מקדש דוד חלק א לט

בע"מ על הרצפה לא גרע מהקטיר על הסלע בבמת יחיד בשעת היתר הבמות כיון דהרצפה מקום כשר להקרבת הקרבנות הכשרים איכא איסור הקטרת בע"מ ולא בעינן דוקא מזבח]

ובהא מה דחשבינן במנחות נ"ז בכלל כל שממנו לאישים גם שתי הלחם עמדו המפרשים ז"ל דל"ל משום כל שממנו תיפוק ליה שהם חמץ ואיכא משום מעלה שאור והקרן אורה שם כתב דליכא למימר לאשמעינן דחייב שתים הא אין אחע"א ומצאתי להמנחת חינוך שתי' דאצטריך קרא היכא דמקריב לשם עצים לרבנן דס"ל בפ' התערובת ע"ז דרק שאור ודבש הותרו לשם עצים אבל כל שממנו לאישים לא א"כ חייב על שתי הלחם רק משום לאו דכל שממנו לאישים ע"ש

וראיתי בירושלמי שבת פ"ז ה"ב שהקשה להפך דל"ל קרא לשתי הלחם דחייב משום שאור דכתיב קרבן ראשית תקריבו והוא שתי הלחם וכתיב ולמזבח לא יעלו] תי"ל דכל שהוא ממנו לאישים ואמרינן שם שתי הלחם למאי יצא ואמר ר"י דיצא ללמד לכבש היינו למעט שאר דברים שממנו לאישים דכבש לאו כמזבח ומקרא דאותם ואמרינן שם דאי לאו דקרא יצא למעט שאר כל שממנו לאשים מכבש היינו אומרים שיצא לחייב על שתי הלחם שתים אחת משום שאור ואחת משום כל שממנו לאישים זהו לפי פי' הק"ע שם]

ובמקטיר שתי הלחם הבאות בפ"ע אי חייב משום כל שממנו לאשים נראה לענ"ד דתלוי בפלוגתא דר"א ור"ע שם אי בעינן כל שממנו לאישים או כל ששמו קרבן דשתי הלחם הבאות בפ"ע אין ממנו לאישים ויש לעיין אמאי חשבינן בגמרא שם נפקותא בין ר"א לר"ע רק חטאת העוף ולוג שמן של מצורע ואמאי לא חשבינן נמי שתי הלחם הבאות בפ"ע דהא ר"ע ס"ל בפ' התכלת מ"ה ע"ב דקרבו לחם בלא כבשים והנה לחמי תודה ורקיקי נזיר ודאי הן בכלל כל שממנו לאישים דהוו כמו שתי הלחם דחשיבי כל שממנו לאישים משום דהכבשים מתירים אותם וזה דלוג שמן של מצורע לא חשבינן לכל שממנו לאישים ואע"ג דדם האשם מתירן לבהונות צ"ל דמיירי בלוג הבא בפ"ע א"נ לרבנן דס"ל במנחות ט"ו ע"ב דלא חשיב האשם מתיר של הלוג אך נראה לענ"ד לומר דאף לר"מ שם דאמר דהאשם והלוג הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה והאשם חשיב מתיר של הלוג מ"מ לוג שמן של מצורע לא חשיב כל שממנו לאישים כו' ולר"א דבעי דוקא כל שממנו לאישים ולא סגי ליה בשמו קרבן לא יתחייב על הלוג דרק לחמי תודה חשוב כל שממנו לאישים ומשום דלא רק זריקת הדם מתיר הלחם דאף הקטרת חלביו מתיר הלחם דכ"כ דלא הוקטרו חלבי התודה אין הלחם מותר באכילה וכמו הבשר של התודה עצמה דאינה מותרת באכילה עד לאחר הקטרת אימורים וא"כ נמצא דאף המתן אישים של התודה ג"כ שייך אל הלחם שהוא המתירן ומש"ה חשיב ממנו לאשים ואע"ג דאין מגופו לאישים מ"מ ממנו לאישים מקרי וכן בשתי הלחם וכבשים אבל בלוג שמן של מצורע אע"ג דדם האשם מתירו לבהונות מ"מ בהקטרת חלביו של האשם אין הלוג תלוי כלל וא"כ אינו שייך הלוג כלל למתן האישים של האשם ומש"ה אינו מקרי כל שממנו לאישים

