מקדש דוד חלק א כז

וממה שהוכיחו התוס' סוכה נ' ע"א דבקידוש כ"ש לבד אינו נפסל ביוצא מההיא דבללה חוץ לחומת העזרה דר"ל אמר כשרה ר"י אמר פסולה משום כיון דעשייתו בכלי נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהו בעיא אלמא לר"ל אע"ג דבפנים מתקדשא בכ"ש אינו נפסל ביוצא ע"ש מוכח דס"ל להתוס' דבלילה צריכה דוקא כ"ש ודלא כהרמב"ם ז"ל וכ"כ התוס' להדיא בחולין ל"ו ע"א ד"ה צריד של מנחות אי מונין בו ראשון ושני ופי' רש"י ז"ל שהוא מקום שאין השמן נכנס לשם והקשו בתוס' ויצרף הכלי להכשר כמו שמצרף לטומאה מדכתיב כף אחת וכתבו שם להדיא דמנחה נבללת בכ"ש כדמוכח מההיא דבללה חוץ לחומת העזרה ע"ש ונראה לומר דאף להתוס' רק דמצוה לכתחילה לבלול בכ"ש אבל אינו מעכב אי בללה בכלי חול דהא בפ' התכלת בחביתי כ"ג דאפייתן דוחה את השבת אצטריך קרא דעל מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל לה בלינה וכתב רש"י ז"ל שם דאפילו ימדוד בחצי עשרון שלא נתקדש מ"מ המחבת ע"כ היא כ"ש והש"מ הקשה שם הא ל"ל קרא ת"ל דחביתין טעונין שמן ומדת הלח נתקדשה ומש"ה מיפסל בלינה ותי' דאי לאו קרא דעל מחבת הוי אמינא שימדוד בלוג של חול כדי שלא ידחה שבת ע"ש ואי בלילה שלא בכ"ש פסול א"כ ע"כ צריך כ"ש משום הבלילה וא"כ אכתי קשה ל"ל קרא דעל מחבת

וזה דאמרינן במנחות צ"ו ע"א דכל המנחות יש בהם מעשה כלי בפנים היינו לישה ועריכה ואפיה כמה שפי' רש"י ז"ל ותוס' שם ואמרינן שם שאלו את רבי זו מנין א"ל הרי הוא אומר כו' אשר יאפו את המנחה לבלי הוציא אל החצר החיצונה ע"ש היינו דמפקינן מקרא שצריך להיות הלישה בכ"ש וגם צריך להיות בפנים כמ"ש התוס' שם ויש לעיין אי הבלילה צריכה להיות בכ"ש כמ"ש התוס' א"כ ל"ל קרא דהלישה והעריכה צריכה להיות בפנים הא לאחר שנתקדש בכ"ש אי אפשר להוציא לחוץ אי לרש"י ז"ל משום דנפסל ביוצא אי לתוס' שגנאי הוא להוציאו לחוץ ואפשר לומר דרבי לטעמיה דקתני שאלו את רבי זו מנין ורבי ס"ל במנחות ע"ה ע"א דחלות בוללן א"כ הבלילה לרבי היא לאחר אפיה וא"כ שפיר צריך קרא דהלישה ועריכה ואפיה צריכה להיות בפנים ולרבנן דהבלילה היא קודם אפשר דא"צ קרא להכי

והנה להרמב"ם דבלילה א"צ כ"ש יתורץ קושית התוס' חולין ל"ו בצריד של מנחות אמאי אין הכלי מצרף את כל המנחה להכשר דמיירי שבללה בכלי חול דאינו מצרף מיהו אף להתוס' יש לתרץ דההיא דחולין מיירי קודם בלילה דהא איכא מתן שמן בכלי קודם לעשייתה ובזה אף להתוס' לא בעינן כ"ש ומה שהקשו בתוס' שם הא לא שייך חיבת הקודש קודם כ"ש י"ל דמיירי שנתן אח"כ לכ"ש ועדיין לא בלל ונראה דבאופן זה לא שייך להקשות שיצרף עתה הכ"ש להכשר ויוכשר אף מה שלא נגע בשמן כיון דאותו המקצת שנגע בשמן כבר הוכשר קודם שהיה בכ"ש דבמנחות כ"ד אמרינן עשרון שחלקו ונטמא אחד מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע ליה טומאה או לא וקי"ל דאמרינן שבע ליה טומאה ולא נטמאת חציה השני מדין צירוף כלי וא"כ ה"נ בהכשר י"ל כיון דאותו המקצת שנגע בשמן הוכשר קודם שנתן בכ"ש א"כ לאח"כ כשנתן לכ"ש אינו שייך לומר שיוכשר עתה מדין צירוף כלי דשבע לה הכשר ואותו המקצת שכבר נגע בשמן אינו מתכשר עתה שכבר הוכשר מקודם ואינו שייך שתוכשר כל המנחה מדין צירוף]

