מקדש דוד חלק א לח

בחוץ בעינן דוקא כזית וכמ"ש התוס' ומשום דכתיב אותו על השלם הוא חייב כו' דבעינן דוקא כזית תוס' זבחים ק"ח ע"ב ד"ה לא ומנחות נ"ח ע"ב ד"ה אביי] ומש"ה איבעי לן דוקא לענין העלאה בחוץ אי המלח משלימו לכזית

ולענין הקטרה בפנים נראה לענ"ד דפשיטא במקטיר בשר פחות מכזית ומלח משלימו לכזית דלא חשיב הקטרה בכה"ג וכמ"ש לעיל דחיבורי עולין כעולין שייך רק היכא דעל העולין בפ"ע יש דין הקטרה אז גם על החיבור יש דין הקטרה אבל היכא דעל העולין בפ"ע ליכא דין הקטרה וכגון הכא דאין בו כזית לא שייך חיבורי עולין כעולין ורק במעלה ראש בן יונה בחוץ ומלח משלימו לכזית כיון דבפנים חשיב הקטרה בלא המלח וכמ"ש א"כ גם על המלח יש בפנים דין חיבורי עולין ואי חיבורי עולין כעולין דמי יש אף להמלח דין עולין בפנים ומש"ה חייב כי מקטירן בחוץ וכן במעלה בשר שאין בו כזית ועצם משלימו לכזית אמרינן שם ר"י אמר חייב דחיבורי עולין כעולין והקשו בתוס' שם הא ר"י ס"ל דיש הקטרה פחותה מכזית ותירצו דמ"מ בחוץ צריך כזית דאותו כתיב על השלם הוא חייב כו' ונראה דהיא הנותנת דאי אין הקטרה פחותה מכזית לא היה חשיב העצם שמשלימו לכזית חיבורי עולין כלל כיון דבלא העצם ליכא עולין רק כיון דס"ל לר"י יש הקטרה פחותה מכזית ואיכא דין הקטרה בלא העצם א"כ חשיב העצם חיבורי עולין ומש"ה לענין חוץ דצריך כזית יכול העצם להשלימו אי חיבורי עולין כעולין ומזה דאמרינן דאי לא נשתייר כזית בשר או כזית אימורים אינו זורק את הדם ואע"ג דיחד עם המלח איכא כזית אין להביא ראיה דבפנים אין המלח משלים לשיעור הקטרה דשאני גבי זריקת הדם דצריך שיהיה בהבשר עצמו שהזריקה מועלת עליו שיעור הקטרה [ויש לחקור למ"ד בעצמות אפילו אם פירשו יעלו בנשאר כזית מן העצמות אם זורק עליהם את הדם כיון דדינם כבשר להקטרה או דלמא כיון דמ"מ לאו קרבן גמור הם דהא אימעטו מאהדורי פוקעין אינו זורק עליהם את הדם]

והנה בפ' השוחט והמעלה ק"ח ע"ב אמרינן לר' יוסי דמוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ פטור היינו אבר שחסר משום דס"ל דבפנים לאו הקטרה הוא ואמרינן כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח דלא כר"י דס"ל לר"י דרק אבר שלם בר הקטרה הוא ולא אבר חסר והאי אבר דהכא היינו נתח דכל דופן הבהמה קרוי אבר אחד דהאי אבר הוא הנתחים שמנתחין את העולה כמבואר במס' תמיד דמנתחין את כל הבהמה לששה אברים וטעמו של ר"י נראה משום דכתיב וניתח אותה לנתחיה ודרשינן אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים א"כ כל נתח חשיב שיעור הקטרה אחת [ולפ"ז נראה בפסולה דאם עלתה לא תרד דאמרינן בפ' המזבח מקדש דאינה טעונה הפשט וניתוח דוניתח אותה לנתחיה אותה כשרה ולא פסולה לר"י כל הבהמה חשיבא הקטרה אחת] ויש לחקור לר"י בעולה אם נשתייר כזית בשר אם זורק את הדם כיון דס"ל דאבר שלם הוא שיעור הקטרה ולא פחות ואבר חסר לאו בר הקטרה הוא כלל א"כ אינו זורק עליו את הדם או אפשר דאינו תלוי בשיעור הקטרה כלל וכמו למ"ד יש הקטרה פחותה מכזית ומ"מ בעינן שישתייר כזית לזרוק את הדם משום דבעינן דומיא דאכילת אדם שהוא בכזית ה"נ לר"י כזית אע"ג דהוא פחות מכדי הקטרה מ"מ לענין זריקת הדם סגיא בכזית דומיא דאכילת אדם וצ"ע בזה

