מקדש דוד חלק א יז

סימן ג' כלי שרת מקדשין

כללי קידוש כ"ש בקיצור הם שהכ"ש מקדשין את מה שבתוכן קדוה"ג לענין שאי"ל פדיון והוכשרו ליפסל בטבול יום ובמח"כ ובלינה ואי מקדשין ליפסל ביוצא איכא פלוגתא דרבוותי וכ"ש אין מקדשין אלא בזמנן ואין מקדשין יותר מכשיעור ואין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא בקודש היינו בעזרה ואי מקדשין שלא מדעת איכא פלוגתא בהש"ס עוד איכא פלוגתא בהש"ס במידת יבש ובתנור אי מקדשין ועתה נבאר הדינים אחד אחד

גרסינן במנחות צ"ה ע"ב במתני' אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ובגמרא מקשינן עלה היא גופא קשיא לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מידת יבש לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מידת יבש נתקדשה ואמרינן מאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש אלא הא קשיא אפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלו בלינה ומסקינן בקושיא וכתבו התוס' שם דתברא מי ששנה זו כו'

והרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין פסק בלחם הפנים דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואין דוחות את השבת והקשה הלח"מ שם דדברי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי כיון דפסק דאפייתן בפנים א"כ ס"ל דתנור מקדש א"כ אמאי אין דוחות את השבת הא איפסלו בלינה וכדמקשינן בגמרא עוד הקשה דהא הרמב"ם ז"ל פסק בחביתין דדוחין את השבת משום דהמחבת היא כ"ש ואי אפי לה מאתמול איפסיל בלינה א"כ ע"כ ס"ל דכ"ש מקדשין ליפסל בלינה והרמב"ם ז"ל ס"ל דתנור כ"ש שכתב בפי"ב מהל' מעה"ק דתנור של מקדש של מתכת היה וע"כ הטעם משום דתנור כ"ש וכ"ש אין עושין של חרס אלא של מתכת א"כ אי אפי להו מערב שבת יפסלו בלינה עוד הקשה הלח"מ שם דהא הרמב"ם ז"ל פסק דמידת יבש נתקדשה א"כ מיפסלי בלינה גם משום דהעשרון מקדשן וכתב הלח"מ שם לתרץ ז"ל דהרמב"ם ז"ל אינו מפרש בההיא דמנחות צ"ה דתברא אלא תירוץ המשנה דהתנור מקדש קצת שתהא אפייתו בפנים אבל לא שיפסל בלינה ודייקא לשון הרמב"ם ז"ל בהל' מעה"ק שכתב דמחבת ומרחשת היו בעזרה ושתיהן מכ"ש ומקדשין ותנור של מקדש של מתכת היה ומדלא כתב שהיא מכ"ש כמו מחבת ומרחשת מכלל שאינו מקדש לגמרי כו' אבל מ"מ הא דעשרון שהקשיתי צ"ע עכ"ל הלח"מ שם

ונראה לענ"ד לבאר שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה כדברי הרמב"ם ז"ל כן הוא ברש"י מעילה ט' וכן ברגמ"ה שם דאמרינן שם במתני' דשתי הלחם ולחם הפנים כיון שקרמו פניהם בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמח"כ כו' וכתב רש"י ז"ל קרמו פניהם היינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלים לא פחות משנים כו' עכ"ל וכן בלחם הפנים כתב שם וה"נ ליכא בלינה דלחה"פ נאכל לשמונה כו' עכ"ל רש"י ז"ל וכ"כ הרגמ"ה שם וכתב עוד דאם יש ספר שכתוב בלינה קסבר לאחר זמן אכילתן נפסלין בלינה וכן בלחם הפנים לאחר זמנן נפסלין בלינה עכ"ל והיינו כהרמב"ם ז"ל דתנור מקדש לכל דבר חוץ מלינה

