מקדש דוד חלק א לב

לא ירד חשיב ראוי לפתח אהל מועד משום כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בהם בצינורא או להעלותם מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא ביה עכ"ל והנה לפ"ז בנסכים שלא קדשו בכלי דחייבין בחוץ הוא ג"כ משום דאם עלו למזבח צריכים הכהנים לנסך אותם חשבינן ראוי לפתח אהל מועד ובזה יש לעיין נסכים שלא קדשו בכ"ש שעלו אמאי מנסכין אותן כמו שהן הא עדיין אפשר לקדשם עתה בכלי וכל היכא שאפשר עדיין לתקן ולהכשירו ודאי שאין מקריבין קודם וצ"ל דמיירי דליכא כ"ש לקדש מיהו עדיין צ"ע דהא בנסכים לבד דצריך לקדשם בכ"ש צריך ג"כ לנסכם בכ"ש אפילו אם כבר נתקדשו קודם בכ"ש וכדאמרינן בתוספתא פ"א דזבחים דניסך בין במידות בין בקערות בין בקסוה כשר בכלי חול פסול א"כ איך מנסכין אותן עתה שלא בכ"ש נהי דבפסולים יש דין שאם עלו לא ירדו וצריך להקטירן אף שהן פסולין מ"מ הקטרתן צריכה להיות כמצותה ולא אשכחן דמשום זה שעלו שיהא יכול לעשות ההקרבה עצמה שלא כמצותה וכיון דניסוך צריך להיות בכ"ש א"כ איך מנסכין אותו שלא בכ"ש ובפ' המזבח מקדש פ"ח ע"א מקשינן אי אויר מזבח לאו כמזבח כל הזבחים הפסולים שעלו היכא מזה מדמן הא הו"ל ירוד ומתרצינן דמגע להו למזבח ומקשינן האי זריקה היא שפיכה היא ע"ש ואע"ג דקי"ל דכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והכא אי אפשר בענין אחר כ"א בשפיכה דאם יעשה זריקה הו"ל ירוד ומוכח דאף אם עלה לא ירד מ"מ אין עושין ההקרבה שלא כמצותן אף דאי אפשר בענין אחר וכ"ש לנסך שלא בכ"ש דהוא אופן דפסול בענין זה וצ"ע ואפשר למ"ד מדת יבש נתקדשה מצי מיירי הכא דאיכא רק מדת יבש וליכא שאר כ"ש דלקדש הנסכים במדות יבש אי אפשר דאין מדות היבש מקדשין את הלח אבל לנסך אפשר אף במדת יבש כיון דסוף סוף כ"ש הוא וכמו בניסך בקערות ובקסוה כשר ה"נ במדת יבש ובכה"ג הנסכים לא ירדו

ג) ובזבחים כ"ז ע"ב דאמרינן דמזבח הפנימי מקדש קמצים יש לחקור אי צריך שם לעשות מערכה כדינה להקטירם ולכאורה אי אפשר זה דגיזרין של המערכה היו אמה על אמה כדאמרינן בזבחים ס"ב ע"ב גיזרין שעשה משה ארכן אמה ורחבן אמה ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' איסורי מזבח ה"ג דכן עושין לדורות [וכן בירושלמי שקלים אמרינן באומר הרי עלי עצים לא יפחות מב' גיזרין ארכן אמה ורחבן אמה דזהו פחות שבגיזרין] ומזבח הזהב הוא אמה על אמה באמה של ה' טפחים וגם איכא מקום קרנות דממעט א"כ איך עושה שם מערכה הא אמרינן בזבחים שם על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאין ממזבח כלום ונראה לפ"ז דא"צ לעשות ארכה כדינה על מזבח הזהב ואע"ג דקומץ טעון מערכה דאף בשידרו על מערכה של אתמול פסול כדאמרינן בירושלמי יומא וכ"ש דטעון עצים להקטרה דכל הקרבנות טעונין עצים כיון דמזבח הזהב לאו מקום מערכה הוא אף עצים אינו צריך שם להקטירן ואפשר דיכול לשרוף שם אף בקש ובגבבא וצ"ע בזה

