מקדש דוד חלק א מד

ובענין מקום השחיטה מבואר דלשחיטת קק"ל כל העזרה כשרה חוץ מצידי צדדים משום דבעינן כנגד הפתח ושחיטת ק"ק היא רק בצפון מיהו במזבח עצמו איכא פלוגתא דר"י סבר דכל המזבח כשר לק"ק ואף אם אין כל המזבח בצפון דמרבינן מקרא דוזבחת עליו את עולותיך כו' דכל המזבח כשר לשחיטת ק"ק וריב"י סבר דרק חציו ולצפון כשר לק"ק ובאורך העזרה ממזרח למערב איכא ג"כ פלוגתא דתנאי דריב"י סבר דרק כנגד המזבח קרוי צפון וכשר לשחיטת ק"ק וראב"ש מוסיף אף בין האולם ולמזבח ורבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל היינו עד כותל המזרח של העזרה אבל מבית החליפות ולפנים ד"ה פסול והנה הרמב"ם ז"ל פסק כרבי דכל צפון העזרה מכותל אולם עד כותל מזרחי של עזרה בכלל צפון אך הרמב"ם ז"ל שם (פ"ה מהל' בית הבחירה] מונה והולך מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח רוחב ששים אמה ומחצה והקשה התוי"ט יומא פ"ג משנה ט' הא רוחב העזרה מצפון לדרום הוא קל"ה אמה א"כ חציה הצפוני הוא ס"ז אמה ומחצה ולמה לא הכשיר רק ס' ומחצה וכתב התוי"ט שם לחדש דאף דרבי מוסיף עד כותל המזרח של העזרה מ"מ אין כל חצי העזרה הצפוני כשר לק"ק רק מה שכנגד המזבח ולצפון ואף שמקצת המזבח ג"כ בצפון מ"מ אין כנגדו כשר לשחיטה דבעינן לצפון המזבח ולא לצפון העזרה מש"ה כתב הרמב"ם ג"כ גבי הגרלת השעירים דבא למזרח העזרה ולצפון המזבח ואע"ג דס"ל להרמב"ם ז"ל דמקצת המזבח היה בצפון מ"מ צריך דוקא לצפון המזבח ע"ש

ונראה לענ"ד להביא ראיה לזה דזה דבעינן צפון אין זה צפון העזרה כ"א צפון המזבח דאמרינן בפ' פרת חטאת דאין שחיטת צפון בבמה קטנה וממעטינן לה מקרא דכתיב צפונה לפני ה' ולא לפני במה ובשלמא אי אמרינן דזה דבעינן צפון במקדש הוא צפון המזבח שפיר דבבמה ג"כ כיון דצריך לעשות מזבח הוי אמינא דטעון צפון שישחוט לצפונו של מזבח ומש"ה אצטריך קרא למעט אבל אי נימא דזה דבעלמא בעינן צפון היינו צפון העזרה ואינו תלוי במזבח כלל [ואם כל המזבח בצפון יכול לשחוט אף לדרומו] א"כ מה שייך צפון בבמה הא ליכא שם עזרה כלל דליכא מחיצות ומה שייך לומר שזה צפון או דרום ול"ל קרא למעוטי

מיהו קשה מההיא דזבחים ל"ג ע"א גבי סמיכת אשם מצורע דאמרינן שהיתה בחוץ בשער נקנור לפי שאין המצורע יכול לכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ומקשינן התם ואי ביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידיה וליסמוך ומתרצינן הא מני ריב"י דאמר מרחק צפון ע"ש ומכלל דלרבי שמכשיר עד כותל המזרח היה יכול להכניס ידו ולסמוך וקשה הא להרמב"ם ז"ל כיון דאינו כשר לשחיטה אלא מכנגד קיר המזבח ולצפון והיינו ששים אמה ומחצה מכותל צפוני וכמ"ש בפ"ה מהל' בית הבחירה א"כ איך יכול לעייל ידיה ולסמוך כיון דחצי העזרה היא ס"ז אמה ומחצה משער נקנור שהיה עומד באמצע העזרה אוכל בצפון העזרה ה' אמות וה' אמות בדרומה וכמ"ש רש"י ז"ל בזבחים שם נמצא מקצה הצפוני של שער נקנור עד כותל הצפוני של העזרה ס"ב אמה ומחצה וכיון דלצפון כשר רק ס' אמה ומחצה מכותל הצפון א"כ אכתי איכא ב' אמות מקצה השער הצפוני עד מקום הכשר לשחיטה א"כ איך יכול להכניס ידיה ולסמוך דאף אם יעמוד בקצה השער אכתי איכא ב' אמות וזרועו של אדם אינו אלא אמה כדמוכח בבכורות כ"ד וצ"ע