והנה הטעם דאין נפסלין ע"י התנור בלינה יש להבין מדברי רש"י ז"ל והרגמ"ה בעצמן שם דנראה דמפרשים דזה דהתנור מקדש אינו כשאר קידוש כ"ש דמתן בכלי מקדש דהכא הוא מין קידוש אחר דעשייתן ותיקונן של הלחם היא המקדשת אותן וכמה שכתבו דקרמו פניהם היינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק אלמא דהקרימה עצמה מקדשת שהיא תחילת עשייתן [או כלשון הרגמ"ה תחילת תיקונן] והוא ענין קידוש אחר דהתיקון מקדש וכעין זה מצינו בתוס' זבחים ל"ד ע"א ד"ה שקדש על הא דאמרינן שם בעצים שקדשו בכלי והקשו מאי קידוש כלי יש בעצים הא הקורדום שמבקעין בו אינו כ"ש ותי' ז"ל ונראה דקידוש כלי דענים היינו דמשפי להו לגיזרין אע"ג דקורדום לאו כ"ש הוא כדאמר במנחות עצים כמה דלא משפי להו לגיזרין לא מיתכשרי עכ"ל ומוכח דאע"ג דהקורדום אינו כ"ש מ"מ תיקון מה דמשפי להו לגיזרין מקדשת אותן וכעין זה כתב הריטב"א ז"ל שבועות י' ע"ב גבי קטורת דמשנחנה למכתשת נפסלת בטבול יום וז"ל דהא ליכא למימר דהמכתשת כ"ש שהרי אין משרתין בו בקודש ועוד דא"כ היתה נפסלת ביוצא חוץ לעזרה אלא רבא סבר דקטורת קדושת הגוף מקדשה לה לכשתנתן למכתשת שנכנסת בזיקת קטורת עכ"ל היינו אע"ג דהמכתשת אינה כ"ש מ"מ מה שנעשית לקטורת ע"י המכתשת זו המקדשת אותה] וה"נ בלחם דהקרימה בתנור דע"י זה נעשית לחם זה התיקון מקדשה קדוה"ג אף אם אין התנור כ"ש וכמו השפוי בגיזרין

ונראה דמה שהכריח לרש"י ז"ל ולהרגמ"ה לפרש דהתיקון מקדש ולא שהתנור מקדש כשאר כ"ש משום דק"ל קושית התוס' במעילה שם ח' ע"א ד"ה קרמו שהקשו ל"ל קרמו פניה כניסתו בתנור ליקדשיה כשאר כ"ש דתכף משנכנס הדבר לתוכו מתקדש ע"ש ומש"ה פירשו דהכא אין זה קדושת כ"ש כ"א קדושת התיקון ומש"ה בעינן דוקא קרמו דזהו תיקונן

ועל מה שתי' בתוס' שם דמש"ה בעינן דוקא קרמו משום דזה דכ"ש מקדשין הוא דוקא כשנעשה כל הראוי ליעשות בו והתנור נעשה לאפות בו הפת וא"כ בעינן שיקרמו פניה עכ"ל והנה יש להקשות דע"כ זה דכ"ש שהן למלאכתן אין מקדשין אלא ע"י מלאכתן הוא רק ליקרב אבל ליפסל מקדשין אף שלא ע"י מלאכתן דאמרינן בזבחים פ"ח ע"א דאין מידות היבש מקדשין את הלח ואין כלי הלח מקדשין את היבש וכתב רש"י ז"ל דמידות הלח שהיו שם הין וחצי הין כו' דכיון דהנך לא חזו ליבש למדה למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה עכ"ל היינו דמידות אין מקדשות אלא ע"י מלאכתן והיינו ע"י מדידה ומש"ה אין מקדשין את היבש משום דליכא מדידה ומ"מ אמרינן שם לקמן בגמרא דזה דאין מקדשין את היבש הוא רק ליקרב אבל ליפסל מקדשין אלמא דאף אותן כ"ש שאין מקדשין רק ע"י מלאכתן מ"מ ליפסל מקדשין אף שלא ע"י מלאכתן ואף דבר דלא חזי להו כלל כמו מידות הלח את היבש מקדשין ליפסל וא"כ אם התנור נמשח והוי, כשאר כ"ש א"כ אף אם התנור אינו מקדש רק ע"י מלאכתו היינו ע"י אפיה מ"מ ליפסל היה לו לקדש אף שלא ע"י מלאכתו דאף קמצים שאינו ראוי לו כלל היה צריך לקדש ליפסל וא"כ ליפסל היה בדין שיקדש הלחם תכף משנכנס לתוכו אף שלא ע"י מלאכתו ובמתני' קתני דאף ליפסל בטבול יום כו' בעינן דוקא קרימה בתנור

והש"מ במעילה שם ג"כ הקשה קושית התוס' ל"ל קרימה בתנור ותי' בענין אחר וז"ל א"נ דהאי קרמו פניה בתנור נקט משום סיפא היינו על מה דקתני דהוכשרו ליסדר על השולחן ולזה בעינן קרימה דכ"כ דלא קרמו לא הוי לחם ואינו ראוי לישדר ע"ש והיינו דמפרש