מקדש דוד חלק א כ

לחול על יותר מן הצריך הא זה אינו שייך כאן דזה שייך רק היכא דחייב חטאת אחת והפריש ב' חטאות אבל בציבור נראה דיכולים להפריש קרבנות בעד כל השנה אף שא"צ להם עכשיו וחל עליהם קדוה"ג כיון דיצטרך להם אח"כ וכדאמרינן בתמידין שלא הוצרכו לציבור היינו ו' טלאים הנשארים בכל שנה בא' בניסן דמקיצין בהם את המזבח או שנפדין תמימים ומוכח דיכולים ציבור להפריש תמידין אף דא"צ להם לחובת היום דכל שסופו לבוא לידי חיוב חל עליה קדוה"ג מעכשיו [וכמו זב וזבה ויולדת ומצורע יכולים להפריש קרבנותיהם אע"ג דעדיין לא נתרפאו ולא נתחייבו בהם כיון שסופן לבוא לכלל חיוב וחל על קרבנם קדוה"ג וכדמוכח מזבחים ר"פ פרת חטאת דאמרינן דהזב והזבה כו' שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורים דאין ראוים לפתח אהל מועד שהם מחוסרי זמן בבעלים ולר"ש הן בלא תעשה ומוכח דקדוה"ג חל עליהם] וא"כ ה"נ בקטורת דיכולים הציבור לקדש קטורת בשביל כל השנה כולה ואין בזה משום אין קדוה"ג חל על יותר מן הראוי וא"כ אף המכתשת יקדשם קדוה"ג וצ"ע ואין לומר דנהי דהציבור יכול להפריש קרבנות בשביל כל השנה מ"מ אין כ"ש יכול לקדש ב' קרבנות כאחת א"כ הקטורת של כל השנה אינה יכולה להתקדש כאחת במכתשת וצריך לקדש כל שיעור הקרבה בפ"ע דבמנחות ק"ב ע"ב משמע דכ"ש יכולים לקדש ב' קרבנות כאחת דאמרינן שם באומר הרי עלי ב' עשרונות להביא בב' כלים והביא בכלי אחד א"ל בב' כלים נדרת הקריבן בב' כלים כשרים נתנן לכלי אחד כב' מנחות שנתערבו וכתב רש"י ז"ל שם דהא קתני לעיל אלו להביא בב' כלים והביא בכלי אחד פסול כגון שאינו יכול לקמוץ מכל אחת בפ"ע וכ"כ בתוס' שם ומוכח דאם יכול לקמוץ מכל אחת בפ"ע אף שהן ב' מנחות ונתנן מתחילה בכלי אחד מתקדשות שתיהן (מיהו מהא"נ בתוס' שם קצת משמע דחולק ע"ז]

ועוד בעיקר יש לעיין אמאי חשיב בקטורת יותר מכשיעור הא אין שיעור לקטורת דשיעור דפרס בשחרית כו' הוא רק מדרבנן כדאמרינן בזבחים ק"ט ע"ב שאם הקטיר חצי פרס או כזית בפנים נפטר ציבור וכתב רש"י ז"ל דהאי פרס שיעור דרבנן הוא ע"ש היינו דמדאורייתא אין שיעור כלל לקטורת רק שלא יהא פחות מכזית דאין הקטרה פחותה מכזית אבל למעלה אין לו שיעור וא"כ אמאי חשיב במכתשת יותר מכשיעור כיון דאין לו שיעור אמאי לא יוכל להקטיר כל השס"ח מנים בפעם אחת וכמו אי אין שיעור למים דמתקדש כל החבית משום דיכול לנסך את כולה בפעם אחת וא"כ יקדשום המכתשת אך מצאתי להפסקי תוס' פ"ק דכריתות דכתבו דהשיעור של פרס הוא הלל"מ רק בדיעבד אם הקטיר כזית יצא ונחלקו בזה על רש"י ז"ל דהשיעור אינו אלא מדרבנן ואפשר דהתוס' בשבועות ג"כ ס"ל כן

והנה מזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש להקשות על בירוצי מידות למ"ד בירוצי מידות קודש איך הם מתקדשים הא הבירוצים הם לעולם יותר מכשיעור ואיך מקדשן הכ"ש והכא הוי בזא"ז דכשנתמלאה המידה נתקדש מה שבתוכה ומה שנותן אח"כ שהן הבירוצים איך יכולים להתקדש הא הוי יותר מן הראוי ובזה אחר זה ודאי אי אפשר להתקדש יותר מן הראוי וכמ"ש תוס' זבחים ל' ע"א ד"ה דבריו

ואפשר לומר דזה דאמרינן דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא דוקא היכא שאין המותר ראוי לכלום וכמו בניסוך המים אי ממלא יותר מכשיעור המותר אינו ראוי לכלום דאין ניסוך המים בא בנדבה וכן במנחה שהפריש לה ב' לוגין או ב' קמצים וכן במפריש ב' חטאות כיון דא"צ אלא אחד השני אינו ראוי לכלום אבל בבירוצי מדות כיון דאם יש שם זבח אחר יקרבו עמו כדקתני בברייתא מנחות צ' ע"ב א"כ כיון דראוי הוא אע"ג דאינו ראוי להאי זבח מ"מ יכול לחול על הבירוצים קדוה"ג משום שראוי לזבח אחר ובמנחה שהפריש לה ב' לוגין אי אפשר לומר שיקדש לזבח אחר דהתם אינו ראוי לזבח אחר כדאמרינן בפ' התודה ע"ט ע"ב דשמן שהופרש לשם מנחה זו פסולה לשום מנחה אחרת

מיהו אכתי יש לעיין כיון דזה דבנסכים שהופרשו לשום זבח זה כשר לזבח אחר הוא משום לב ב"ד מתנה כדאמרינן בפ' התודה שם וא"כ אין זה רק בקרבן ציבור כמ"ש התוס' מנחות ט"ו ע"ב וא"כ בירוצי היחיד איך מתקדשות ונראה לומר דבבירוצין אף בלא לב ב"ד מתנה ראויים לזבח אחר דבירוצין שאני דמסוגיא דמנחות צ' ע"א מוכח דהבעלים אינם מתכוונים כלל לקדש הבירוצין ומתקדשים הבירוצין רק משום דכ"ש מקדשין שלא מדעת (ולמ"ד אין כ"ש מקדשין אלא מדעת קדושת הבירוצין אינה אלא מדרבנן ומשום גזירה וכדאמרינן שם בגמרא] א"כ נמצא שהבירוצין לא נקבעו כלל לאותו זבח רק דמתקדשין שלא מדעת לכל מה שיוכשרו ולפ"ז אף אם יתכוין שיתקדשו לשם אותו זבח כיון דכ"ש מקדשין שלא מדעת ולאותו זבח אי אפשר יותר להתקדש דאי אפשר להתקדש יותר מכשיעור א"כ ע"כ שלא מדעתו מתקדש לשום זבח אחר

ובזה ניחא קושית המל"מ בפ"ב מהל' מעה"ק על ההיא דמנחות שם לר"י דס"ל דאף מידות הלח נמשחו בפנים ולא נמשחו מבחוץ וטעם דבירוצי הלח קודש הוא משום דהלח נעקר ומגויה דמנא קאתו ומקשינן שם בגמרא וכי נעקר מאי הוי הא גברא למאי דצריך קא מכוין ומשנינן זאת אומרת כ"ש מקדשין שלא מדעת והקשה המל"מ אמאי לא מקשינן כן גם לר"ע דס"ל התם הטעם דבירוצי הלח קודש משום דכלי הלח נמשחו בין בפנים בין מבחוץ הא סוף סוף גברא רק למאי דחזי ליה קא מכוין ע"ש ולפ"ז ניחא דלר"ע בלא"ה ע"כ ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת דאל"כ איך מתקדשין הבירוצין הא אין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור וכיון דהבירוצין לא קאתי מגויה דמנא א"כ הבירוצין הם לעולם יותר מכשיעור וע"כ שמתקדשין שלא מדעת ונקבעין בע"כ לזבח אחר אבל לר"י אין הוכחה דס"ל דמתקדשין שלא מדעת כיון דס"ל דהלח נעקר ומגויה דמנא קא אתו היינו מאותן שהיו במידה קודם שנתמלאה א"כ אותן ודאי קדשי ומש"ה מקשינן סוף סוף הא גברא רק למאי דצריך ליה קא מכוין ואותו היין שסופו להיות אח"כ בירוצין לא נתכוין לקדש כלל ומשנינן דאף ר"י ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת

ולפ"ז אתי שפיר ג"כ מה שדייק המל"מ שם בדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דרק אם יש שם זבח אחר מתקדשין הבירוצין אבל אם אין שם זבח אחר לא מתקדשי כלל ומש"ה כשאין שם זבח אחר מקיצין בהם את המזבח משום די"ל פדיון דלא נתקדשו קדוה"ג ע"ש וצריך טעם בזה למה אין מתקדשין הבירוצין אם אין שם זבח אחר ולפמ"ש ניחא שפיר כיון דלשם זבח זה אין יכולים להתקדש הבירוצין דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור ויכולים להתקדש רק לשם זבח אחר ומש"ה צריך שיהא שם זבח אחר ואם לאו לא מתקדשי כלל

מיהו עדיין יש לעיין דאף באין שם זבח אחר מ"מ יתקדשו הבירוצין ונסכי נדבה כיון דכ"ש מקדשין שלא מדעת דמ"ש נסכי נדבה מזבח אחר ואם יסבור הרמב"ם ז"ל כתוס' פ"ח ע"א דזה דהבירוצין מקיצין בהן