ובשוחט בראש המזבח דתנן במתני' דהוי כמו ששחטן בצפון ואפילו אי מזבח לאו בצפון קאי אין זה דוקא ריש המזבח דה"ה לאמה יסוד ואמה סובב כדאמרינן בגמרא שם מיהו יש לחקור בקרן דרומית מזרחית למ"ד שהיה לו יסוד בבנין רק שלא היה בדמים אם שם כשר לשחיטת ק"ק דזה דמרבינן מזבח כצפון אם זה דוקא מקום המקודש לדמים ונראה דאי נימא דלא בעינן מקודש לדמים, א"כ לר"י דאמר רצפה מקדשת וכל הרצפה חשיבא כמזבח תהא כל הרצפה כשרה לשחיטת ק"ק ותוכשר עולה ששחטה בדרום ונימא דזה דהצריכה התורה צפון הוא קודם שקידש שלמה הרצפה וכמ"ש תוס' זבחים י"ד לענין אם עלה לא ירד וע"כ זה דגלי קרא דמזבח חשיב כצפון היינו שיהא מזבח לדמים ומש"ה הרצפה אין דינה כמזבח לענין זה וא"כ ה"נ היסוד של המזבח והדרום כיון דלדמים אינו כמזבח אין לו דין צפון אך עדיין צ"ע כי יש לחלק בזה:

וקמיצה במנחה חשיבא כשחיטה בזבח כדאמרינן בזבחים י"ג ע"ב בשלמא קומץ היינו שוחט כו' ושוין הם לדיניהם לענין דטעונים כלי דזה דקמיצה צריכה להיות מכ"ש הוא משום דהוי כשחיטה ובשחיטה כתיב ויקח את המאכלת וכמ"ש התוס' מנחות צ"ו ע"א ד"ה שאלו מיהו לאו לכל דיניהם שוין דקמיצת מנחה אינה טעונה צפון אע"ג שהיא ק"ק וצריכה כהן ויש לחקור אם צריכה להיות כנגד הפתח כשחיטה היינו שיפסלו צידי צדדין דאפשר דרק דאינה טעונה צפון כק"ק אבל מקום שאף קק"ל פסולים אף במנחה לא מהני

וחפינה בקטורת אי חשיבה כשחיטה כתבו התוס' יומא מ"ח ע"א ד"ה מי דלא הוי כשחיטה שהשחיטה היא מפרשת חלק גבוה שהוא הדם מחלק הדיוט וכן קמיצה מפרשת הקומץ מן השירים אבל בחפינה לא שייך למימר הכי דאפילו מה שנשאר במחתה הוא חלק גבוה ובפעם אחרת מקריב אותה עכ"ל והנה בעולה אע"ג דאינו מפריש חלק גבוה מחלק הדיוט שהרי כולו עולה לגבוה י"ל דמפריש מה שראוי לזריקה ממה שראוי להקטרה דאין עבודתן שוה אך יש לעיין במנחת חוטא של כהן לר"ש דאמר נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן מה הפרשת חלק גבוה שייך כאן א"כ אין הקמיצה כשחיטה מיהו לפמ"ש הש"מ מנחות ע"ד דהשירים אינן קרבין במערכה אלא בתפוח דלאו דין הקטרה גמורה עליהן אפשר דגם זה חשיב מפריש חלק גבוה מיהו בירושלמי סוטה איבעי לן אם יש להשירים לר"ש דין קומץ לכ"ד ע"ש א"כ אי נימא די"ל דין קומץ א"כ לא הוי כשחיטה וכן בעצים לרבי דאמרינן דטעונין קמיצה וכתבו התוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה לדברי דגם השירים נקטרים ע"ש וא"כ לא הוי כשחיטה וצ"ע

מיהו נראה להביא ראיה לדברי התוס' דחפינה אינה כשחיטה דאי הוי כשחיטה א"כ יהיה צריך לחפון מכ"ש וכמו קמיצה דצריך לקמוץ מכ"ש ומשום דהוי כשחיטה ושחיטה טעונה כ"ש כדכתיב ויקח את המאכלת (וכמ"ש תוס' מנחות צ"ו ע"א] וחפינה א"צ להיות מכ"ש כדאמרינן בירושלמי יומא ר"פ הוציאו לו דהמחתה שחופן ממנה היתה כלי חול [ומדייק הירושלמי מזה דמותר הקטורת של החפינה היה נפדה ואם היתה בכ"ש איך היה נפדה]

והת"י יומא שם על הא דאיבעי לן נתפזר הקטורת ממלוא חפניו מהו הקשו מדלא איבעי לן בקומץ מכלל דפשיטא ליה בקומץ דאם נתפזר על הרצפה שפסול א"כ ה"נ בקטורת דהא ילפינן מלא מלא מקומץ ואומר רבי דפשיטא ליה דגבי קומץ הוי כצואר בהמה לפי שיש ד' עבודות במנחה כנגד ד' עבודות של דם אבל בקטורת מיבעיא ליה לפי שאין כלי לחפינה אלא משום דלא אפשר כדלקמן והלכך לא דמיא ליה קמיצה שהיא במקום שחיטה