מקדש דוד חלק א מ

ביומא נ"ח ע"ב בפר הבא על כל מצוות דכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת דאין הדם צריך ליגע בפרוכת אלא מזה כנגד הפרוכת א"כ כשיעמיד מזבח הזהב אצל הפתח נמצא דהוי הולכה שאפשר לבטלה שישחוט אצל הפתח ויעשה משם ההזאה וצ"ע ואפשר דהא דאמרינן מודה ר"ש בחטאות הפנימיות לאו בכל חטאות הפנימיות מיירי אלא בפר ושעיר של יוה"כ דוקא דבעינן שיעמוד לפנים מן המזבח כדאמרינן ביומא שם ועוד דצריך ליתן בין הבדים וזו ההולכה ודאי אי אפשר לבטלה אך זה דחוק דהא סתמא קתני ומשמע דכל חטאות הפנימיות בכלל ועוד מלשון רש"י ז"ל שם וע"כ שוחטו בעזרה ומוליכה בהיכל לקרנות המזבח ולהזאת פרוכת עכ"ל ולא נקט בין הבדים ג"כ משמע דבשאר חטאות מיירי

ז) ובזמן הכשר להקטרה נחלקו הראשונים ז"ל דרש"י ז"ל כתב ריש ברכות דזמן הקטר חלבים כל הלילה אף מדרבנן ולא עשו סיג לזה עד חצות והתוס' כתבו במגילה כ"א ע"א ד"ה ולהקטר חלבים כל הלילה עד הבוקר והיינו דוקא שנתעכלו האיברים קודם חצות ששלטה בהן האור אבל אם לא משלה בהן אין מקטירין אחר חצות כדאמר ר' יוחנן ספ"ג דיומא כ' ע"ב עכ"ל והנה זה שכתבו כדאמר ר"י ספ"ק דיומא כ' ע"ב הכוונה דאמר התם ר"י לענין אהדורי פוקעין ממשמע שנאמר כל הלילה א"י שעד הבוקר ומת"ל עד הבוקר תן בוקר לבוקרו של לילה ומזה נפקינן התם בגמרא דחצות עושה עיכול ע"ש ולכאורה אינו מובן מה שייך זה דחצות עושה עיכול להקטר חלבים שאינו אלא עד חצות מדרבנן משום סיג וכבר עמד בזה הרש"ש שם וכתב עיין ביומא שם ותראה שדבריהם צריכים תיקון עכ"ל אך ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ט דזבחים על משנה דוכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר שכתב ג"כ כהתוס' דהכא וז"ל שם ומה שאמר קודם חצות ולא אמר כל הלילה לפי שאמר הכתוב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואילו אמר כל הלילה לבד היה משמעו עד הבוקר ולפי שאמר אח"כ עד הבוקר אמרו שהוא רמז להרחקה מן הבוקר הוא מה שאמרו עד הבוקר תן בוקר לבקרו של לילה וע"כ אמרו עד חצות להרחיק האדם מן העבירה כמו שבארנו בתחילת ברכות עכ"ל והיינו כהתוס' דמזה שמעינן ג"כ הקטרה עד חצות להרחיק האדם מן העבירה והיינו שהוא רמז גם ע"ז

ובעיקר מחלוקת רש"י ז"ל עם תוס' והרמב"ם ז"ל אם גם בהקטרת אברים ופדרים עשו סיג עד חצות נראה לענ"ד להביא ראיה ממה דאמרינן ביומא מ"ו ע"א דבכל יום היתה שם מערכה מיוחדת לאיברי עולה שנתותרו מבערב ובעינן למימר שם אע"ג דלא משלה בהם האור ע"ש והא סידור מערכה היתה לאחר תרומת הדשן ותרומת הדשן היתה בכל יום מקרות הגבר שהוא אחר חצות ומוכח מזה דאיברי עולה שנתותרו מבערב מקטירן לכתחילה אף לאחר חצות וקשה לדברי התוס' במגילה דרק אם משלה בהם האור מקטירין אותן לאחר חצות וצ"ע: סימן ו אהדורי פוקעין

