מקדש דוד חלק א לז

והנה בזבחים כ"ח אמרינן בעור האליה אפילו אי לא כאליה מ"מ בעולה קריבה למזבח ולא אמרינן דעור האליה תהיה בכלל הפשט עם שאר העור כיון דעור האליה ראויה לאכילה הוי כבשר וקריבה למזבח ומזה נראה דכל שראוי לאכילה חשיב כבשר אף לענין הקטרה וא"כ ה"ה בעצמות הראויין לאכילה אך מגידים יש להביא ראיה להפך דהא למ"ד יש בגידים בנ"ט חשיבי כבשר ואמרינן בפסחים פ"ד דנימנין על הגידים ומ"מ לענין הקטרה אמרינן בגידים דרק מחוברין יעלו ודוחק לומר דזה רק למ"ד אין בגידים בנ"ט ועוד לרב דס"ל בג"ה דלא אסרה תורה רק קנוקנות דאילו גיד עץ בעלמא הוא א"כ זה דאמרינן בחולין צ' דמחוברין דהיתירא לא אצטריך קרא כי אצטריך קרא למחוברין דאיסורא וע"כ היינו לקנוקנות של ג"ה דהגיד עצמו אינו אסור והא כיון דקנוקנות ודאי חשיבי כבשר ונאכלין א"כ מה חילוק בקנוקנות בין מחוברין לשאינן מחוברין וע"כ דגידים אף הנאכלים ואף דלכל מילי חשיבי כבשר לענין הקטרה בעינן בשר ממש וצריך לחלק מזה לעור האליה דחשיב כבשר אף לענין הקטרה

ובאימורי כבש דמרבינן כבש לאליה שהיא בכלל האימורים כתב הרמב"ם ז"ל דנוטל עמה חוליות השדרה וכתב הכ"מ שם שמקורו מת"כ דדרשינן מדכתיב יסירנה דצריך לכנוס לפנים מן העצה ומשמע לרבינו דהיינו שיטול עמו חוליות השדרה ע"ש ונראה לענ"ד לומר דאותן עצמות אף אם פירשו יעלו דרק בעולה דכתיבי תרי קראי והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם ודרשינן דהאי דוהקטיר הכהן את הכל כו' קאי רק אמחוברין ובפירשו איכא דין הקטרה רק על הבשר אבל בקדשים הנאכלים דמקריבין רק את האימורים ודרשינן מקרא דיסירנה דאף חוליות השדרה בכלל האימורים א"כ אימורים גמורים הם ואין נ"מ בין מחוברין בין פירשו ואין חילוק בין החוליות לשאר האימורים מיהו בעולה נראה דאף אותן החוליות של השדרה אם פירשו לא יעלו דבעולה ליכא דין אימורים כלל ונראה ראיה דבעולה ליכא דין אימורים דהא באימורים כתיב והקטירם דצריכים כל האימורים להיות כאחת ולא להקטירן אחת אחת כדאמרינן בפסחים ס"ד ואילו בתמיד אמרינן כשהוא מנתח העולה היה החלב לבד ויותרת הכבד היה תלוי בדופן וכן הכליות וכן היה מקטירן אחת אחת] ואין חילוק בעולה בין אימורים לבשר וכיון דליכא דין הקטרה רק על הבשר והעצמות רק אם מחוברין יעלו א"כ אין חילוק בזה בין חוליות השדרה לשאר עצמות ונמצא בזה יפה כח השלמים מכח העולה כן נראה לענ"ד

וראיתי להראב"ד ז"ל בפ"י מהל' ק"פ שהשיג על הרמב"ם ז"ל שם שכתב שצולין את הפסח שלם וכתב אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם ג"ה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא עכ"ל ותמוה לי הא תרבא דתותי מתנא הוא מחלב שעל הכסלים כדאמרינן בחולין צ"ג בהמה בחייה פרוקי מפרקה וא"כ בכלל האימורים הם ומקטירים אותן ע"ג המזבח וא"כ איך יעלה על הדעת שיצלה בהם וכ"כ רש"י ז"ל להדיא בפ' ויקרא על פסוק דהחלב שעל הכסלים דהוא החלב שתחת המתנים ומקריבין אותו] וצ"ע טובא

ד) ובשיעור הקטרה פליגי אמוראי איכא למ"ד דאין הקטרה פחותה מכזית ואיכא למ"ד דאף פחותה מכזית ולדידיה אין שיעור כלל להקטרה ובאותן דברים האסורין להקטרה כמו שאור ודבש וכל שממנו לאשים אם הקטיר מהם פחות מכזית אם יש בהם איסור ח"ש אסור מה"ת כתב המנחת חינוך דתלוי בזה אם בח"ש בעינן חזי לאצטרופי דהכא לא חזי לאצטרופי דאם יקטיר ב' חצאי זיתים בזא"ז לא יצטרפו דבעינן כזית בב"א ע"ש

