מקדש דוד חלק א כו

יש לעיין אמאי לא קתני נמי הוכשרו ליפסל בהיסח הדעת למ"ד פסול הגוף הוא ואפשר דאף קודם מתן כלי כיון די"ל קדושת פה לא גרע מתרומה דנפסל בהיסח הדעת ואע"ג דלענין ליפסל בטבול יום לא הוי כתרומה ואינו נפסל קודם מתן כלי אפשר לגבי היסח הדעת שאני וצ"ע] ע"ש בפ' לולב וערבה נ' ע"א ד"ה אי שהאריכו בזה והביאו ראיה ג"כ מההיא דמנחות דבללן חוץ לחומת העזרה דאינו נפסל ביוצא ע"ש וכתבו דאינו נפסל ביוצא אלא מקמיצה ואילך דבעינן עבודה מיהו במנחת כהנים ומנחת נסכים ודכוותיהו דליכא קמיצה משעת מתן כלי נפסלים ביוצא ובזבחים כ' ע"ב ד"ה קידש כתבו במי כיור דמשהתחיל לקדש בהם ידים ורגלים חשיב עבודה ונפסל אח"כ המים ביוצא ע"ש

והנה הש"מ מנחות ט' ע"א בהשמטות] הקשו על התוס' דבפ' שתי הלחם אמרינן דלחם הפנים אחר שסידרו על השולחן היה נפסל במסעות ומוכח דכ"ש מקדשין ליפסל ביוצא ע"ש ונראה לתרץ כיון דזה דקודם קמיצה אינו נפסל ביוצא הוא משום דליפסל ביוצא בעינן עבודה ולאו דוקא קמיצה אלא כל שנעשה בה עבודה מכשרת ליפסל ביוצא דהא בזבח נפסל ביוצא תכף לאחר שחיטה וגם לא בעינן שיהא דוקא עבודת המתיר דהא במי כיור נפסל משהתחיל לקדש בהן דזהו עבודתו וזה דאין מנחה נפסלת ביוצא קודם קמיצה אע"ג דאיכא הגשה שהיא נמי עבודה נראה משום דאין זה עיקר עבודה במנחה דהגשה לא מעכבא דבעינן עבודה המעכבת בהן דהוי עיקר עבודה אבל בלחם הפנים דסידור על השולחן עבודה היא דהא בפ"ב דיומא אמרינן דזר שסידר את השולחן היה חייב מיתה אילו היתה עבודה תמה והיא עבודה המעכבת בהן כמו קמיצה במנחה ומכשרת שפיר ליפסל ביוצא

ובעיקר לשיטת רש"י ז"ל דכ"ש מקדש ליפסל ביוצא ואף להתוס' עכ"פ בדבר שאין בו קמיצה כגון מנחת כהנים ומנחת נסכים משקדשו בכלי נפסלים ביוצא א"כ לפ"ז בקטורת משנתנה לכ"ש נפסל ביוצא והיינו משנתנה למכתשת וראיתי להראב"ד פ"ק דתמיד שבאמת כתב כן והוכיח דבית אבטינס לא היתה עליה ממש דא"כ היתה הקטורת נפסלת שם ביוצא דגגין ועליות לא נתקדשו ע"ש מיהו לפ"ז קשה דא"כ היתה הקטורת ג"כ נפסלת במסעות דכל שנפסל ביוצא נפסל במסעות כדאמרינן בפ' שתי הלחם צ"ה ע"א ובהדיא מפורש בקרא פ' במדבר שהיו נושאין הקטורת במסעות מיהו לפמ"ש תוס' שבועות י"א דזה דמכתשת מקדשת הוא רק מדרבנן א"כ פסול יוצא הוא ג"כ מדרבנן וא"כ ל"ק ממסעות אבל לרש"י שם משמע דהוי מדאורייתא ואפשר דאף לרש"י דכלי מקדש ליפסל ביוצא וא"צ עבודה מ"מ אם צריך עוד קידוש כלי אין הכלי הראשון מקדש ליפסל ביוצא וא"כ בקטורת דלאחר מכתשת צריך עוד לקדש בכ"ש ליקרב ועיין בתוס' שבועות שם] אין המכתשת מקדשת ליפסל ביוצא ובזה יש לפרש מ"ש הריטב"א ריש חולין דדם קודם קבלה אינו נפסל ביוצא אע"ג דדם מקדש סכין בצואר בהמה מ"מ כיון דצריך הדם עוד קידוש בכלי בשעת קבלה וכדאמרינן בסוטה י"ד לא נפסל ביוצא ע"י שחיטה ול"ד למנחה שנתקדשה דאין כל המנחה טעונה קידוש אחר רק הקומץ לבד] וצ"ע בזה