ח) הנה לפי מה דאמרינן במנחות ק' ע"ב דהמנחות והנסכים כ"ש היא המקדשתן קדושת הגוף וקודם לכן י"ל רק קדושת דמים יש לעיין בבמה דליכא כ"ש למ"ד יש מנחה בבמה וכן נסכים למ"ד קרבו נסכים בבמה קטנה במאי מתקדשים קדושת הגוף ואפשר כיון דא"צ כ"ש קדושת פה מקדשתן קדושת הגוף כמו בהמה והנה הראב"ד ז"ל פ"ק דתמיד כתב הטעם דמ"ש בהמה שע"י קדושת פה י"ל קדוה"ג ומ"ש מנחות דצריך קידוש כלי וכתב משום דבבהמה אינו מחוסר מעשה להקרבתה ומש"ה אפשר לחול עליה קדוה"ג ע"י פיו אבל מנחה טעונה עשייה ובלילה קודם ע"ש וא"כ לפי טעם זה אף בבמה במנחה כיון דמחוסר עשייה אי אפשר להיות קדוה"ג ע"י פיו מיהו אפשר לומר דלאחר שנגמרה עשיית המנחה אז יכול לחול עליה קדוה"ג ע"י פיו דאז אינו מחוסר תו מעשה מיהו במקדש אי אפשר זה דהבלילה צריכה להיות בכ"ש לשיטת התוס' וכן האפיה ולהרמב"ם ז"ל העשרון מקדש וא"כ איכא קידוש כ"ש קודם גמר עשייתה וא"כ לא משכחת לה במנחה במקדש קדוה"ג ע"י פיו (מיהו מנסכים יוקשה להראב"ד ז"ל למה צריך קידוש כ"ש לקדשו לקדוה"ג הא אינו מחוסר מידי לעבודה] עוד אפשר לומר דבבמה העבודה עצמה מקדשת קדוה"ג דהא חזינן דעבודה עדיפא מכ"ש דהא ליפסל ביוצא כתבו התוס' דאין קדושת כלי מקדשת ליפסל ביוצא עד שיעשו בהם עבודה א"כ עבודה מקדשת ליפסל ביוצא מה שאין כ"ש מקדשין א"כ י"ל במקום שאין קידוש כלי העבודה מקדשת לכל מידי וכן בשתי הלחם הבאות בפ"ע למ"ד מדת יבש לא נתקדשה ותנור אינו מקדש יש לעיין במאי קדושים קדוה"ג כיון דליכא שחיטת כבשים שיקדשום וכל עבודתן היא רק התנופה וצ"ל דזו העבודה עצמה מקדשתן קדושת הגוף וקדושתן ועבודתן באות כאחד

ובקטורת של יוה"כ שהיה חופן מן המחתה שהביאו לו מבית אבטינס אמרינן בירושלמי יומא ר"פ הוציאו לו דאותה המחתה כלי חול היתה ודייקינן ממה דמותר הקטורת היה נפדה ואי קדשה הקטורת קדוה"ג איך היתה ניפדית ע"ש ויש לעיין כיון דהחפינה עבודה היא איך כתב הירושלמי דבשעת חפינה הקטורת עדיין לא נתקדשה איך היא החפינה בדבר שלא קדוש עדיין קדוה"ג וצ"ל ג"כ דחפינתן וקדושתן באות כאחד דהחפינה עצמה שהיא עבודה מקדשתן קדוה"ג מיהו בירושלמי יומא איבעי לן חפנים מהו שיעשו ככ"ש לקדש ע"ש א"כ אי נימא דאין החפנים מקדשין א"כ לאחר חפינה ג"כ אי"ל קדוה"ג א"כ קשה איך יכול לעשות החפינה שהיא עבודה בדבר שאי"ל קדוה"ג וצ"ע

והנה בירושלמי שם יומא פ' הוציאו לו איבעי לן עוד חפן אחר ונתן לתוך חפניו מהו ועוד איבעי לן מהו שיעשה מדה לחפניו ועוד מהו שיכנוס אחר בחפינתו ומסקינן התם דתלי זה בזה דאי אמרינן חפנים עשו אותן ככ"ש לקדש אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו כו' ולכאורה אינו מובן מה תלי זה בזה ולפמ"ש אתי שפיר מה דתלינן הנך בעיות זה בזה דאי אחר חופן ונותן לתוך חפניו של כ"ג ע"כ חפינה עצמה לאו עבודה היא דאי עבודה היא הא כל עבודות היום אינן כשרות אלא בו וזו היא האיבעיא אי חפינה עבודה או לא וכדאיבעי לן בתלמודא דידן יומא מ"ט ע"א חפן חברו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן והאיכא או דילמא ולקח והביא בעינן והא ליכא היינו אי אמרינן דאין החפינה עצמה עבודה רק העבודה היא להכניס שיעור מלא חפניו או דילמא ולקח והביא היינו שהלקיחה שהיא החפינה עצמה עבודה היא וצריכה להיות בכ"ג וא"כ שפיר תלי הירושלמי האיבעיות זה בזה דאי חפנים עשו אותן ככ"ש