והנה ביומא מ"ז ע"ב אמר ר"י בעי יהושע בן עוזאה בין הבינים של מלא קומצו מהו אם הוא בכלל קומץ או בכלל שירים אמר ר' יוחנן הדר פשטה יהושע בן עוזאה דבין הבינים ספיקא הוי ואמרינן היכא עביד דאם יקטיר בין הבינים ברישא ואח"כ הקומץ דלמא שיריים הם והו"ל שיריים שאסרו בין קמיצה להקטרה ואם יקטיר קומץ ברישא דלמא שיריים הם והו"ל כל שממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו ומסקינן דקמצי שמיני והנה הרמב"ם ז"ל השמיט כל דין של בין הבינים ודקמצי שמיני וכבר תמהו המפרשים על הרמב"ם ז"ל ונראה לענ"ד ליישב דהא בין הבינים אף אם הוי שיריים מ"מ הרי הן פחות מכזית ואי נימא דבהקטרה אינו שייך ח"ש אסור מה"ת א"כ על פחות מכזית ליכא כלל איסור דכל שהוא ממנו לאישים אך דברי הש"ס ביומא אזלי שם לר"י ור"י לטעמיה דס"ל במנחות כ"ו ע"ב דהקטיר קומצה פעמים כשרה ואפילו פעמי פעמים דס"ל יש הקטרה פחות מכזית א"כ אליבא דידיה שפיר שקלינן וטרינן איך יעשה בבין הבינים ומסקינן דקמצי שמיני אבל הרמב"ם ז"ל כיון דפסק כריב"ל שם דפעמים ולא פעמי פעמים דאין הקטרה פחות מכזית א"כ יכול להקטיר הקומץ כמו שהוא יחד עם אותן של בין הבינים [ואע"ג דאפילו אי לא חזי לאצטרופי וליכא ח"ש אסור מה"ת מ"מ איסורא דרבנן איכא אף בח"ש מ"מ לגבי האיסור דרבנן הו"ל ספיקא דרבנן דהא אמרינן דבין הבינים ספיקא הוא א"כ יכול שפיר להקטיר]

ובזבחים ק"ח בעי רבא המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו אי חיבורי עולין כעולין והיינו אם חייבין ע"ז משום מעלה בחוץ והנה יש לחקור בפנים כה"ג אי חשיב הקטרה היכא שהמלח משלים לכזית ומדאיבעי לן לענין העלאה בחוץ מכלל דבפנים כה"ג חשיב הקטרה דאם לא איך יתחייב בחוץ הא אינו מתקבל בפנים ואי נימא דהאיבעיא היא בין בפנים בין בחוץ למה נקט הש"ס האיבעיא לענין העלאה בחוץ ועוד יש לדקדק מ"ש ראש בן יונה דנקט ואמאי לא לימא סתם המעלה פחות מכזית ומלח משלימו לכזית מהו ונראה לענ"ד לומר דבמעלה ראש בן יונה בפנים אע"ג דאף עם המלח אין בו כזית ג"כ חשיב הקטרה ואע"ג דאין הקטרה פחותה מכזית ראש בן יונה שאני דכמו באכילת אדם אע"ג דאין אכילה פחותה מכזית ומ"מ בגיד הנשה אם אכלו ואין בו כזית חייב משום דחשיב בריה וזה דגיד חשיב בריה כתבו התוס' והרא"ש ז"ל בחולין דכיון דאמרה תורה לא תאכל גיד משמע כל שהוא בין גדול בין קטן וא"כ ה"נ בהקטרה אע"ג דאין הקטרה פחותה מכזית דמפקינן מהאכל יאכל מה אכילת אדם בכזית אף אכילת מזבח בכזית מ"מ בעולת העוף כיון דכתיב והקטיר המזבחה ודרשינן בזבחים ס"ה ע"א דבהקטרת הראש הכתוב מדבר א"כ כיון דאיכא קרא מיוחד על הקטרת הראש חשיב בריה דהתורה ציותה להקטיר הראש משמע כל שהוא בין גדול ובין קטן וא"כ המקטיר ראש בן יונה בפנים ודאי חשיב הקטרה ואפילו אין בו כזית מיהו לענין העלאה בחוץ לא חשיב ראש בן יונה בריה דהא ליכא קרא על הראש לענין העלאה בחוץ והוי כמו עוף טמא דבחייה בכ"ש דחשיב בריה ובמיתתה בכזית דלענין איסור נבלה אינה חשובה בריה כדאמרינן בחולין ומשום דעל איסור נבלה לא כתיב קרא ולא חשיב בריה וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם ואע"ג דראש בן יונה שאין בו כזית חשיב הקטרה בפנים מ"מ בחוץ בעינן דוקא כזית ולא מהני מה שראוי בפנים דאף אי בפנים יש הקטרה פחותה מכזית ומ"מ