וגם בזה יש לחקור בפסולים שאם עלו לא ירדו אם צריכים מלח להקטירם דאפשר דרק קרבנות כשרים דהקטרתן הקטרה מעלייתא ומרצה צריכים מלח אבל בפסולים דאין הקטרתן מרצה ורק דינא הוא דלא ירדו אפשר דבאלו ליכא דין מלח מיהו מהמל"מ שכתב דזה דאיצטריך קרא תקריב אפילו בשבת למשרי מליחה בשבת אע"ג דאין עיבוד באוכלין הוא משום פסולים דאם עלו לא ירדו דמקריבין אותן עם עורן ובזה איכא עיבוד ומוכח דס"ל דטעון מלח] וכן יש לחקור בקומץ פסול שהעלהו והוא מאותן שאם עלו לא ירדו אם יכולים להקטירו אח"כ בלילה דזה דקומץ קרב דוקא ביום הוא משום דעבודת המתירים היא ביום אבל קומץ פסול דאם עלה לא ירד אינו מתיר כלל רק מזבח קולטו שצריך להקטירו לא חשיב תו מתיר ולא עדיף מאברים שיכול להקטירן בלילה ואפשר דתלוי זה בפלוגתא דבזבחים פ"ח ע"א מוכח בדם פסול שעלה לגבי מזבח צריך לעשות ממנו זריקה כהלכתה ובתוספתא פ"ט דזבחים אמרינן דדם לר"ג דאם עלה לא ירד מזלפו ע"ג האישים ולא זורקו ע"ש דלתלמודא דידן אע"ג דפסול הדם הוא נשאר בדינו ולהתוספתא זה דהמזבח קולטו הוא רק לשם עצים בעלמא]

ובאיזה אופן המזבח קולט מוכח משם פ"ח ע"א דא"צ דוקא שיהיה הדבר על המזבח דאף אם נגע במזבח מן הצד ג"כ קולט דאמרינן שם בחטאת העוף שמזה דמה על קיר התחתון וכן בדם זבחים אי אויר מזבח לאו כמזבח מגע להו היינו דמגע לקיר המזבח ומוכח דאף נגיעה מן הצד מהני

ואם מקצת האבר על המזבח ומקצתו חוץ למזבח, אמרינן שם פ"ז ע"ב דתלי אי הלכו באיברים אחר הרוב ואי רובו במזבח שדינן לה למזבח וכן הוא בכריתות לענין אם משלה בו האור דפקע פיגולו דהלכו אחר הרוב ונראה דדין דהלכו באיברים אחר הרוב שייך רק בדברים שיש שם דין שצריך להיות אבר דבהקטרה יש דין על אבר דצריך להקטיר אבר שלם ואיכא למ"ד בפ' השוחט והמעלה דבחוץ חייב רק על אבר שלם משום דבפנים אינו ראוי להקטרה רק אבר שלם ואפילו למ"ד התם דחייב אף על אבר חסר דשייך הקטרה בפנים אף על אבר חסר מ"מ לכתחילה צריך להקטיר אבר שלם דהאברים האמורים כאן הם הנתחים שמנתחין את העולה כמפורש במס' תמיד שמנתחין העולה לששה אברים הראש והרגל כו' וצריך להקטיר לכתחילה אבר שלם כדאמרינן בחולין י"א וניתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וכיון דיש דין הקטרת אבר שלם ויש על אבר דין הקטרה אחת ושייך לומר אי הלכו בו אחר הרוב כיון דאבר דבר אחר הוא לענין הקטרה ונראה דזהו הטעם באבר שיצא מקצתו דאמרינן בפסחים דחותך כו' ואפילו יצא רובו מה שבפנים כשר ולא אמרינן דהלכו בו אחר הרוב משום דלענין יוצא ליכא דין על אבר דובשר בשדה טריפה לא תאכלו כתיב א"כ לא שייך לילך באבר אחר הרוב

ד) ולענין רצפה אי מקדשת פסולין כתבו התוס' זבחים פ"ז ע"א ד"ה כבש דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו דוקא כשירין להקטיר עליה אבל פסולין לא וכ"כ במנחות נ"ז ע"ב בפשיטות דזה דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין עכ"ל ונראה דאין כוונת התוס' דשלמה קידש למחצה דיש להסתפק אי שייך קדושת מזבח למחצה רק כוונתם דלהקטרה א"צ מזבח כלל רק שיהא המקום מקודש להקטרה ושלמה קידש המקום להקטרה אבל אין עליו דין מזבח כלל דהנה התוס' בזבחים ס' ע"א גבי מודה רבי יהודה בדמים דצריך דוקא מזבח ולא מהני רצפה כתבו תימה מאי קס"ד מעיקרא והא קרן וכבש ורבוע ויסוד כתיב ע"ש ואי נימא דלהקטרה ג"כ צריך מזבח רק רצפה חשיבה כמזבח א"כ מאי קשיא להתוס' אדמים טפי מהקטרה הא גם להקטרה תקשה הא בעינן קרן וכבש כו' ומוכח דס"ל להתוס' דלהקטרה א"צ מזבח כלל רק מקום מקודש להקטרה ולא שתהא הרצפה חשובה מזבח להקטרה ומש"ה לענין אם עלו לא ירדו אינו שייך שתקדש רצפה דלזה בעינן מזבח ונראה דאף במקום המזבח אם נפל אע"ג דאותו המקום כשר להקטרה אפילו למ"ד רצפה אינה מקדשת [כנראה מדברי התוס' זבחים