מקדש דוד חלק א מב

דליכא מצות עיכול עליהם וכבו נפסלים דחשיבי כבע"מ וכן י"ל בעיכולים שפקעו וליכא מצוה להחזירם כמו עיכולי פסולים כיון דליכא מצות עיכול עליהם נפסלים ואסור להעלותם והוי כמו שכבו כיון שהם חוץ למזבח

ובעיקר בכל הפסולים שמשלה בהם האור דאמרינן דפקע הפסול מהם ויעלו קשה נהי דפקע פסולן מ"מ להוי דחויין דבכל הפסולים שפקע פסולן אמרינן כיון דנידחו ידחו והכא לא הוי בידו לתקן הפסול שהרי אסור להעלות פסולים לגבי מזבח לכתחילה שתמשול בהם האור ולהפקיע פסולן וצ"ל שע"י שמשלה בהם האור פקע גם הדיחוי שלהם דדיחוי לא עדיף משאר פסולים דנפקע ע"י שמשלה בהם האור מיהו בדיחוי איכא תרתי דלבד דחשיב פסול כיון שהודחו אין חוזרין למצותן דאף בכיסוי הדם בעינן למימר דשייך דיחוי אע"ג דפסול לא שייך התם וא"כ לענין זה דאינו חוזר למצותו לא מהני משלה בהם האור דזה רק מהני להפקיע הפסול ונראה לומר דזה באמת טעמו של התוס' בתי' השני דזה דאם משלה בהם האור דיעלו היינו רק דמותר להעלותם מיהו מצוה ליכא ומשום כיון דנדחו אין חוזרין למצותן ודוק

ובזה אתי שפיר ג"כ בקומץ פסול כגון שיצא והקטירו על המזבח דאינו מרצה כדאמרינן במנחות כ"ה ע"א וקשה אמאי אינו מרצה הא כיון שמשלה בו האור נפקע הפסול ממנו והו"ל קומץ כשר א"כ לרצויי נמי אח"כ ובזה ניחא דאף דמשלה בו האור ופקע פסולו מ"מ אינו חוזר למצותו דהוי דחוי ומש"ה אינו מרצה ולאידך תירוצי בתוס' שם דמחלקין בין משלה בהם האור לנתעכלו קצת או מירדו לנפקעו מאליהן ומוכח דס"ל להנך תירוצי דאם רק משלה בהם האור ולא נתעכלו קצת איכא מצוה לאהדורי פוקעיהן דע"י שמשלה בהם האור ונפקע פסולין חוזרין ג"כ למצותן א"כ קשה בקומץ שיצא והקטירו אמאי אינו מרצה אחר שמשלה בו האור ונראה לומר הטעם משום דהוי קומץ החסר דכשמשלה בו האור ונפקע פיסולו ונתכשר כבר הוא חסר וכדאמרינן בזבחים מ"ג ע"ב וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו ומקשינן הא בבשר ג"כ טומאה פורחת ממנו ע"י שמשלה בו האור ומתרצינן וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו כשהוא שלם יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו כשהוא שלם אלא כשהוא חסר דכשמשלה בו האור דאז נתכשר כבר הוא חסר ע"ש א"כ בקומץ כיון דקומץ החסר פסול ואימתי מתכשר הקומץ כשהוא חסר לא שייך לומר שיהא חשוב אח"כ הקטרה וירצה דקומץ החסר אינו מרצה

והנה על הא דאמרינן במתני' דגחלת שפקעה מע"ג מזבח לא יחזיר דייקינן במעילה ט' ע"ב הא פקעה ע"ג מזבח יחזיר ע"ש והנה יש לעיין לר"י דס"ל דרצפה מקדשת וכל הרצפה ראויה למערכה ולכל הקטרות דרצפה חשובה כמזבח א"כ קשה הא כשפקעה הגחלת על הרצפה הו"ל כפקעה על המזבח ואמאי לא יחזיר הא אילו היה עושה המערכה על הרצפה ופקעה הגחלת מהמערכה היה צריך להחזיר א"כ השתא נמי אמאי לא יחזיר והנראה לענ"ד לומר בתירוצא דהאי מילתא הוא לפמ"ש התוס' דגחלת שפקעה אסור להחזירה, וע"כ דנפסלת ע"י שפקעה אי משום דיחוי או דהוי כמו קטורת שכבת דהוממה] י"ל דלא רק בפקעה מהמזבח נפסלת דגם משפקעה מהמערכה נפסלת מיהו זה הפסול שנפסלת ע"י שפקעה הוי פסולו בקודש דאם עלה לא ירד ומש"ה בפקעה ע"ג מזבח יחזיר דהמזבח קולטו אבל בפקעה על הרצפה אע"ג דרצפה כמזבח לענין הקטרה מ"מ לענין אם עלה לא ירד לא הוי רצפה כמזבח כמ"ש התוס' דלפסולים לא קידש שלמה הרצפה ומש"ה בפקעה על הרצפה לא יחזיר ולפ"ז אף אם עשה המערכה ע"ג הרצפה ופקע גחלת מן המערכה על הרצפה ג"כ לא יחזיר

