מקדש דוד חלק א כח

לקדש היינו דהחפינה עצמה עבודה היא ומקדשת דעבודה מקדשת כמ"ש ממילא אין אחר נותן לחפניו כיון דעבודה היא צריכה להיות בכ"ג אבל אי לא עשו ככ"ש לקדשה ומשום דהחפינה לאו עבודה ורק צריך להכניס כשיעור מלא חפניו א"כ אחר יכול ליתן לתוך חפניו

אך ביומא מ"ח ע"א דאבעי לן חישב בחפינת קטורת מהו אם נפסל במחשבה ופשטינן מההיא דהוסיף ר"ע כו' והקטורת והלבונה שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כלו ומדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה ומדפסלה לינה פסיל נמי מחשבת לינה ופי' רש"י ז"ל מדפסיל טבול יום אלמא קידשה הכלי קדושת הגוף פסלה נמי לינה כו' עכ"ל ונראה מזה דהאיבעיא אי מהני מחשבה בחפינה הוא אם אף לאחר שנתן הקטורת מחפניו לכלי אם יש אז להקטורת קדוה"ג ובזה צ"ע דאי אף לאחר מתן כלי ליכא קדוה"ג א"כ נמצא שמקטיר בפנים קדושת דמים ונ"ל דהקטרה עצמה שהיא עבודה מקדשתן והקטרתן וקדושתן באין כאחת וצ"ע: סימן ד המזבח מקדש

גרסינן בריש פ"ט דזבחים המזבח מקדש את הראוי לו ואיפלגו התם תנאי אם כל הראוי למזבח בכלל או דוקא ראוי לאשים ולקמן פ"ד ע"א בברייתא אמרינן דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד ע"ש ונראה מזה דצריך ב' תנאים שיקדש המזבח שיהא פסולו בקודש ויהא ג"כ ראוי למזבח ולא מהני מה שפסולו בקודש לבד דמראוי למזבח ממעטינן בגמרא קמצים שלא קידשו בכלי וזה ודאי הוי פסולו בקודש רק שאינו ראוי לו ומקרי אינו ראוי למזבח משום דמחוסר עוד קדושה שמכשירה למזבח ומזה נראה דהיכא דהפסול משום חסרון קדושה מקרי אינו ראוי למזבח וירד אע"ג דפסולו בקודש והנה יש לעיין מ"ש מקבלה בכלי חול דאמרינן ק"ח ע"א דלא ירד אע"ג דהתם נמי מחוסר להדם קדושת כלי והנה מלשון הש"ס כאן דקיצים שלא קידשו בכלי חשיב אינו ראוי למזבח וז"ל ואע"ג דהמנחה נתקדשה בביסא דאל"כ חולין גמורים הן ופשיטא דתרד מ"מ אחר שהוברר חלק האשים לא נתקדשה דאותה קדושה שהיתה בביסא חלק הכהנים היה מעורב בה ומש"ה ממעט ליה תנא דמתני' כיון דלא נתקדשה אחרי שהוברר חלק האישים אע"ג דנתקדשה קודם לכן עכ"ל מתיישב קושיא זו כיון דכל הטעם דלא חשיב ראוי למזבח הוא משום דלא נתקדש לאחר שהוברר חלק גבוה א"כ בדם כיון דסכין מקדש לדם בצואר בהמה ומבורר אז חלק גבוה סגי ואע"ג דמחוסר עוד קידוש בכלי בשעת קבלה כדאמרינן בסוטה י"ד מ"מ בחד קידוש סגי לענין שיחשב ראוי למזבח מיהו מנסכים שלא קדשו בכלי קשה דאמרינן בפ' השוחט והמעלה קי"א ע"א אי ס"ל דקרבו נסכים בבמה קטנה אף בגדולה אם לא קדשן בכלי לא ירד לפי שיש להם הכשר בבמה קטנה וחשיב פסולו בקודש וקשה נהי דחשיב פסולו בקודש מטעם די"ל הכשירא במקום אחר מ"מ הוי אינו ראוי למזבח כיון דמחוסר קדושת כלי לגמרי ומ"ש מקמצים שלא קדשו בכלי ועוד יותר קשה דנסכים קודם שנתקדשו בכלי רק קדושת דמים י"ל והוי כמקריב קדושת דמים ובזה לא מהני כלל מה שי"ל הכשר במקום אחר כדאמרינן בפ' כל הפסולים ל"ה ע"ב דאע"ג דמכשיר ר"ע בדוקין שבעין שאם עלה לא ירד משום שי"ל הכשר בעופות בעינן דוקא שקדמה הקדישן את מומן דאי לאו הכי אין עליו רק קדושת דמים ואין המזבח מקדש כמ"ש רש"י ז"ל שם מיהו מההיא דדוקין שבעין יש לחלק קצת דבנסכים אף קודם שנתקדשו בכלי די"ל רק קדושת דמים להם ונפדין כדאמרינן בר"פ המנחות והנסכים מ"מ י"ל קדושת פה למזבח (ומנדה ו' ע"ב נראה דיכול להפריש תרומת לחמי תודה אף קודם שחיטת הזבח ואע"ג דקדושת דמים להם ונפדין מ"מ חל עלייהו שם תרומת לחמי תודה ועיין בתוס' שם דתורת קרבן עליהם אף בקדושת פה והם לחמי תודה משא"כ במקדיש בע"מ דזה הקדושת דמים הוי רק כמקדיש עצים ואבנים למזבח אך מקמצים שלא קדשו בכלי קשה וצ"ל דזה דבעינן דוקא קידוש כלי שיהא חשיב ראוי למזבח הוא דוקא בדבר שחלק גבוה צריך להתברר מחלק הדיוט כגון במנחה דצריך שיתברר זה לקומץ והשאר לשיריים ובזה לא נגמר הבירור עד לאחר מתן הקומץ בכלי [וכעין זה קצת אמרינן במנחות ו' ע"ב לבן בתירא דלא גמרה עבודת קמיצה עד דעביד מתן כלי] אבל בדבר שא"צ בירור כמו בנסכים אף בלא מתן כלי חשיב ראוי למזבח אך ממ"ש הש"מ דאם כל המנחה לא נתקדשה בביסא פשיטא דתרד דחולין גמורים הן קשה דמה פשיטותא הוא מ"ש מנסכים שלא קידשו בכ"ש דלא ירדו

