מקדש דוד חלק א כא

את המזבח הוא דוקא בנסכי ציבור לא קשה דבציבור ליכא נסכי נדבה כדאמרינן בת"כ דאין ציבור ושותפין מתנדבין יין אך נראה דאף אם לא יסבור כהתוס' ואף בקרבן יחיד מקיצין אינו שייך שיתקדשו הבירוצין שלא מדעת לשם נסכי נדבה דנראה דזה דאמרינן כ"ש מקדשין שלא מדעת ונקבע בע"כ לשם מה שהוא ראוי הוא דוקא אי בלבד זה יש צורך באותו דבר כמו אם יש שם זבח אחר דצריך לנסכים וכן בניסוך המים כיון דצריך לנסך מתקדש בע"כ וכן בתודה ששחטה על פ' חלות דמתקדשי ארבעים שלא מדעת כיון דתודה לפניך הצריכה לארבעים חלות מתקדש שלא מדעת שיעור הצריך אבל בבירוצין היכא דליכא זבח אחר כיון אם לא יתקדשו הבירוצין ליכא צורך כלל ליין לא שייך לומר שיתקדשו שלא מדעת לנסכי נדבה כן נראה לענ"ד

אך בעיקר יש לעיין איך מתקדשים הבירוצים למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת הא מחסר קדושת פה כיון דגברא רק למה דצריך ליה קא מכוין כדאמרינן בגמרא והיכא דמחסרא קדושת פה אף למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אין כ"ש מקדשן כמ"ש התוס' מנחות ע"ט ע"ב ד"ה וליתנו ע"ש ונראה לומר לפי שהמביא קרבן אינו מביא נסכים מתוך ביתו רק הולך אצל אחיה הממונה על הנסכים ונותן דמי נסכים ומקבל חותם מהממונה על החותמות ומקבל נסכים מאחיה כדאמרינן בשקלים פ' אלו הממונים וברמב"ם פ"ז מהל' כלי המקדש ואותן הנסכים שהיו במקדש שהיו כל המביאים קרבנותיהם מקבלין מהם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל היו מיוחדים רק לנסכים ולא לדבר אחר ובירושלמי שם אמרינן דלרבנן מצורע היה מקבל רק נסכיו מאחיה אבל הלוג שמן שצריך למתן בהונותיו היה מביא מתוך ביתו (וכן השמן לכל המנחות היו מביאין מתוך ביתם שלא היה במקדש חותם של לוג ע"ש א"כ אותו היין והשמן היו מיוחדים רק לנסכים וי"ל דאותן הנסכים כבר היה להם קדושת פה לנסכים מקודם רק שלא נקבעו עדיין לאיזה זבח א"כ כיון די"ל כבר קדושת פה היו יכולים להתקדש קדוה"ג ע"י כ"ש שלא מדעת ולפ"ז י"ל עוד טעם מה דבקרבן יחיד אי אין זבח אחר לא קדשי הבירוצין ולא אפשר להם להתקדש שלא מדעת לנסכי נדבה דאותן הנסכים היו מיוחדים רק לנסכי בהמה וכנראה מהחותמות שהיה כתוב עליהם גדי זכר כו' ואי היו עומדין גם לנסכי נדבה א"כ היה צריך עוד חותמות דבחותם של גדי היה מקבל סולת ויין ושמן של גדי כמ"ש הרמב"ם ז"ל [ועיין בירושלמי שם] ובמתנדב יין א"צ להביא רק יין א"כ היה צריך חותם אחר וא"כ כיון שאותן הנסכים היו עומדין לנסכי בהמה אינו יכול לשנותן לנסכי נדבה

אך יש לעיין אי הבירוצין קדשי לזבח אחר הא אין כ"ש מקדשין פחות מכשיעור דבעינן מלאים כדאמרינן בזבחים פ"ח ע"א והכא אין דעתו להוסיף שהרי שלא מדעת הם מתקדשים

והנה התוס' לא ס"ל כהרמב"ם ז"ל דזה דמותר נסכים מקיצין בהם את המזבח ונפדין הוא משום דכל שאין שם זבח אחר לא נתקדשו הבירוצין ומש"ה י"ל פדיון דהתוס' שם פ"ח ע"א הקשו איך מקיצין בהם את המזבח איך נפדין הבירוצין למ"ד הבירוצין קודש ותי' דמיירי בנסכי ציבור ומשום לב ב"ד מתנה ע"ש ומוכח דבלא לב ב"ד מתנה קדשי אע"ג דליכא זבח אחר והנה התוס' שם הביאו מהירושלמי שקלים דמיירי דוקא בנסכי ציבור ע"ש אך בירושלמי שלפנינו מפורש להפך דאפילו בבירוצי נסכי יחיד מקיצין דאמרינן שם בפ"ד דשקלים דבירוצין לקיץ המזבח עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד ע"ש וכבר עמד בזה הקרן אורה וצ"ל דגירסא אחרת היתה להתוס' בהירושלמי אך לפי הגירסא שלפנינו תשאר קושית התוס' איך י"ל פדיון כיון דקדשו בכ"ש ונראה דהירושלמי לשיטתיה אזיל דס"ל דאפילו בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה כדאמרינן בירושלמי קידושין פ"ב ה"ז גבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דזכרים עולות נקבות זבחים שלמים ומקשינן כמו בש"ס שלנו זכרים עולות ודלמא שלמים ומתרצינן דתנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות ואפילו אם הופרשו לזבחים שלמים (וכן הוא בשקלים פ"ז ה"ג] ואע"ג דהתם הוא קרבן יחיד ומוכח דאף בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה וא"כ אין נ"מ בין קרבן יחיד לק"צ ולב ב"ד מתנה שיהיו הבירוצין לקיץ ויפדו

והנה לשיטת התוס' יש לעיין בבירוצי יחיד מה עושין בהם אם אין שם זבח אחר כיון דאינן לקיץ ונראה דמנסכין אותן לנסכי התמיד וכמו במתנדב ה' לוגין לנסכים אי ס"ל אין קבע לנסכים ואי אפשר להקריב רק ד' לוגין שהם נסכי איל דהמותר הוי נדבה ואזיל לקיץ המזבח או יצטרף עם ב' לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד כמ"ש רש"י ז"ל במנחות ק"ד ע"א ע"ש והטעם הוא משום דמותר נסכים הם לנדבה כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ב הלכה ו' דמותר לחמו של נזיר ירקב אבל מותר נסכיו קדשי קדשים ונופלים לנדבה] היינו שנופלין לציבור ומזה נראה דזה דמותרות לנדבה הוא לאו דוקא קיץ רק שנופלים לציבור ואם יכולים הציבור להקריבם כמה שהם מקריבים ואם לאו לוקחים בהם קיץ וא"כ מותר כהנים ראוי ג"כ להקריבם עם התמיד ומש"ה מקריבין אותן עם התמיד כמ"ש רש"י ז"ל וכן נמי בבירוצי יחיד שאי אפשר להקריבם קיץ לפי שאי"ל פדיון דקדשי קדוה"ג מנסכין בהם את התמיד כן נראה לענ"ד

וזה דבכל הבירוצין אי יש לו זבח אחר יקרבו עמו נראה לענ"ד דצריך קידוש אחר להקרבה אף אי הבירוצין קדשי מדאורייתא דכ"ש מקדשין שלא מדעת מ"מ נראה דקדשי הבירוצין רק להפסל ולא ליקרב דרש"י ז"ל כתב בזבחים פ"ח הטעם דכלי הלח אין מקדשין את היבש הוא משום דהנך לא חזי ליבש למדידה והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה עכ"ל א"כ כיון דאין המידות מקדשות אלא ע"י מדידה א"כ הבירוצין שאין בהם מדידה דהבירוצין הן מה ששופך לאחר שנתמלאה המדה לא קדשי וזה דאמרינן דקדשי הבירוצין הוא רק ליפסל דאף את היבש מקדשין ליפסל כדאמרינן שם בגמרא והיינו דקדשי קדוה"ג ליפסל בטבו"י כו' ובלינה אבל ליקרב צריכים קידוש אחר

ולפי דברי רש"י ז"ל הנ"ל דהמידות אין מקדשות אלא ע"י מדידה אתי שפיר הא דאמרינן בפ' לולב וערבה מ"ח ע"א ב' דלניסוך המים היה ממלא מן השילוח צלוחית של זהב מחזקת ג' לוגין ע"ש ונראה מזה שהיתה מן כלי אחר ואינה מן המידות שהיו במקדש ויש לעיין אמאי אינו ממלא ברביעית ההין שהוא ג' לוגין וכמו בנסכי היין של ג' לוגין שהיה נותן ברביעית ההין של מקדש ומ"ש הכא דממלא בצלוחית ונראה הטעם דבנסכים איכא דין מדידה דלא רק שצריך שיהיה להם שיעור האמור בתורה רק צריך שימדוד אותם במידות של מקדש דהא אמרינן בפ' ב' מידות למה נקוד על ו' דעשרון שלא ימדוד בשל ג' לפר כו' אלא ימדוד עשרונות ואי אין צריך רק שיהא בו השיעור מאי נ"מ איך ימדוד וכן אמרינן שם לר"מ דהיו ב' עשרונות אחד גדוש ואחד מחוק ובגדוש היה מודד לכל המנחות ואמאי לא ימדוד בשל מחוק כיון דא"צ רק שיהיה השיעור וכן במידות