ובעיקר ההיא דמעילה דדייקינן דגחלת שפקעה מע"ג מזבח לא יחזיר הא ע"ג מזבח יחזיר ומקשינן שם מזה לרב דאמר הנהנה מאפר תפוח אין מועלין בו ואע"ג דאיכא עוד מצות הוצאת הדשן דבשביל הוצאת הדשן ליכא מעילה והא אמרינן דפקעה ע"ג מזבח יחזיר אלמא דבשביל הוצאת הדשן צריך להחזיר וה"נ דמועלין ע"ש והקשו בתוס' שם ד"ה וכולן דמנ"ל דהאי דצריך להחזיר הגחלת הוא בשביל הוצאת הדשן דלמא בשביל תרומת הדשן דהא הכא בפקעה קודם חצות עסקינן והוי קודם תרומת הדשן ומשום תרומת הדשן לכ"ע מועלין וכן הקשו התוס' בזבחים פ"ו ע"ב ד"ה וחציו ע"ש ונראה לענ"ד לתרץ דשפיר מקשינן התם לרב דאף אי מיירי בפקעה קודם תרומת הדשן מ"מ אי אפשר לומר דזה דיחזיר הוא בשביל תרומת הדשן דהא הכא בגחלת של עץ עסקינן וגחלת של עץ אינה ראויה לתרומת הדשן כדאמרינן בת"כ פ' צו והרים את הדשן יכול עצים ת"ל אשר תאכל האש את העולה כו' ופי' המפרשים שם היינו שלא יתרום הדשן של העצים אלא של הקרבנות וכ"כ הריטב"א פ"ק דיומא עיין כ"מ פ"ב מהל' תמידין הלכה י"ב] שלא היה חותה מהגחלים שנעשו מהעצים של המערכה אלא דוקא מהגחלים של האיברים שנשרפו כמ"ש אשר תאכל האש את העולה כו' עכ"ל וא"כ ע"כ זה דיחזיר גחלת של עץ הוא משום הוצאת הדשן דהוצאת הדשן מצותו בכל הדשן ואף בדשן שנעשו מן העצים וא"כ שפיר פרכינן לרב דאמר דבשביל הוצאת הדשן ליכא מעילה ומתרצינן שאני גחלת דאית ביה ממשא היינו זה דיחזיר אינו משום הוצאת הדשן אלא מפני שהיא עצמה ראויה עדיין למערכה]

ובעיכולי גידים ועצמות דא"צ להחזיר וממעטינן לה מקרא דועשית עולותיך הבשר והדם עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידים ועצמות הקשו התוס' זבחים פ"ו ע"א ד"ה עיכולי דא"כ ל"ל קרא לאהדורי פוקעין תי"ל מדממעטינן עיכולי גידים ועצמות א"כ ממילא שמעת מינה דעיכולי עולה אתה מחזיר (וכן הקשו שם פ"ג ע"ב ד"ה ההוא] וכתבו דמזה דעיכולי גידים ועצמות אינו מחזיר שמעינן רק דאברים בעודם על המזבח יחזיר ע"ש ומוכח מזה דס"ל לתוס' דזה דעיכולי גידים ועצמות אין מחזירין הוא אף בפקעו על המזבח והתוס' אזלי לטעמייהו שכתבו שם לעיל ד"ה מאן דמתני' דקתני פירשו לא יעלו אתיא כרבנן דאמרי דוהקטיר הכהן את הכל כו' אפילו פירשו אך זה רק בפירשו ועודם על המזבח אבל ירדו למטה אף לרבנן לא יעלו וכתבו שם דמש"ה מוקי רבנן קרא דועשית עולותיך כו' למעט עיכולי גידים ועצמות ולא מוקי לה לענין שאם ירדו למטה שלא יעלו משום דניחא להו למנקט רבותא דאפילו בעודם ע"ג מזבח ממעט עיכולי גידים ע"ש אך יש לעיין ע"ז הא במעילה ט' ע"ב דייקינן וכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מע"ג מזבח לא יחזיר הא ע"ג המזבח יחזיר ע"ש והאי דוכולן שפקעו מע"ג המזבח מיירי בעיכולי גידים ועצמות וכמ"ש רש"י ותוס' בזבחים שם א"כ הרי אמרינן להדיא דגידים ועצמות אי פקעו על המזבח יחזיר ולרש"י ז"ל דמפרש בזבחים שם דמתני' דאם פירשו לא יעלו אתיא כרבי דאמר פירשו אף בראשו של מזבח ירדו יש לעיין עוד יותר מאי קמ"ל מתני' דכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר פשיטא דהא אף אם פירשו בראשו של מזבח ירדו וכ"ש בפקעו מע"ג מזבח דלא יעלו והיה נראה לרש"י ז"ל לומר דזה דפקעו לא יחזיר הוא אף אם פקעו