מקדש דוד חלק א כט

ירדו תלינן בזבחים קי"א בקרבו נסכים בבמה קטנה ומוכח דאף בזה צריך הכשר במקום אחר דחסרון קדושה חשיב כמו פסול והנה התוס' ס"ט ע"א הקשו בקמיצת זר אמאי תרד הא כיון דנתקדש בכ"ש הוי פסולו בקודש ותי' כיון דתחילת עבודתה ביד ולא נתקדש בכ"ש בתחילת עבודה לא חשיב פסולו בקודש ול"ד לשחיטה דסכין מקדש לה ע"ש היינו דתוס' הכא אזלי בשיטתייהו לעיל ס"ח ע"ב ד"ה אמר דפסולו בקודש חשיב דנפסל לאחר שחיטה שנתקדש בכ"ש וכל שנפסל לאחר שנתקדש א"צ להיות הכשירא במקום אחר וא"כ הקשו דה"נ כיון דהפסול דקמיצת זר הוא אחר שנתקדשה המנחה בכ"ש א"כ נהי דקמיצת זר אי"ל הכשירא במקום אחר דאין מנחה בבמה מ"מ הו"ל פסולו בקודש ולזה תי' דל"ד קידוש כלי במנחה דאינה עבודה לקדושת סכין דהוא בשחיטה דהוי עבודה והיינו דלאחר שנתקדשה המנחה בכ"ש לא חשיב עדיין פסולו בקודש דהקידוש לאו עבודה היא וא"כ י"ל דדוקא בקמיצת זר דהפסול הוא קודם קמיצה אע"ג דכבר נתקדש בכ"ש לא חשיב פסולו בקודש אבל בקמצים שלא קדשו בכלי דהפסול הוא לאחר קמיצה היינו לאחר שנעשה בה עבודה חשיב פסולו בקודש ולא תרד אף אי אין לה הכשר במקום אחר ומש"ה צריך הטעם דלא חשיב ראוי למזבח ולפ"ז יוצא דקידוש הקומץ בזר לכ"ע לא ירד אע"ג דאי"ל הכשר במקום אחר כיון דהוי פסול דלאחר קמיצה הוי פסולו בקודש] אך להשיטה האחרת בתוס' שם דכל שאין לו הכשר במקום אחר לא חשיב פסולו בקודש א"כ גם קמצים שלא קידשו בכלי לא הוי פסולו בקודש אי אין מנחה בבמה ותשאר הקושיא ל"ל למעט קמצים שלא קדשו בכלי משום דלא הוי ראוי לו

ובעיקר מה חשיב פסולו בקודש יש ג' שיטות שיטת רש"י ז"ל דהיינו פסול לאחר ביאתו בעזרה ולתוס' היינו פסול שלאחר שחיטה שנתקדשה בכ"ש ולהגה"ה בתוס' שם דכל שי"ל הכשר במקום אחר חשיב פסולו בקודש והנה לשיטת התוס' דתלוי בלפני שחיטה ולאחר שחיטה יש לחקור אם הכוונה דדוקא פסול שאינו שייך אלא לאחר שחיטה חשיב פסולו בקודש או אפילו פסול ששייך קודם אם אירע לאחר שחיטה חשיב ג"כ פסולו בקודש ונ"מ כגון אם נעשה בע"מ אחר שחיטה קודם קבלה דפסול דהוי פסול לאחר שחיטה מיהו פסול בע"מ שייך אף קודם והנה התוס' בפ' השוחט והמעלה ק"ט ע"א על הא דאמרינן הקומץ והלבונה שחסרו כ"ש והעלן בחוץ פטור הקשו אמאי נהי דפסולים לכתחילה מ"מ מתקבלים הם בפנים שאם עלו לא ירדו דהוי פסולו בקודש כשחסר בין קמיצה להקטרה וכתבו דלמאן דחשיב ליה חסרון כבע"מ ניחא ע"ש ויש לעיין נהי דחסרון כבע"מ מ"מ כיון שנחסר בין קמיצה להקטרה הוי כנעשה בע"מ לאחר שחיטה והוי ג"כ פסולו בקודש ומזה יש להוכיח דאם נעשה בע"מ אף לאחר שחיטה ג"כ ירד והטעם צ"ל משום דזה הפסול שייך אף קודם וזה דפסול שלאחר שחיטה לא ירד הוא דוקא לן ויוצא וטמא ודכוותיה דלא שייכי אלא לאחר שחיטה מיהו אף אי נימא כן אכתי קשו דברי התוס' נהי דחסרון אינו כבע"מ מ"מ כיון דפסול חסרון שייך אף קודם קמיצה דהא מנחה שחסרה פסולה א"כ אף בנחסר בין קמיצה להקטרה ג"כ לא חשיב פסולו בקודש כיון דהפסול שייך קודם ואפשר דאי חסרון כבע"מ אזי חסרון של קודם קמיצה וחסר הקומץ שם פסול אחד הוא דתרווייהו חשיבי כבע"מ א"כ זה הפסול שייך אף קודם קמיצה אבל אי חסרון לאו כבע"מ הפסול חסרון של קודם קמיצה וחסר הקומץ שני שמות הן דבמנחות כ"ז ע"א נפקא לן מתרי קראי וא"כ זה הפסול דקומץ החסר ליכא קודם קמיצה מיהו במנחות ח' ע"א גבי משפרקה נפרס לחמה דמקטיר עליהן את הבזיכין ואמרינן לא פרקה ממש אלא כל שהגיע זמנה לפרוק כמאן דפרקה דמי ומקשינן להוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה ומשנינן התם לא בריר קומץ דידה כו' ופי' הש"מ שם והוי כמו שחסר מן הקומץ ע"ש וא"כ כיון דחסרון במנחה קודם קמיצה הוא משום דהוי כמו חסר הקומץ א"כ ע"כ מנחה שחסרה וקומץ החסר שם פסול אחד הוא וא"כ דברי התוס' קשה דמ"ש אי חסרון כבע"מ או לאו כבע"מ הא סוף סוף הפסול נולד לאחר קמיצה

