מקדש דוד חלק א יט

הלחם צ"ו ע"א במתני' אמרינן דחביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת וכתב רש"י ז"ל דמש"ה אף לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת משום דלכ' אותו חצי עשרון שהיה חולק בו עשרונו של כ"ג נמשח ע"ש ומוכח מזה דבלא קרא דעל מחבת דמלמד שטעונה כלי אע"ג דהחצי עשרון נמשח הוי אמינא שלא ידחה את השבת וימדוד בחצי עשרון של חול וכמ"ש רש"י ז"ל נ"א ע"א דאם לא למה צריך קרא דעל מחבת ורק השתא דכתיב על מחבת וע"כ דוחה את השבת משום אפיה וכיון דניתנה שבת להדחות מודדין אותה בחצי עשרון של מקדש ואף לישתן ועריכתן דוחין את השבת וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' שתי הלחם צ"ו ע"א וא"כ בשתי הלחם ולחם הפנים כיון דאין התנור מקדש ליפסל בלינה וכמ"ש הלח"מ ולא ניתנה שבת להדחות ע"כ צריך למדוד בעשרון של חול כדי שלא ידחה שבת וכמו בחביתין דבלא קרא דעל מחבת לא היו דוחין את השבת אף דהחצי עשרון לכ"ע נמשח דהיה צריך למדוד בחצי עשרון של חול כדי שלא ידחה את השבת

ובזה ניחא ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' מעה"ק הלכה כ"ג דכל המנחות לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ובשתי הלחם ולחם הפנים פסק בפ"ח מהל' תמידין דלישתן ועריכתן בחוץ וכבר עמד הכ"מ בזה דמ"ש זה מזה ובזה ניחא שפיר דכל המנחות דנמדדות בעשרון של קודש ע"כ צריך להיות לישתן ועריכתן בפנים שלא יפסלו ביוצא אבל בשתי הלחם ולחם הפנים שמודד בעשרון של חול כדי שלא ידחו שבת ויו"ט א"כ יכול שפיר לעשות לישתן ועריכתן בחוץ

ב) זה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור מקורו בפ' לולב וערבה מ"ט ע"ב גבי ניסוך המים דהיה ממלא מע"ש לצורך שבת בחבית של זהב שאינה מקודשת ומקשינן וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסיל ליה בלינה ומוכח דאם יש שיעור למים כיון דמייתי יותר מכשיעור אינו מתקדש ותוס' שבועות י"א ע"ב מייתי לה לענין קטורת דמש"ה אין המכתשת מקדשת מדאורייתא משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור וכההיא דפ' לולב וערבה ע"ש

והנה לכאורה זה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא דין בכ"ש שאין מקדשין אם יש בהם יותר מכשיעור אך מדברי התוס' מנחות מ"ו ע"א נראה דאין זה דין בכ"ש רק בקדוה"ג דאין קדוה"ג יכול לחול על יתר מן הצריך שהקשו על מה דאמרינן שם בשוחט ב' כבשים על ד' חלות דמושך שנים מהן ומניפן והשאר נאכל בפדיון איך נפדין הא תנור מקדש קדוה"ג ותי' ז"ל א"נ התם אפילו אפאם בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כלהו כההיא דס"פ לולב וערבה עכ"ל והנה מלשון התוס' דאפילו אפאם בב"א מוכח דכ"ש אי אפי להו בזה אחר זה דאין האחרונים מתקדשים וכן בזבחים ל' ע"א ד"ה דבריו הקשו התוס' על הא דאמרינן במנחות במנחה דריבה שמנה היינו שהפריש לה ב' לוגין ומשמע מתוך הסוגיא שיש לשניהן קדוה"ג והקשו איך קדשי הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אף בב"א אינו וכן הקשו שם בקומצי לבונה בהפריש ב' קמצים למנחה איך חל עליהם קדוה"ג הא כל שאינו בזא"ז כו' ותי' דמיירי כגון דאמר יקדוש לוג אחד מב' לוגין וקומץ אחד מב' קמצים ע"ש ומוכח מזה להדיא דכל שמפריש יותר מכשיעור בזה אחר זה אע"ג דלא שייך הכא כ"ש אין מקדשין יותר מכשיעור דהא בכל פעם כשמקדש יש בכ"ש רק כשיעור מ"מ אין האחרונים מתקדשים דאינו מתקדש קדוה"ג יותר מן הראוי לו ואי מקדש בב"א אינו מתקדש כלל משום דכל שאילו בזא"ז כו' ובמנחות פ' ע"א ד"ה הפריש גבי הפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר באחת מהן כו' כתבו דלא מיירי בהפריש בזא"ז דא"כ אינו מתכפר בשניה ובמפריש בב"א לא מיירי דכל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו אלא דאמר דליקדוש אחת משתיהן ע"ש ומזה מוכח דאף בדבר שאינו צריך קידוש כ"ש כלל כמו חטאת אינו יכול לחול קדוה"ג על יותר מן הראוי וא"כ זה כשנותן בכ"ש יותר מכשיעור כגון בניסוך המים כשממלא יותר מכשיעור הטעם דאינו מתקדש הוא משום דאינו יכול לחול קדוה"ג על יותר מכשיעור וא"כ לא קדוש כלל דכל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו וא"כ אין זה דין בכ"ש כלל

