כתבו דזה פשיטא לתלמודא דשייך פיגול בקטורת ואע"ג דבהיקש דוזאת התורה לעולה כו' דמזה ילפינן פיגול לכל הקרבנות לא הוזכרה קטורת מ"מ נפקא לה מביום צוותו להקריב את קרבניהם דאיתרבי מיניה בכור ומעשר ופסח וכל מידי דשייך בו הקרבה ומרבינן מזה גם לוג שמן של מצורע דאקרי קרבן וכ"ש קטורת וא"כ א"צ לילף ממנחה ע"ש

ונראה דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל דאמרינן בזבחים מ"ד בלוג שמן של מצורע דקתני בברייתא דחייבין עליו משום פיגול דמני רבי היא דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה וממתנותיו שרו ליה מתנותיו מפגלי ליה ומקשינן בגמרא והא לוג הבא בפ"ע דלכ"ע מתנותיו שרו ליה ולא מפגלין ליה ופי' רש"י ז"ל שם דלכ"ע מתנותיו שריין ליה באכילה כו' ואפ"ה לא מפגלין ליה כו' הלכך בא עם האשם נמי אע"ג דלרבי מתנותיו שריין ליה לא מפגלים ליה שאין מפגל אלא דם או קומץ את שיריו משום דאיתקש מנחה לזבחים עכ"ל ומוכח דס"ל לרש"י ז"ל דלוג שמן של מצורע אינו בכלל פיגול ולא מרבינן ליה מביום צוותו ואין פיגול אלא בדם ובמנחה משום דאתקש לזבחים א"כ בקטורת דמפגל צריך רק לילף ממנחה ואם לא ילפינן לה ממנחה אי אפשר שתפגל וכמו לוג שמן של מצורע דאין פיגול אלא בדם ובמנחה

והנה לרש"י ז"ל ניחא שפיר מה שהקשו התוס' זבחים מ"ג ע"א ד"ה והלבונה על ההיא דאלו דברים שאין חייבים עליהם משום פיגול וז"ל וא"ת אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה דאי הוי להו מתירין היה חייב עליהם משום פיגול כמו שחייבין עליהם משום טומאה עכ"ל ולפמ"ש רש"י ז"ל אתי שפיר זה דלא חשיב התם עצים דבעצים אף אם היה להם מתירים ג"כ לא היו חייבין עליהם משום פיגול דאין פיגול אלא בדם או מנחה דאתקש לזבחים ואתי שפיר ג"כ מה שפי' רש"י ז"ל במתני' שם דחשיב בהדי דברים דאין להם מתירים ואין חייבין עליהם משום פיגול נסכים הבאין בפ"ע ופירש"י ז"ל היינו דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ולכאורה קשה ל"ל לרש"י לדחוק דמיירי במנחת נסכים הא במתני' קתני רק נסכים ואמאי לא פירש דמיירי במתנדב נסכים דהא מפקינן מהאזרח מלמד שמתנדבין נסכים ובזה אתי שפיר דבמתנדב נסכים אפילו אם היה להם מתירים ג"כ לא היו חייבין עליהם משום פיגול דאין פיגול אלא בדם או מנחה דאתקש לזבחים ולכך הוכרח לפרש דמיירי במנחת נסכים דאם היה לו מתירים היו חייבין משום פיגול דבמנחה איכא פיגול ודוק

ולהתוס' שכתבו דלוג שמן של מצורע ג"כ איתקש בהיקש דוזאת התורה לענין פיגול קשה בלוג הבא בפ"ע דלכ"ע מתנותיו שרו ליה אמאי לא מפגלי ליה ולכאורה זה קשה טובא אך נראה לומר לפמ"ש תוס' מנחות י"ד ע"א ד"ה והלבונה שהקשו שם אמאי לא חשיב לבונה י"ל מתירים ואעפ"י שיכול להקטירה קודם הקומץ מ"מ קודם הקמיצה אין להקטירה וא"כ הקמיצה מתרת הלבונה למזבח ותי' שם בחד תירוצא דלבונה אין לה מתיר בעבודת מזבח ולא הויא דומיא דשלמים שעבודת מזבח מתירן כגון זריקת דם עכ"ל היינו אע"ג דקמיצה עבודה היא מ"מ אין זו עבודת מזבח שאינה נתינה על המזבח ולענין שיהא חשיב י"ל מתירים לחייב עליו משום פיגול צריך שיהא המתיר ע"י נתינה במזבח כמו זריקת הדם וא"כ לפ"ז בלוג שמן של מצורע אע"ג דמתנותיו שרו ליה מ"מ המתנות לא חשיבי עבודת מזבח ואע"ג דמתן