והנה לפמ"ש התוס' דפסול דלאחר שחיטה חשיב פסולו בקודש משום דנתקדש בקדושת כלי ולפ"ש התוס' במעילה ה' ע"א ובזבחים ק"י ע"א ד"ה ואי דלאחר ששחט סימן אחד יכול לקבל הדם א"כ ע"כ ע"י שחיטת סימן אחד הסכין כבר מקדש א"כ משכחת לה כל הנך פסולים דרובע ונרבע כו' לאחר קידוש כלי דשחיטה דלאחר ששחט בו סימן אחד רבע א"כ מ"ש שהתוס' הקשו שם על רש"י ז"ל שפירש דפסולו בקודש היינו לאחר ביאתו בעזרה רובע ונרבע לאחר שבא לעזרה מאי איכא למימר הא אף להתוס' יקשה רובע ונרבע לאחר סימן ראשון מאי איכא למימר וכן אם נעשה טרפה בין סימן לסימן ע"ב ומזה נראה לומר דכל הפסולים השייכים קודם שחיטה אף כשאירע לאחר שחיטה לא חשיב פסולו בקודש

והנה בזבחים ס"פ השוחט והמעלה קי"א ע"ב אמרינן במפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה ושחט שניהם וקיבל דמן בכוסות ואח"כ זרק דמה של אחת מהן כשם שדמה פוטר את בשרה כך היא פוטרת את בשר חברתה והיינו מן המעילה ופי' רש"י ז"ל שם משום כיון דזרק דמה של אחת מהן הוי השניה חטאת שנתכפרו בעליה באחרת והוי מחטאות המתות שלא נהנין ולא מועלין ומש"ה יצאה מן המעילה ע"ש וקשה נהי דהוי חטאת שנתכפרו בעליה ופסולה מיהו הפסול נעשה אחר שחיטה והוי פסולו בקודש ואם עלו לא ירדו וא"כ איכא נמי מעילה דכל שאם עלו לא ירדו מועלין כדאמרינן בריש מעילה וזה דחטאות המתות לא מועלין הוא בנעשו מחטאות המתות קודם שחיטה דלא הוי פסולו בקודש ואם עלו ירדו ומוכח ג"כ כיון דזה הפסול שייך אף קודם שחיטה אף בנעשה זה הפסול אחר שחיטה ג"כ ירד

מיהו במעילה ז' ע"ב אמרינן במפריש ב' אשמות לאחריות ושחט את שניהם וזרק דמו של אחד מהם וקדם והעלה אימוריו של השני דירדו משום דלאו חד גופא הוא וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל פ"ג פסה"מ הי"ג והוא שזרק דם האחד ולא נזרק דמו של זה ומשום מחוסר זמן קאתי ליה עכ"ל והיינו משום דהעלה האימורים קודם זריקה הוי מחוסר זמן וקשה ל"ל לטעם זה תיפוק ליה משום כיון דזרק דם של זה א"כ נפסל השני מטעם אשם שנתכפרו בעלים באחר ומש"ה ירדו האימורים שלו דפסולים הם וע"כ דמשום זה הפסול לא ירדו משום דזה הפסול נעשה לאחר שחיטה והוי פסולו בקודש ואע"ג דזה הפסול שייך אף קודם שחיטה וירדו רק משום דמחוסר זריקה ואי אפשר להקטירם קודם זריקה דהוי מחוסר זמן

ואם נאמר דאף פסול ששייך קודם שחיטה אם אירע לאחר שחיטה לא ירד יש לחקור במחמץ את הקומץ ועלה אם ירד דפסול לאחר קמיצה הוי כמו פסול לאחר שחיטה והוי פסולו בקודש ולכאורה לא ירד והנה אם את הקומץ עצמו החמיץ נראה דודאי ירד ולא שייך בזה