והנה בכזית מן העולין שצמק ונפחת משיעוריה וחזר ותפח נראה לענ"ד דלא חזי להקרבה דבמנחות נ"ד ע"ב אמרינן בכזית פגול ונותר כו' שצמק וחזר ותפח דחייבין עליהם משום דאין דיחוי באיסורים א"כ לפ"ז להקרבה דיש דיחוי אינו ראוי להקרבה אחר שתפח משום דיחוי ולענין לזרוק עליו את הדם לפמ"ש למעלה דלזרוק את הדם אינו תלוי בשיעור הקטרה דהא אף לר"י דס"ל דפחות מאבר שלם אינו ראוי להקטרה ומ"מ לענין לזרוק עליו את הדם סגי בנשתייר כזית דלזרוק את הדם בעינן רק שיעור כזית דומיא דאכילת אדם א"כ כזית שצמק וחזר ותפח כיון דלכל מילי חשיב כזית ורק להקטרה אינו חוזר ונראה משום דיחוי ואף לאחר שתפח חשיב פחות משיעור הקטרה כמו קודם שתפח מ"מ כיון דאיכא כזית זורק עליו את הדם דהוי כמו פחות מאבר שלם לר"י ולענין איסור שאור ודבש נראה פשוט דחייב בכה"ג דאין דיחוי באיסורים וכן בכל שממנו לאישים

ו) ובענין רצפה מקדשת אליבא דר"י אמרינן בזבחים ס' דהרצפה מקום הקטרה לכל הקרבנות ורק לדמים צריך גופו של מזבח ע"ש ומזה מוכח דהרצפה כשרה לסידור מערכה דהא ההקטרות צריכים להיות על מערכה גדולה ואף מערכה שניה של קטורת ג"כ יש להוכיח דכשרה על הרצפה דאמרינן בזבחים י"ד ע"א דלר"י יכול להקטיר הבזיכין על הרצפה ע"ש ואע"ג דהבזיכין נקטרין במערכה שניה של קטורת והנה לענין איסור וכי זר קרב לגבי מזבח ודאי אין הרצפה בכלל שהרי היה שם מקום דריסת רגלי ישראל וע"כ דזה אסור רק במזבח ממש וא"כ ק"ל הא דאמרינן ביומא מ"ה ע"א ונתנו בני אהרן הכהן אש כו' לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר כו' דברי ר"י א"ל ר"ש וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח כו' ור"י אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא כו' וקשה הא ר"י ס"ל רצפה מקדשת וגם ר"ש מצי סבר לה כר"י כדאמרינן בזבחים י"ד שם א"כ שפיר אצטריך קרא דאם יעשה המערכה על הרצפה דלא שייך וכי זר קרב לגבי מזבח שתהא הצתת אליתא אלא בכהן כשר וצ"ע עוד יש לי לעיין איך מקטיר על הרצפה הא אמרינן בזבחים ס"ב ע"ב מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ובעינן אויר קרקע מפסיקו כדאמרינן שם וכיון דכל הרצפה יש לה דין מזבח להקטרה א"כ כי מקטיר ברצפה ליכא אויר קרקע

ומקום המזבח עצמו אף שאין שם מזבח י"ל עוד מעלה יתרה על שאר הרצפה שמקטירים שם אף דליכא מזבח כלל משא"כ ברצפה דקדושתה רק כשיש שם מזבח אבל אם נהרס המזבח אף קדושת הרצפה בטלה כל זה למדנו מדברי התוס' זבחים נ"ט ע"ב ד"ה עד וכתבו דבזה"ז אפשר. להקטיר קמצים במקום המזבח אע"ג דקדושת רצפה בטלה כשאין שם מזבח ע"ש

ובהקטרת קטורת שבהיכל אמרינן ג"כ בפ' ק"ק דמזבח שנעקר מקריבין במקומו קטורת ויש לעיין אם הכוונה במקום שכבר עמד שם מזבח הזהב או הכוונה דבכל מקום הראוי לעמידת מזבח הזהב אפשר להקטיר קטורת ולפ"ז כל רצפת ההיכל בכלל דכל ההיכל ראוי לעמידת מזבח הזהב דאמרינן בזבחים י"ד ע"א דיכול לסדר השולחן אצל פתח ההיכל ולמ"ד היכל ואולם חדא קדושה היא יכול לסדר השולחן אצל פתחו של אולם ע"ש וא"כ המנורה ג"כ יכול להעמיד שם דהא בעינן מנורה נוכח השולחן ומזבח הזהב ממוצע ועומד כדאמרינן ביומא ל"ג ע"ב נמצא שכל אורך ההיכל ראוי לעמידת מזבח הזהב ונמצא לפ"ז דכל רצפת העזרה כשרה להקטרת איברים ופדרים וכל רצפת ההיכל כשרה להקטרת קטורת ורצפת ההיכל אינה כשרה להקטרת איברים דרצפת ההיכל אינה מקדשת רק רצפת העזרה כדמוכח בזבחים י"ד שם דאינו יכול להקטיר הבזיכין בההיכל עצמו אלא אצל ההיכל

ובעיקר הא דאמרינן דיכול לסדר השולחן אצל הפתח וא"כ גם המנורה ומזבח הזהב יכול להעמיד שם קשה דא"כ אמאי אמרינן שם לעיל דמודה ר"ש בחטאות הפנימיות דהוי הולכה שאי אפשר לבטלה הא אמרינן