מקדש דוד חלק א ל

פסולו בקודש דקומץ חמץ לבד דהוי פסול הרי הוא מין אחר דהמנחה צריכה להיות מצה והוא הביא חמץ והוי כמו מנחה מן השעורין דלא שייך בו קליטת המזבח כלל ולפ"ז אפילו לא עשאה חמץ אלא שיאור דליכא איסור חמץ מ"מ כיון דלא הוי מצה תרד מיהו אי עירב בהקומץ שאור או דבש פחות מכזית דמשום השאור והדבש ליכא איסור דהוי פחות מכשיעור [לפמ"ש המנחת חינוך דאף איסור ח"ש ליכא בזה] ורק דכל הקומץ נאסר משום תערובת שאור ודבש בזה יש לדון דהא אין הקומץ נעשה מין אחר רק שנפסל באיסור תערובת שאור ודבש וכיון דהפסול הוא לאחר קמיצה יש לדון בעלה אם ירד אך נראה לומר דאף בזה ירד דאיסור שאור ודבש אין זה איסור רק בקרבן דאף חולין שאור ודבש ג"כ אסור להעלות וכן תערובת שאור ודבש (לבד משיטת הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' א"מ] א"כ אין זה איסור של קרבנות ובזה לא שייך קליטת המזבח מיהו הדבר אינו ברור דראיתי בס' אור שמח שרוצה לומר דאיסור הקרבת בע"מ נוהג ג"כ בחולין ומ"מ אמרינן בגמרא לר"ע בדוקין שבעין לא ירדו משום שי"ל הכשירא בעוף וחשיב פסולו בקודש ואע"ג דזה האיסור שייך אף בחולין ובכ"ז מהני ליה קליטת המזבח

והנה באותן שלא היתה פסולן בקודש דירדו יש לחקור אם הטעם דאותן הפסולים אין המזבח קולט או דלא מהני להו קליטת המזבח ונ"מ בעלו כשרין ואח"כ כשהן על המזבח נולד להם פסול כזה דדינו שאם עלה ירד בזה יש לדון כיון שעלו קודם למזבח וכבר קלטן המזבח לא ירדו דרק אם עלו לאחר פסולן ירדו ומשום דליכא קליטת המזבח כלל והנה אי נימא דכל שעלו קודם פסולן לא ירדו אתי שפיר דברי הראב"ד ז"ל שהבאתי לעיל במפריש ב' אשמות לאחריות וזרק דמו של זה וקדם והעלה אימוריו של השני דהטעם דירדו הוא רק משום מחוסר זמן ולא משום דנפסלו כשנתכפרו בעליו באחר דכיון שהעלה האימורים של זה קודם שזרק הדם של השני עיין בכ"מ שם] א"כ בשעת העלאת האימורים למזבח עדיין לא נתכפר באחר והיה כשר ולאח"כ נפסל בזה י"ל דלא ירד אף אם הוא פסול כזה דאם עלה ירד כיון דכבר קלטתו המזבח ומש"ה כתב דירד רק משום מחוסר זמן דאי אפשר להקטירו קודם זריקה

ובעיקר הא דאמרינן במעילה במפריש ב' אשמות לאחריות וקדם והעלה אימוריו של זה וזרק דמו של השני דירדו ומקשינן התם אי חשיבי כגוף אחד אמאי ירדו מ"ש מדעולא דאמר אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו דנעשו לחמו של מזבח וכתב רש"י ז"ל דנעשו לחמו של מזבח דקלטן מזבח כיון דחד גופא הוא כי הדר זריק הדם לאחר העלאת האימורים הוי זריקה ולא ירדו עכ"ל והנה יש לעיין בזה כיון דעולא מיירי שנזרק אח"כ הדם מאי רבותא דעולא דלא ירדו כיון שנזרק אח"כ הדם דליכא למימר דרבותא הוא על קודם שלא זרק עדיין הדם דלא ירדו אלא ממתינין עד שיזרוק הדם דהא במעילה שם לא משמע כן דהא במפריש ב' אשמות לאחריות והעלה אימוריו של אחד ואח"כ זרק דמו של השני דירדו האימורים אחר זריקת השני ומקשינן ואי חשיבי חד גופא אמאי ירדו מ"ש מדעולא דאמר אימורי קדשים קלים כו' אלמא דחידוש דעולא הוא לאחר זריקה דמים דלא ירדו ומזה נראה דהחידוש דעולא הוא דמהני זריקה לאימורים לאחר שהעלן על המזבח וכדמוכח להדיא מלשון רש"י ז"ל דאשמעינן דאם הדר זריק הוי זריקה ולא ירדו ויש לעיין מה רבותא אמאי לא תהני להו זריקה כשהן על המזבח כיון דעדיין לא הקטיר אותן ומ"ש אם הן על המזבח משמונחין בעזרה ומזה יש להוציא דין חדש דהעלאת האימורים על המזבח חשיב כהתחלת הקרבתן ואשמעינן דאע"ג דהתחלת הקרבתן היתה קודם זריקה מ"מ מהני להו זריקה אח"כ [מיהו ממה דמקשינן בר"פ המזבח מקדש לר"פ בקמצים שלא קדשו בכלי דירדו דמ"ש מדעולא באימורי קדשים קלים שהעלן קודם זריקה דלא ירדו ופי' רש"י ז"ל אע"ג דאימורי קדשים קלים אין נקבעין לחלק גבוה אלא בזריקה ומ"מ לא ירדו ע"ש ומוכח דהחידוש דעולא הוא ממה שקלטן המזבח לפני זריקה ולא כמה שפי' רש"י ז"ל במעילה וצ"ל דתרתי אתי עולא לאשמעינן חדא דלא ירדו קודם זריקה אע"ג דעדיין לא הובררו לחלק גבוה ועוד דמהני להו זריקה כשהם על המזבח]