מצות אהדורי פוקעין לגבי מזבח נפקינן לה מקרא בר"פ המזבח מקדש מדכתיב העולה על מוקדה שך מסיק לה התם מדכתיב אשר תאכל האש את העולה ושמעינן מינה דעיכולי עולה אתה מחזיר כו' ובמנחות כ"ו ע"ב מרבינן לכל הנקטרין כגון קומץ ולבונה כו' לאהדורי פוקעין מקרא דזאת תורת העולה ולא ממעטינן מפוקעין רק קטורת מפני שהוא על מזבח הפנימי וכמ"ש בתוס' שם וזמן של אהדורי פוקעין באותן שיש בהם ממש מחזיר לעולם כל אימת שיפקעו ובאותן שכבר נתעכלו א"צ להחזיר כלל ובשרירי אמרינן בפ' המזבח מקדש פ"ו דעד חצות צריך להחזיר לאחר חצות א"צ להחזיר דחצות עושה אותו עיכול ובפי' קודם חצות והחזירן אחר חצות איפלגו אמוראי התם אי עמוד השחר עושה עיכול ובפי' קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר פליגי התם דלמ"ד אין עמוד השחר עושה עיכול חצות שני עוכלתן ולמ"ד עמוד השחר עושה עיכול אין לו עיכול לעולם וכתב רש"י ז"ל וכל שעה שפוקעין יחזיר עכ"ל

והקשה הקרן אורה שם על רש"י ז"ל דכ"ש שפוקען יחזיר הא כיון דפקעו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר א"כ נפסלו בלינה ובפסולין ליכא דין אהדורי פוקעין וכדקתני במתני' פ"ו ע"א דכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר ופי' רש"י ז"ל דקאי בין אפסולין ובין אגידים ועצמות וא"כ איך כתב רש"י ז"ל כאן דכ"ש שפוקעון יחזיר וכתב הקרן אורה דמוכח מזה דאותן האיברים שכבר היו על המערכה ומשלה בהן האור שוב אינן נפסלין בלינה ע"ש והנה לכאורה על חידוש הקרן אורה קשה טובא מההיא דכריתות י"ד ע"א דאמרינן שם דלא משכחת לה פיגול ונותר בחדא בהמה ומקשינן אמאי לא הא משכחת לה באבר פיגול שהעלה לגבי מזבח ומשלה בו האור דפקע פיגולו מיניה ואח"כ נעשה נותר ע"ש ומוכח דאף לאחר שמשלה בו האור יכול להעשות נותר אלמא מיפסיל בלינה

ונראה לענ"ד לתרץ ולומר דטעמו של הקרן אורה הוא דכיון שמשלה בו האור שוב אינו נפסל בלינה משום דנותר מקרי שניתותר הקרבן ולא הקריבו בשעתו ונפסל משום זה אבל אם הקריבו בזמנו ומשלה בו האור והיינו שהצית האש ברובו דחשיב הקטרה גמורה כדאמרינן במנחות כ"ו ע"ב [ועיין בתוס' שם ד"ה קומץ] א"כ אין הקרבן נקרא נותר שלא ניתותר שהרי הקריבו ואף פסול נותר אין בו בכה"ג א"כ לפ"ז הוא דוקא בקרבן כשר שהקטירו ומשלה בו האור דקיים מצות הקטרה וקרבן שכבר הוקטר אינו נעשה נותר אבל בההיא דכריתות דמיירי שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח דלא היה קודם בר הקרבה ורק שמשלה בו האור פקע פיגולו ונעשה עתה בר הקרבה נמצא דבהקרבן הכשר עדיין לא היתה הקטרה דמיירי שתכף משמשלה בו האור סלקו וא"כ שפיר נעשה אח"כ נותר

והנה לפי חידוש הקרן אורה יתורץ מה שהקשה הגרע"א בגליונו בפסחים נ"ט ע"ב על הא דאמרינן שם רמי ליה רב ספרא לרב כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט והקשה הגרע"א ז"ל דלמא מיירי שמשלה בו האור מבעוד יום דאותן מקטירין אפילו בשבת כדאמרינן ביומא ע"ש ולפמ"ש הקרן אורה אתי שפיר כיון דאותן שמשלה בהם האור שוב אין נפסלין בלינה א"כ אמאי כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא שפיר מצי ילין דאינו נפסל בלינה וא"כ ע"כ לא מיירי קרא באותן שמשלה בהם האור

ובפ' המזבח מקדש פ"ז ע"א בענין אי לינה מועלת בראשו של מזבח אמרינן לשולחן מדמינן לה דתנן אפילו הן על השולחן ימים רבים אין בכך כלום ופי' התוס'