ה) המקטיר שאור ודבש לגבי מזבח וכן כל שהוא ממנו לאישים ה"ה בל"ת ושיעורו תלוי בשיעור הקטרה דאם אין הקטרה פחותה מכזית אינו חייב אלא על כזית ואי יש הקטרה פחותה מכזית חייב בכ"ש וכן עירובי שאור ודבש כלו איסור וחייבין אף אם יש רק בכולן כזית והמעלה משאור ודבש לגבי הכבש חייב ובכל שהוא ממנו לאישים אם חייב על הכבש פליגי ר"י ור"א במנחות נ"ז ע"ב

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ב דאם נפל משאור ודבש כ"ש בקטורת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה עכ"ל וכתב הכ"מ שם דזה שכתב הרמב"ם והוא שהקטירו בהיכל אתי למעוטי אם הקטיר שלא במקום המיוחד לקטורת ע"ש והיינו על מזבח החיצון [והקרן אורה תמה על הכ"מ טובא ע"ש] ולענ"ד נראה דזה שכתב הרמב"ם ז"ל אם הקטיר בהיכל אתי לאפוקי קטורת דלפני ולפנים דיוה"כ דאם הקטיר שם בתערובת שאור ודבש דפטור והטעם נראה דהנה התוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה כבש הקשו על הא דאמרינן דהמעלה משאור ודבש על הכבש חייב הא לר"י דאמר דרצפת העזרה נתקדשה כמזבח הו"ל למנקט קרקע העזרה כו' ותי' דאפילו לר"י הא דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין עכ"ל ומזה נראה דאע"ג דהרצפה מקום הקטרה היא לכל הקרבנות מ"מ לענין איסור הקרבת שאור ודבש בעינן שיהא חשיב מזבח אף לדין הקרבת שאור ודבש וכיון דשלמה קידש רק לכשרין נמצא לגבי שאור ודבש אין זה מזבח א"כ כ"ש בקטורת דלפני ולפנים ביוה"כ שמקטיר על רצפת בית קה"ק דאין זו מקום הקטרה לשום קרבן רק לענין קטורת דלפני ולפנים לבד א"כ כ"ש דלענין שאור ודבש לא חשיב מזבח אלא רצפה בעלמא דליכא שם חיובא דהעלאת שאור ודבש כן נראה לענ"ד בדברי הרמב"ם ז"ל

ובעיקר מ"ש התוס' דברצפה ליכא איסור דהקרבת כל שממנו לאישים משום דשלמה קידש את הרצפה לכשרים אבל לא לפסולים יש לעיין ע"ז דא"כ הא דאמרינן ביבמות ק' דכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דמנחתם נקמצת ואינה נאכלת ופרכינן היכא ליעבד ליקרב קומץ ברישא ואח"כ השירים דלמא לאו כהן הוא והו"ל כל שממנו לאישים כו' ומסקינן דהקומץ קרב והשירים מתפזרין על בית הדשן והנה לפ"ז מתקן רק הצד שמא לאו כהן הוא דכיון דקרב הקומץ קרבה המנחה כמצותה אבל אם כהן הוא אינו מתקן כלום כיון דאינו מקטיר את כולה ובמנחת כהנים אם אינו מקטיר את כולה לא עשה ולא כלום ואמאי לא נימא דיקריב השירים אחר הקומץ על הרצפה דממ"נ אם כהן הוא א"כ על הרצפה הוי הקטרה מעלייתא דרצפה מקדשת ואם לאו כהן הוא על הרצפה ליכא איסור הקטרת שיריים דלפסולים לא קדיש רצפה וא"כ יעלה הקרבן ממ"נ וכן בההיא דיומא מ"ז ע"ב בבין הבינים וכן בההיא דפ' בתרא דמנחות באומר פירשתי וא"י כמה פירשתי דמקשינן כמו כן וכן בסוטה כ"ג בכל הנשואות לכהנים וכן בההיא דפ' התערובות ע"ז באיברי עולה שנתערבו באיברי חטאת דאמרינן דאין להם תקנה משום דעל איברי חטאת איכא לאו דכל שהוא ממנו לאישים כו' ואמאי לא יקטירם על הרצפה וכן שם באיברי תמימים שנתערבו באיברי בע"מ דאמרינן תעובר צורתם כו' ודוחק לומר דכל הנהו מתנייתי אתיין דלא כר"י דאמר רצפה מקדשת וצ"ע מיהו באיברי תמימים שנתערבו באיברי בע"מ י"ל אפילו אי נימא דרצפה לא נתקדשה לפסולים מ"מ אי"ל תקנה להקטירם על הרצפה דהא אפילו במקריב בע"מ בבמת יחיד אמרינן בתמורה ז' דלוקה ואיכא למ"ד דבבמת יחיד א"צ מזבח כלל אלא אף במעלה ע"ג הסלע ועל האבן חשיב הקטרה אלמא דלאיסור הקטרת בע"מ א"צ דוקא מזבח רק מקום הכשר להקרבת קרבנות א"כ במקטיר