מקדש דוד חלק א כב

הלח אמרינן דכלי המשמש מדה זו אינו משמש מדה אחרת ומאי נ"מ איך ימדוד וזהו לכ"ע ואפילו למ"ד מידות יבש לא נתקדשו ואינו מקדש כלל מ"מ צריך שימדוד בשל מקדש וכן בנסכי היין והשמן ג"כ צריכים מדידה במידות שבמקדש ולא אמרינן שיביא השיעור ויקדש בכל כלי שירצה אבל בניסוך המים אפילו אי ס"ל דיש שיעור למים ושיעורו ג' לוגין אפשר דדין מדידה אין להם והוי רק כשאר דברים שי"ל שיעור וא"כ אין רביעית ההין מקדשתן שאלו לא נמשחו אלא למדידה ורק לאותן שיש להם דין מדידה ולפיכך היה צריך למלאות בכלי אחר המחזקת ג' לוגין לקדשן

והנה התוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי הקשו על הירושלמי דהגחלים שחותה בכל יום בשל ד' קבין קודם שמערה אותן לתוך ג' קבין לא קדשו ומש"ה אמרינן דנתפזרו מהם כקב גחלים היה מכבדן לאמה והקשו שם אמאי לא קדשו הגחלים הא המחתה שחותה בהם הוא כ"ש (וכתבו לתרץ דס"ל דכ"ש אין מקדשין שלא מדעת והכא אין דעתו לקדש] ונראה לענ"ד לתרץ משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור דיש שיעור לגחלים שמכניס לפנים כדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין ה"ה שכתב דאם נתפזר יותר מקב גחלים חוזר וחותה ע"ש ומוכח דשיעורו ג' קבין ומשום דשיעורו מלוא המחתה והיינו באותה מחתה של ג' קבין ובכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך של ג' [משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל כדאמרינן ביומא מ"ד ע"ב] וביוה"כ חותה תכף בשל ג' קבין א"כ הגחלים במחתה של כסף של ד' קבין קודם שעירה לתוך של ג' לא קדשי משום דכ"ש אין מקדשין יותר מכשיעור ועל מה שהביאו שם התוס' בשם רבינו ברוך ז"ל דמפרש קושית הירושלמי כן שהקשה לו אמאי אמרינן בגחלים אם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן הא כיון דנתפזר אח"כ מהן כקב גחלים א"כ אין כולן צריך לכלי ואמאי הכלי מצרפן דהא קי"ל דאם א"צ לכלי אין הכלי מצרפן ע"ש ק"ל הא אמרינן במנחות כ"ד ע"ב דעשרון שחלקו ואבד אחד מהן והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון ושלשתן מונחין בביסא אם נטמא ראשון שניהם מצטרפין משום שראוי להצטרף עם שניהם ע"ש אלמא אע"ג דיש שם יותר מכשיעור בכלי מ"מ אם נגע באותו שראוי להצטרף עם כל אחד לכשיעור נטמאו כיון דהכלי מצרפן וא"כ ה"נ בגחלים נהי דיש שם יותר מכשיעור מ"מ אותן הגחלים שנגע בהם ראויים להצטרף עם כל אחד ואחד לכשיעור א"כ הכלי מצרפן ונטמאו כולן וצ"ע]

ג) אם לקדש הקרבנות צריך דוקא כלין המיוחד להם או סגי במקדש באיזה כ"ש שירצה הנה במנחות ק"ב ע"ב באומר הרי זו להביא במחבת והביא במרחשת אמרינן לא קידשום ליקרב אבל קידשום להפסל ע"ש ומזה יש להוכיח דכלי אחר שאינו ראוי לו אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל מיהו י"ל דהכא שאני דמרחשת היא כ"ש המקדשת ע"י מלאכתה וכיון שאינו ראוי למלאכתה של מנחת מחבת אינה מקדשת דאף אותן שראויים למלאכתה אינה מקדשת אלא משתגמר מלאכתה כמ"ש התוס' רפ"ב דמעילה גבי תנור דאינה מקדשת אלא לאחר שנגמרה האפייה] אבל אותן כ"ש שאינן למלאכה אפשר שמקדשות את הכל אף ליקרב ובזבחים פ"ח ע"א אמרינן דמזרקות מקדשות את היבש מיהו התם פי' רש"י ז"ל דמזרקות חזו נמי ליבש ואפשר דחשיב כלחין ובמנחות פ"ז ע"ב איבעי' לן שולחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש או דלמא דחזי ליה מקדש דלא חזי ליה לא מקדש ופי' רש"י ז"ל שאין דרכו לקדש כ"א לחם ע"ש ומסקינן דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל ומוכח ג"כ דדבר שאינו מיוחד לזה הכלי אינו מקדש ליקרב רק ליפסל מיהו התם נמי איכא למימר דהשולחן אינו מקדש כ"א ע"י סידור ובקמצים לא שייך סידור והוי כמו כלי המקדש ע"י מלאכה מיהו עכ"פ חזינן דליפסל מקדש אף כלי דלא חזי ליה ומ"ש התוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי לחד פירושא לפי דברי הירושלמי שהבאתי לעיל בגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן דמיירי דוקא בגחלים של יוה"כ אבל בשל כל השנה לא דנתפזר מהן כקב גחלים מכבדן לאמה ולא קדשי הגחלים הוא משום שהמחתה של כסף אינה כליין ואינה מקדשתן ולכך מכבדן לאמה וליכא משום הפסד קדשים ע"ש צ"ל אע"ג דאינו כליין ג"כ מקדש ליפסל מ"מ לענין איסור הפסד קדשים צריך שיהיה קדוש ליקרב

ובתוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן הקשו דמשמע שם דאי מדת יבש נתקדשה מקדשת ללחם הפנים הא לא משתמיט בשום דוכתא דליקדוש לחם הפנים אלא או בתנור או בשולחן ובפ"ב דמעילה אמרינן בשתי הלחם ולחם הפנים קרמו בתנור הוכשרו ליפסל כו' ע"ש ומוכח דס"ל להתוס' דאף ליפסל אין לחם הפנים מתקדש רק ע"י התנור ולא ע"י כ"ש אחר וההיא דמעילה אתיא אף למ"ד מידת יבש נתקדשה ומ"מ בעינן קרמו בתנור ליפסל ויש לעיין בזה הא אף אם אינו ראוי לכלי כלל כגון מנחת מחבת במרחשת ג"כ מקדש ליפסל [ומאן דס"ל דשולחן מקדש ולא תנור ס"ל דתנור כלי חול הוי] וגם מכולא סוגיא צ"ה ע"ב מוכח דאי מידת יבש נתקדשה עכ"פ מקדש הלחם ליפסל וצ"ע

והנה רש"י ז"ל זבחים צ"ו ע"א נראה דפליג על התוס' דאמרינן שם בתנור כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור הו"ל כ"ש וכתב רש"י ז"ל וקדושתן בתנור שאין נעשין בכלי שרת לפי שאין טעונין שמן כדאמרינן בפ' שתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו עכ"ל א"כ הטעם דתנור מקדש להו לפי שאין נעשין בכ"ש אחר קודם דאין בהם מתן שמן היינו דס"ל דמידת יבש לא נתקדשה ולח אין בהם ומש"ה ע"כ התנור צריך לקדשן ומוכח דאם היה להם כ"ש אחר קודם לכן היתה מקדשתן אף ליקרב ולא אמרינן דגמירא לן דהתנור צריך לקדשן ולא כלי אחר והנה יש לעיין ע"ז אם כל הטעם דהתנור מקדש הוא רק משום דליכא כלי אחר לקדשן יקדשם השולחן כמו למ"ד שולחן מקדש וע"כ משום דהכא גמרי להו דהתנור מקדש וכדאמרינן במנחות צ"ו ע"א ועכ"פ ליקרב צריך דוקא התנור לקדשן א"כ ל"ל לטעם דאין בהם מתן שמן

ונראה לומר דבר חדש דמאן דס"ל תנור מקדש ס"ל ג"כ דשולחן מקדש רק דס"ל דבעינן ב' קדושות דקדושת התנור מכשירן ליסדר ע"ג השולחן והשולחן מקדשן שיהו ראויין להקרבה להקטיר עליהם הבזיכין דסידור השולחן ג"כ עבודה היא וביומא כ"ד ע"ב אמרינן דזר שסידר את השולחן היה חייב מיתה אילו היתה עבודה תמה א"כ צריך קידוש שיכשיר הלחם לאותה עבודה וזהו התנור מקדשו ובזה פליגי ר"י ור"ש דמאן דס"ל תנור מקדש ס"ל דהלחם טעון קידוש להכשירו ליסדר ומאן דס"ל דשולחן מקדש ולא תנור ס"ל דא"צ הלחם קידוש ליסדר על השולחן וא"כ סגי בקדושת שולחן ואמרינן דבגמרא פליגי אך אם היה ללחם כ"ש אחר קודם אפיה לא היה צריך התנור לקדשו דלא ס"ל דבעינן דוקא תנור: