מקדש דוד חלק א לג

נ"ט ע"ב] מ"מ לענין אם עלו לא ירדו לא מהני דלזה צריך מזבח והוי כמו לדמים

ואם זה דאם עלה לא ירד הוא דוקא בהעלה למזבח מדעת לשם הקטרה או אפילו שלא מדעת ואפשר אפילו אי עלו מעצמן ראיתי להאור שמח שדעתו בפשיטות דאין חילוק והמזבח מקדש בכל אופן וקצת משמע כן מההיא דהמזבח מקדש פ"ה ע"א מעולה שעלתה חיה ושחטה בראש המזבח דאמרינן התם דאם עלה לא ירד וכן שם פ"ז ע"ב בהא דאמרינן אי אויר מזבח כמזבח עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה הא קלטה המזבח ומוכח דאם העלה חיה ומלקה שם ונפלה לא תרד אע"ג דמחיים לא קלט לה מזבח ולאחר שחיטה ומליקה אז ליכא העלאה כלל ובכ"ז לא ירדו אלמא כיון דמ"מ הם על המזבח באיזה אופן שיהיה המזבח קולטן מיהו אין זו ראיה מוכחת דשאני התם כיון ששחטן או מלקן על המזבח להקריבן חשיב מדעת דהזבח הוא עתה על המזבח מדעתו וע"י מעשיו ולא דמי להעלה קוף או שהעלה הוא עצמו שלא ע"מ להקטירן

והנה בירושלמי סוכה פ' לולב וערבה אמרינן דזה דאין כ"ש מקדשין אלא מדעת הוא משום דילפינן ממזבח מה מזבח אינו מקדש אלא מדעת אף כ"ש אין מקדשין אלא מדעת ע"ש ובפשוטו זה דאמר דאין המזבח מקדש אלא מדעת הוא לענין אם עלה לא ירד דזהו קידוש של המזבח ומשמע דצריך דוקא דעת והנה אי נימא כן אתי שפיר מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' א"מ ה"ה דנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן במזבח דס"ל דהא דאמרינן בזבחים צ"ב דעושה להם מערכה בפ"ע היינו במזבח ולא כמה שפי' רש"י ז"ל שם דהיינו בעזרה וקשה דלמ"ד בנסכים ג"כ אמרינן אם עלו לא ירדו א"כ לעולם בכל הנסכים שנפסלו כיון שעלו לשריפה המזבח קולטן וינסכו כדינן ולא ישרפו כלל ולפ"ז אתי שפיר כיון שהעלן שלא ע"מ לנסכן אח"כ רק ע"מ לשורפן אינו המזבח קולט

ובתמיד פ"ד אמרינן דנתנו את האיברים של התמיד מחצי כבש ולמטה במערבו של כבש והביא שם הראב"ד ז"ל קושית תוס' צרפת שהקשו מההיא דשקלים וסוכה פ' החליל דקתני דאיברי התמיד היו נתונים במזרחו של כבש ושל מוספין במערב וכתבו דלולי פי' הקונטרס מיירי ההיא דסוכה לא באיברי תמיד טהורין אלא אותן שנטמאו בפנים ונשרפין במזרח הכבש ושל מוספין במערב ושל ר"ח על כרכוב המזבח ע"ש ומזה נראה ג"כ דשייך שריפת קדשים פסולים על המזבח עצמו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בנסכים וקשה ג"כ הא אם עלו לא ירדו וצריך להקטירן כמצותן וצריך ג"כ לומר דכל שעולין לשם שריפת פסולין אלא להקטרה אין המזבח קולטן [ואתי שפיר ג"כ מה דאיצטריך לאשמעינן בזבחים כ"ז ע"ב ובמתני' שם פ"ה ע"ב דקטורת שעלתה על המזבח החיצון תרד ומה חידוש הא לעולם הקטורת עולה על מזבח החיצון קודם הקטרתו על מזבח הפנימי שהרי בראשו של מזבח החיצון מולחין אותו כדאמרינן במנחות כ"א ע"ב ואם המזבח החיצון קולט קטורת א"כ לא משכחת לה קטורת הקריבה על מזבח הפנימי ולפ"ז כיון דאינו מעלהו אלא לשום מליחה אינו קולט]