והנה בפ' חטאת העוף ס"ט ע"א א"ר יצחק שמעתי שתים אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר אחת תרד כו' ומסקינן דקמיצת זר תרד לא מבעי למ"ד אין מנחה בבמה דתרד דאי"ל הכשירא במקום אחר אלא אפילו למ"ד יש מנחה בבמה נמי תרד לפי שאין קידוש כ"ש במנחה בבמה וכתב רש"י ז"ל אין קידוש כ"ש במנחה בבמה הלכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכ"ש איפסלא בזר עכ"ל והרמב"ם פ"ג פסה"מ הט"ו כתב ז"ל אף שמלקו זר ועלה לא ירד וקומץ המנחה שקמצו ועלה ירד אעפ"י שזה פסול וזה פסול זה כאילו לא נתקדש כלל עכ"ל והכ"מ שם כתב דהאי זה כאילו לא נתקדש כלל קאי אלעיל וה"ק וקומץ המנחה שקמצו זר ועלה ירד כאילו לא נתקדש כלל אעפ"י שזה פסול וזה פסול ע"ש והנה מ"ש רש"י ז"ל דל"ד הך קמיצה להך קמיצה הואיל וקידשה בכ"ש איפסלא בזר לכאורה אינו מובן מה שייך פסול זרות לקידוש כ"ש ואפשר כמו שכ"ש מקדשים ליפסל בטבול יום ובמח"כ ובלינה ה"נ כ"ש מקדשין ליפסל בעבודת זר ולשון הרמב"ם ז"ל דקמיצת זר הוי כמו שלא נתקדש כלל ג"כ אינו מובן דמה ענין קמיצת זר לקידוש ואפשר משום דקומץ טעון קידוש כ"ש אחר קמיצה וכיון דקמצה זר והוי קמיצה פסולה אין כ"ש מקדשין את הפסולים וא"כ חסר לה קידוש קומץ והוי כקמצים שלא קדשו בכלי דירדו ולפ"ז ה"ה בכל הפסולים שנעשו בקמיצה ירד אך לפ"ז קשה לשון הש"ס דאין קידוש כ"ש במנחה בבמה דמשמע אם היה קידוש כ"ש בבמה לא היה ירד ולפי הטעם דחסר קידוש כ"ש אף אם היה קידוש כ"ש בבמה היה ג"כ בדין שירד

ובקמצים שלא קידשו בכלי דהטעם דירדו הוא משום דלא הוי ראוי למזבח יש לעיין למ"ד אין מנחה בבמה תיפוק ליה דלא הוי פסולו בקודש דלית ליה הכשירא במקום אחר וכמו בקמיצת זר דלמ"ד אין מנחה בבמה תרד משום דלי"ל הכשר במקום אחר ואפשר היה לומר דקמצים שלא קידשו בכלי אין זה פסול כלל דראוי לקדש רק דמחוסר עדיין קדושה א"כ אין צריך כלל להיות לו הכשר במקום אחר והחסרון הוא רק דאינו ראוי למזבח מיהו מנסכים שלא קדשו בכלי אם