והנה במנחות פ"ח ע"ב מקשינן חצי לוג למה נמשח אי לסוטה חוץ הוא כך גרס רש"י ז"ל שם וכתב ז"ל שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי עכ"ל והתוס' שם גרסי אי לסוטה חולין הוא בתמיה כלומר וכי חולין הם והלא מים קדושים כתיב שכבר נתקדשו בכיור ע"ש ונראה דרש"י לשיטתיה מוכרח לגרוס ולפרש כן שלא היו למים קדושת כלי דא"כ איך משקין אותה בשער נקנור דלא נתקדש הא נפסלים המים ביוצא והתוס' לטעמייהו דס"ל דע"י קדושת כלי אינו נפסל ביוצא שפיר גרסי דא"צ לקידוש כלי אחריתא שכבר נתקדש בכ"ש ואע"ג שכתבו התוס' [סוכה נ' ע"א] דאף דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא מ"מ לאחר שנתקדש בכ"ש גנאי להוציאו לחוץ הכא במי סוטה לא שייך זה כיון דאינו קרב לגבי מזבח [וכמה שכתבו התוס' שם דהיה יכול למלאות למי סוטה מן הכיור בכלי חול ואע"ג דגנאי הוא לאחר שנתקדש בכ"ש להורידן לכלי חול זהו דוקא בדבר הקרב לגבי מזבח ע"ש]

ובזה ניחא מה שתמהו בתוס' סוטה ט"ו ע"ב על הא דאמרינן שם מה מים שלא נעשית בהם מלאכה והקשו מי לא עסקינן שכבר קידשו הכהנים מן הכיור ונעשית בהם מלאכה ע"ש ולפ"ז ניחא דע"כ מיירי שלא קידשו הכהנים עדיין מן הכיור דא"כ נפסלים המים ביוצא וכמ"ש התוס' זבחים כ' ע"ב דאם התחילו לקדש הכהנים בהמים הוי כמו עבודה ומיפסלי המים ביוצא וא"כ איך משקה אותה בשער נקנור שהוא חוץ ולהתוס' סוטה דלא נחתי לזה ע"כ צ"ל דס"ל דאין ההשקאה היתה בשער נקנור ממש שהוא חול אלא אצל שער נקנור ולא כמ"ש רש"י ז"ל וקצת משמע כן מלשון התוספתא שהביאו התוס' בסוטה ח' ע"א דאשה לפני ה' ולא כהן לפני ה'] והנה הרגמ"ה במנחות פ"ח ע"ב פי' כרש"י ז"ל כיון דבחוץ היה משקה אותה בשער נקנור לא היה צריך להכניס המים לפנים שיקדשו וכתב ע"ז ומספקא הא מילתא לרבנן משום דכתיב מים קדושים ועוד דתנן דהיו אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה עכ"ל והנה מה שהביא הרגמ"ה מהוציאוה שלא תטמא העזרה היינו שמוכח מזה שהיתה עומדת בפנים ולא בחוץ קשה טובא דאדרבה משם ראיה להפך דהא פרכינן שם בגמרא אמאי אומרים הוציאוה הא מת עצמו מותר במחנה לויה ואמרינן דחיישינן שמא תפרוס נדה ומוכח שלא היתה עומדת בפנים והאי שלא תטמא העזרה עזרת נשים הוא וצע"ג

והנה בזה שכתבו התוס' דמה דאמרינן דלאחר שקדשו בכ"ש גנאי להורידו לכלי חול הוא דוקא בדבר הקרב לגבי מזבח אתי שפיר הא דאמרינן בתוספתא דלחם הפנים ע"ש היו מסלקין אותם מהדפוסים ונותן על שולחן שבאולם והא אותו השולחן לא היה כלי שרת דאין שולחן כ"ש אלא אותו שבהיכל ואיך מורידין אותן מכ"ש שהרי הדפוסים נתקדשו כמ"ש תוס' לכלי חול ולפ"ז לא קשה כיון דהלחם אינו קרב למזבח לא איכפת לן אי מורידן לכלי חול ובזה ניחא ג"כ מה דאמרינן בזבחים צ"ו ע"א דתנור של מקדש של מתכת היה כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור הו"ל כ"ש כו' ופי' רש"י ז"ל לפי שאין נעשין בכלי שאין טעונין שמן כו' וקשה ל"ל לטעם זה דהא אף אם היתה עשייתן בכלי ג"כ היה התנור צריך להיות כ"ש משום גנאי להורידן ובזה אתי שפיר דבלחם הפנים שאינו קרב לגבי מזבח לא איכפת לן בהורדה

והנה הרמב"ם ז"ל דפסק דמדת יבש נתקדשה ופסק ג"כ דהבלילה יכולה להיות בכלי חול מוכח דלא ס"ל כהתוס' דלאחר שקידשה בכ"ש גנאי להורידן לכלי חול ותשאר קושית התוס' במנחות ח' למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן וע"כ בחביתין צריך לקדש הסולת והשמן יחד בביסא חצי עשרון למה נמשח הא כבר נתקדש בכ"ש וצ"ע: