מקדש דוד חלק א כד

משום כיון דאי אפשר למלאות בשבת חשיב ע"ש זמנו ומש"ה מתקדש ומיפסיל בלינה ובמנחות נ"א ע"א ד"ה אפי ג"כ הקשו כמו כן וכתבו שם לתרץ כיון דשאיבת מים בלילה לאו מחוסר זמן הוא היינו כיון דבעלמא בחול השאיבה היא בלילה כי ממלא בע"ש מיום ללילה לא חשיב מחוסר זמן עוד הקשו שם בתוס' מפ' שתי הלחם דבחול אשכח להו דהוו אפו וא"ל דרך חול אפיתו אף כי היום יקדש בכלי איפסיל להו בלינה והא כיון דזמן אפייתן בשבת כי אפי להו בע"ש הוי שלא בזמנן ואמאי מיפסלי בלינה ותי' דלפי דבריהם קא"ל שהיו סבורים דזמנו בחול וגם אופין אותו בכ"ש וכתבו א"נ לאחר אפייתן נותנין אותן בקערות של זהב והיו שם בלילה ומיפסלי בלינה דלילה אינו מחוסר זמן ע"ש

והנה זה שכתבו בפ' לולב וערבה דזה דאמרינן דהוי כמו שסדרו הקוף הוא רק בדבר הצריך כהן ובגדי כהונה נראה לפרש טעמו של דבר דזה דחשיב כמו שסדרו הקוף הוא משום דמחוסר עבודה כיון דסידור השולחן עבודה היא דצריכה כהן ובגדי כהונה וכיון שהיה הסידור שלא בזמנו ולא נתקדש אז וכשמגיע הזמן עכשיו ליכא עבודת הסידור ולא מתקדש עתה דאינו מתקדש הלחם אלא ע"י עבודת הסידור אבל בעלמא דלא בעינן עבודה לקידוש כשיגיע הזמן מתקדש מאליו כך נראה פירוש דבריהם הקדושים והנה יש לעיין נהי דליקרב בעינן סידור אבל ליפסל אמאי יהא בעינן סידור כיון דנתנו לכ"ש הוכשר ליפסל בלינה דאף קמצים מקדש השולחן ליפסל כדאמרינן בפ' ב' מדות ואע"ג דליכא סידור ונראה דהתוס' לשיטתייהו אזלי שכתבו במנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן דאין כ"ש אחר יכול לקדש את לחם הפנים אף ליפסל אלא או תנור או שולחן ובזה שאני לחם הפנים משאר מנחות דבכל מנחות כל כ"ש ראויין לקדשן אף מידת יבש למ"ד נתקדשה אבל בלחם הפנים שאני דאינו מקדשן אלא או התנור או השולחן א"כ למ"ד שולחן מקדש ס"ל להתוס' דאינו מקדש אלא ע"י סידור אף להפסל ואע"ג דשולחן מקדש קמצים להפסל אע"ג דהתם ליכא סידור משום דקמצים שאני דיכולים להתקדש בכל כ"ש יכולים ג"כ להתקדש בשולחן בלא סידור דלא שאני שולחן משאר כ"ש אבל לחם הפנים שאין מתקדשין אלא ע"י שולחן י"ל דקדושתן דוקא ע"י סידור ובלא סידור אין מתקדשות אף להפסל מיהו קשה מהבזיכין דהא הלבונה של הבזיכין אינן מתקדשות ע"י השולחן אלא ע"י הבזיכין עצמן כמ"ש רש"י ז"ל בפ' שתי הלחם צ"ו ע"א וכדאמרינן במנחות ח' דהלבונה הבזיכין מקדשתה] ולא אשכחן דלקדש הלבונה בבזיכין דצריך כהן ובגדי כהונה דמ"ש משאר קידוש בכלי דכשר בזר דרק סידור הבזיכין על השולחן צריך כהונה כדאמרינן בפ' ב' דיומא משום דבכלל סידור השולחן הוא דהוי עבודה א"כ בההיא דסידר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת אמאי אין נפסלים הבזיכין כשיגיע זמנן ואמאי חשיב כמו שסידרו הקוף כיון דא"צ בגדי כהונה להקידוש וצ"ע [והנה בתוספתא מנחות פ' י"ב אמרינן דהאומר הרי עלי לבונה כהן מקדישו בכ"ש ומקריבו ומשמע דלקדש לבונה של נדבה צריך כהן וצ"ע מ"ש משאר קידוש בכ"ש דא"צ כהונה]

ומ"ש התוס' בשבועות דמש"ה במילוי המים לא חשיב שלא בזמנן משום כיון דלא אפשר למלאות בשבת חשיב ע"ש זמנו יש לעיין אמאי אי אפשר למלאות בשבת אטו צריך דוקא למלאות מן השילוח הא אמרינן בסוכה שם דאם נשפכה או נתגלתה ממלא מן הכיור א"כ המילוי לעולם אפשר בשבת (ואף אי נימא דמצוה מן המובחר למלאות מן המעין וכדכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה הא אפשר למלאות מן הבור שהיו ממלאין ממנו את הכיור שהיה נמשכת מעין עיטם כדאמרינן בירושלמי יומא דאף מי כיור היו מי מעין כדאמרינן בזבחים כ"ב ואף לרבנן דס"ל התם משאר מימות הן היינו דכשרים למי כיור אבל מי כיור שהיו בעזרה היו מעין עיטם כדאמרינן בירושלמי] ועוד דאף למלאות מן השילוח אפשר בשבת ע"י מחיצה של בנ"א ודוחק לומר שיהא חשוב אי אפשר למלאות בשבת ויהא חשוב מש"ה ע"ש זמנו

ומ"ש התוס' במנחות במעשה דדוד בנוב עיר הכהנים דאשכח להו דקאפו בחול וא"ל דאיפסיל להו בלינה ואע"ג דקאפו להו שלא בזמנן משום דלאחר אפיה נותנן בקערות של זהב שהיו כ"ש והיו שם בלילה ונפסלין משום דלילה אינו מחוסר זמן יש לעיין הא מ"מ כיון שנתן בהקערות קודם הלילה הוי כמו שנתנו הקוף ולא מתקדשי אח"כ בלילה ואין לומר דס"ל להתוס' במנחות כהאי תי' בפ' לולב וערבה דזה דאמרינן דהוי כמי שסידרו הקוף הוא דוקא בדבר הצריך כהן ובגדי כהונה שהרי הקשו שם התוס' מההיא דלולב וערבה ממילוי המים אמאי נפסלין בלינה הא הוי שלא בזמנן ותי' בענין אחר ולא משום דא"צ כהן ונראה לתרץ לפמ"ש התוס' יומא כ"ט ע"ב ד"ה כמו שהקשו שם בקידש קומץ בלילה אמאי מיפסיל ואמאי לא אמרינן בקידש הקומץ בלילה כיון שקידשו שלא כמצוותו נעשה כמו שנתנו שם הקוף ותי' ז"ל י"ל דהתם נתכוון לקדש שכסבור היה שהוא יום דומיא דמתני' שעלה מאור הלבנה אבל הכא כיון דבכוונה עשה וידע שסידורו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף עכ"ל ומוכח מזה דכל שטעה וסבור שהוא בזמנו לא אמרינן דהוי כמו שנתנו הקוף א"כ ה"נ במעשה דדוד כיון דהם סברו דזמן אפייתן הוא בע"ש וסברו שהוא זמנו לא הוי כמו שנתנו הקוף אך מ"מ קשה הא מ"מ הם לא כיונו לקדש נהי דסברו דזמן אפייתן בע"ש מ"מ הם סברו שהתנור כלי חול הוא ואינו מקדש וא"כ גם הדפוסים הם כלי חול כמ"ש תוס' שם והתוס' כתבו הטעם בקידש הקומץ בלילה דלא חשיב כמו שסידרו הקוף הוא משום דכוונתם לקדש ובכלל קשה למ"ד כ"ש אין מקדשין שלא מדעת אמאי קאמר להו דוד דמיפסלי בלינה הא אין כוונתם היה לקדשם דהא סברי דתנור כלי חול הוא ולפי שאכתוב לקמן בעזהי"ת אתי שפיר

וגם מ"ש התוס' שם במנחות דמש"ה במילוי המים לא חשיב שלא בזמנו משום דזמן השאיבה בלילה ומיום ללילה לא חשיב קודם זמנו יש לעיין הא אין השאיבה מקדשת המים דאין כ"ש מקדשין בחוץ ורק הבאתו לעזרה מקדשת המים וזה היה ביום וכמ"ש התוס' סוכה נ"א ע"ב ד"ה קרא א"כ אי ממלא מאתמול ומביא בעזרה הוי שלא בזמנו ולא קדשו המים וצ"ע

[עוד אמרינן בזבחים פ"ח ע"א דכ"ש מקדשין ליפסל אף דברים שאינם ראויים להקרבה כלל כמו ערלה וכה"כ ופי' רש"י ז"ל דהאי ליפסל היינו דהכ"ש מקדשתן לענין שיטענו שריפה ע"ש והיינו אע"ג דערלה וכה"כ בלא"ה טעונים שריפה כאן צריכים שריפה כדין קדשים פסולים דבעינן שתהא שריפתן בקודש בעזרה והנה בזה מתיישב מה שתמה התוי"ט זבחים פ' י"ב על הרמב"ם ז"ל שפסק בשוחט את הזבח ונמצא טריפה דדינו בשריפה והקשה עליו הא טריפה אין פסולו בקודש ואמאי הוי בשריפה ע"ש ובזה שפיר מתיישב דהא חזינן בערלה וכה"כ דג"כ אין פסולן בקודש וערלה וכה"כ וטריפה פסול אחד להם שאינם ממשקה ישראל ומ"מ כיון שקדשו בכ"ש כ"ש מקדשן שיטענו שריפה, דכ"ש אלים לענין זה להצריך שריפה אף דבר שאין פסולו בקודש