ועל זה שכתבו התוס' במנחות מ"ו באופה ד' חלות בתנור בב"א דמש"ה מושך שנים מהם ומניפן והשאר נאכל בפדיון משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש להקשות דמשמע מזה דעכ"פ שנים קדשי בתנור דהא קתני דמושך שנים מהן ומניפן ובפ' לולב וערבה מוכח דאם יש בכ"ש יותר מכשיעור לא קדוש כלל והנה כעין קושיא זו הקשה הש"מ במנחות ע"ח ע"ב בתודה ששחטה על שמונים חלות דסבר חזקיה דקדשי מ' מתוך פ' ואמרינן שם דס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת ומש"ה קדשי מ' מתוך פ' אף כשהוא מתכוין שיקדשו כל השמונים והקשה שם הש"מ ז"ל חזקיה סבר כ"ש מקדשין שלא מדעת ומש"ה קדשי לה מ' מתוך פ' משמע הכי למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אע"ג דמערב בהדי דבר שאינו ראוי לו מ"מ דבר הראוי לו הוי קדוש ותימה דבפ' לולב וערבה לא משמע הכי דפריך וניתי במקודשת ומשני קסבר אין שיעור למים, וכ"ש מקדשין שלא מדעת פי' אין שיעור למים וכל מה שהוא ממלא הוי ראוי לו משמע דאי הוי ס"ל יש שיעור למים לא הוי קדוש הראוי לו כיון דמערב בהדי דבר שאינו ראוי לו ואפילו למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת והכא אמר דדבר הראוי לו מיהא קדיש וצריך לחלק בין שלא מדעת דהכא להתם דהכא דעתו מיהא לקדש הראוי לו אבל התם אין דעתו לקדש שום דבר עכ"ל היינו דהתם בלחמי תודה אף שדעתו לקדש כל שמונים כיון דגם הראוי לו בכלל מתקדש שלא מדעת הראוי לו אבל במים דאינו מתכוין לקדש כלל עתה אף דכ"ש מקדשין שלא מדעת אינו מתקדש כל שיש בה יותר מכשיעור וא"כ ה"נ באפה ד' חלות בתנור בב"א דהתם דעתו היה שיקדשו כולם כ"ש מקדשין שלא מדעת שיעור הראוי לו היינו ב' חלות אך לפ"ז צ"ל דההיא דהשוחט ב' כבשים על ד' חלות ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת וצ"ע בזה

והנה מדברי הש"מ שהבאתי ג"כ מוכח דזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור אינו דין בכ"ש דכל שיש בהם יותר מכשיעור אין יכולים לקדש דהא כתב דאם רוצה לקדש יותר מכשיעור אי כ"ש מקדשין שלא מדעת מתקדש הראוי לו וכ"ש אי דעתו לקדש רק כשיעור שמתקדש אע"ג שיש בהכ"ש יותר מכשיעור ונראה דס"ל ג"כ כהתוס' דקדוה"ג אינו יכול לחול על יותר מכשיעור ומש"ה אינו חל כלל משום דכל שאינו בזא"ז כו' אך זה שייך רק דאי אפשר לחול הקדושה רק על כולן אבל היכא שרוצה לקדש רק השיעור א"נ בשרוצה לקדש הכל רק כ"ש מקדשין שלא מדעת א"כ שלא מדעת מתקדש רק השיעור אינו שייך כל שאינו בזא"ז כו'

והנה בקטורת שכתבו תוס' שבועות י"א דמש"ה אין המכתשת מקדשת מדאורייתא משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש לעיין ע"ז כיון דזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא משום דבכלל אין קדוה"ג יכול