והנה התוס' זבחים פ"ג ע"ב ד"ה למעוטי כתבו מתחילה דההיא דעולא באימורי קדשים קלים כו' דלא ירדו הוא רק אליבא דר"ש דבנשפך דמה לא ירד ואח"כ כתבו שם דאתיא אף לר"י ושאני ההיא דעולא דאיכא זריקת דמה ע"ש ונראה לענ"ד דמההיא דמעילה יש הוכחה לומר כן דאף לר"י קאמר לה עולא דלא ירדו מדפרכינן שם במפריש ב' אשמות לאחריות וקדם והעלה אימוריו של אחד כו' מ"ש מדעולא כו' וקשה למה צריך כלל לדעולא דאף אי ליתא לדעולא ג"כ לא ירדו דמ"ש מנשפך דמה דליכא זריקת דם כלל ולא ירד לר"ש ורבותא דעולא אליבא דר"ש הוא דאף בקדשים קלים כן וכדאמרינן שם פ"ה ע"א א"כ הכא במפריש ב' אשמות לאחריות שהוא קדשי קדשים א"כ למה צריך כלל לדעולא ומוכח דאף לר"י קאמר לה עולא ואע"ג דבנשפך דמה תרד הכא לא תרד כיון דאיכא זריקת דמה וא"כ צריך לדעולא אף בקדשי קדשים

ובעיקר המחלוקת בתוס' זבחים ס"ח ע"ב מה נקרא פסולו בקודש דללשון הראשון שם פסולו בקודש מקרי פסול שאירע אחר שחיטה מיהו אותן פסולים שי"ל הכשר במקום אחר לא ירדו אף שאין פסולן בקודש ולהגהה שם זה עצמו נקרא פסולו בקודש מה שי"ל הכשירא במקום אחר נראה לענ"ד להביא ראיה מהתוספתא פ"ט דזבחים וז"ל התוספתא שם זה הכלל כל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד שאין פסולו בקודש ירדו חוץ מבע"מ שר"ש אומר משום ר"ע בע"מ כשר בעוף כו' עכ"ל ומוכח דמשום זה שי"ל הכשר במקום אחר אינו נקרא בשביל זה פסולו בקודש ובע"מ מקרי אינו פסולו בקודש ומ"מ לא ירד כיון די"ל הכשר בעוף והיינו כלשון הראשון שבתוס' [והנה במנחות ע"ט ע"א גבי שחט את התודה ונמצאת בע"מ אמרינן מ"ש משחטה ונמצאת טרפה דהוי פסולו קודם שחיטה ומ"ש שחטה ונמצאת בע"מ דלא הוי פסולו קודם שחיטה ומתרצינן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו וכתב רש"י ז"ל בדוקין שבעין דהוי מום עובר ואינו ניכר דלא הוי פסולו אלא לאחר שחיטה דסבר כר"ע דאמר אם עלו לא ירדו והואיל דלא ירדו דקדש כל דהו לא חשיב פסולו קודם שחיטה עכ"ל והנה דברי רש"י ז"ל אינם מובנים וראיתי להרש"ש שם שמפרש דברי רש"י ז"ל דבדוקין שבעין לאחר שחיטה ניכר שהוא מום קבוע והיינו דלר"ע דוקין שבעין חשיב מום דלאחר שחיטה וא"כ הוי פסולו בקדש אך מהתוספתא שהבאתי לא משמע כן]

ובנדה מ' ע"ב ד"ה פרט הקשו בתוס' יצא דמה לר"י אמאי ירד נילף יצא דם מיצא דאימורים ויצא דאימורים מיצא דבשר של שלמים דאינו נפסל ביצא חוץ לקלעים וא"כ יצא הדם חוץ לקלעים יהא חשיב י"ל