ובירושלמי סוכה שם ראיתי להק"ע שהוא מפרש דברי הירושלמי זה דאין המזבח מקדש אלא מדעת מיירי לענין קידוש כשרים דהמזבח מקדש כשרים כמו כ"ש ע"ש ולכאורה הוא תמוה דלא אשכחן בש"ס שמזבח יהא מקדש כשרין ככ"ש מיהו בתוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי גבי נתפזרו מהם כקב גחלים מכבדן לאמה ואמרינן בירושלמי דאותן הגחלים אינם קדושים והקשו בתוס' אפילו אם אותה המחתה שחותה בהם לא היתה כ"ש מ"מ כיון דהגחלים היו על המזבח המזבח מקדש את הראוי לו ודוחק לומר דהוא דוקא בקרבנות עכ"ל ונראה מזה ג"כ דהמזבח מקדש כשרין לא רק לענין אם עלו לא ירדו רק שמקדשתן ככ"ש ומתקדשין הגחלים במזבח וזה דקומץ טעון קידוש כלי ולא אמרינן שיעלה הקומץ תכף למזבח ויקדשו המזבח נראה לומר הטעם משום דנהי דהמזבח חשיב ככ"ש מ"מ הא קי"ל במנחות ז' ע"ב דאין מקדשין הקומץ בכלי המונח ע"ג קרקע א"כ המזבח לא עדיף מכלי המונח ע"ג קרקע דאינו מקדש הקומץ אבל לשאר קדושות דמקדשין אף בכלי המונח ע"ג קרקע גם המזבח מקדש עוד נראה דאף לשאר דברים דצריך כ"ש אינו יכול המזבח לקדש כמו כ"ש משום דאין המזבח מקדש אלא הראוי לו וכיון דהדבר צריך כ"ש היינו שהכ"ש מכשירו למזבח וכל כמה דלא קדיש בכ"ש אינו ראוי למזבח כדאמרינן בקמצים שלא קדשו בכלי ואף המזבח אינו מקדשו ורק לענין גחלים קאמר לה התוס' דהם ראוי למזבח בלא קידוש כלי וא"כ המזבח מקדשן [אך לפ"ז אי אפשר לפרש דברי הירושלמי כמ"ש הק"ע דהמזבח מקדש מדעת היינו רק לענין גחלים דהא באמת הירושלמי ס"ל דגחלים של כל ימות השנה אינם קדושים כלל ואין המזבח מקדשם כמה שהביאו התוס' ביומא שם]

ה) ובכל הפסולים שאם עלו לא ירדו הקרבן פסול ואינו מרצה כלל ואף אם עלה על המזבח כשהוא כשר ואח"כ נפסל כגון שנטמא הקרבן פסול ואינו מרצה חוץ מלן על המזבח דאיכא למ"ד דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואינו נפסל כלל ופלוגתא הוא בפ' המזבח מקדש פ"ז ע"א וזהו דוקא בראשו של מזבח אע"ג דלענין אם עלה לא ירד כל המזבח שוה אך לענין דלא תועיל לינה בעינן דוקא ראשו של מזבח ונראה לפרש טעמו של דבר דזה דאין לינה מועלת כשהוא בראשו של מזבח נראה דהוא משום שכבר התחילה ההקרבה ומש"ה תו אין לינה פוסלת בהן דהעלאה לראשו של מזבח תחילת הקרבה היא כדאמרינן בפ' כל המנחות באות מצה נ"ז ע"א דאיבעי לן חימצה בראשו של מזבח מהו אשר תקריבו לה' אמר רחמנא והא אקרביה כו' אלמא דחשיב כשהוא בראשו של מזבח כאילו נקרב וזהו דוקא בראשו של מזבח שהוא מקום הקטרה ולפ"ז נראה דזה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח הוא דוקא בדבר שראוי להקריבו עתה דהוי כמי שהקריבו ותו אין לינה מועלת בו אבל בקרבן שאינו ראוי להקריבו עתה אינו שייך זה ובזה אתי שפיר הא דאמרינן בפ' התכלת נ' ע"ב בחביתי כ"ג דלישתן ועריכתן ואפייתן דוחה את השבת ואמרינן מנה"מ אמר ר"ה א"ק תופיני תאפנה נאה ואי אפי ליה מאתמול אינשפה ליה ומקשינן אימא דכביש ליה בירקא כו' ומסקינן אמר רבא א"ק על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי עביד לה מאתמול איפסלה בלינה ע"ש וקשה הא אכתי י"ל עצה דיעלה וילינה בראשו של מזבח ולא יפסל בלינה דהא חזינן כיון דאיכא איזו עצה לא דחינן את השבת דהא אמרינן אימא דכביש לה בירקא ואמאי לא נימא נמי דיעלה וילינה בראשו של מזבח ודוחק לומר דרבא לשיטתיה דס"ל דלינה מועלת בראשו של מזבח ומאן דס"ל אין לינה מועלת לא נפקא ליה זה דחביתין דוחין את השבת מקרא דעל מחבת ולפמ"ש אתי שפיר דבחביחין של שבת אם יאפה אותן ויעלה אותן בע"ש אינו שייך לומר בזה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח כיון דאין אותן החביתין קרבן של ע"ש ואינו שייך לומר דהוי כמו שכבר הקריבן ולעולם יפסלו בלינה אף אם יהיו בראשו של מזבח ואף לפמ"ש התוס' פ' תמיד