מקדש דוד חלק א טז

דלאו שם מנורה עליה נמצא שאינו דולק במנורה ועוד איכא למ"ד בחגיגה ספ"ג דאף במנורה בעינן תמיד שלא יהי' ההיכל שעה אחת בלא מנורה וצ"ל דזה דז' נרותיה מעכבין היינו רק שאם נאבד אחד מהם נפסלת המנורה אבל כשישנם אף כשאינן במנורה מ"מ שייכים אליה ואינה נפסלת בשביל זה (וכמו לענין טומאה דכל שההדיוט יכול להחזירה חשיב ככלי אחד] וגדולה מזו יש לדקדק מההיא דשבת כ"ב ע"ב גבי הדלקת המנורה מנר מערבי דמקשינן התם והא הכא דקביעי נרות ואי אפשר לאדלוקי אלא בקינסא ופי' רש"י ז"ל דס"ל כמ"ד דהנרות היו קבועין וא"י לסלק את הנר מערבי ולהדליק בו את שאר הנרות ומכלל דאי הוי ס"ל דהנרות לא היו קבועין הוי אתי שפיר שהיה מסלק הנר מערבי מהמנורה ומדליק בו את השאר ואע"ג דבעינן שיהא נר מערבי דולק תמיד וכי מסלק אותה שעה אינו דולק בהמנורה ומוכח מזה דאף כשמסלק הנר מערבי מן המנורה חשיב כמו שדולק בהמנורה ואף שאינו עוד לפני ה' דבעינן שיהא נר מערבי דולק בצד מערב וכי מסלקו ממקומו נמצא דאינו עוד לפני ה' במערב וע"כ צ"ל כיון דשייך הוא למערבה של מנורה אף כשמסלקו הוי כמו שהוא במקומו

ה) ומקום המנורה הוא בדרום כנגד השולחן ומזבחים י"ד ע"א מוכח דכל צלע צפון של ההיכל ראוי לעמידת השולחן ואף באולם אי קדושת היכל ואולם חדא מילתא היא וא"כ לפ"ז כל צלע דרום ראוי לעמידת המנורה דלעולם בעינן מנורה כנגד השולחן כדאמרינן ביומא ל"ג ע"ב דבעינן דחזו אהדדי ומזבח הזהב מקומו באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא כדאמרינן שם ואם אין אלו כלים על מקומם אמרינן בירושלמי שקלים פ' התרומה רמ"א דהפרוכת השולחן המנורה והמזבחות מעכבין את הקרבנות ופי' הק"ע שם דכל שאינם על מקומן אין שום קרבן ראוי להקריב וחכ"א אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד ואמרינן שם דלא פליגי כאן בעבודת פנים כאן בעבודת חוץ דבעבודת פנים מעכבין כולם ובעבודת חוץ אינו מעכב רק הכיור והכן והגר"א ז"ל גרס התם הקרן והכרכוב ותמה עליו הגה"ש שם דהא בירושלמי יומא מבואר להדיא דהכיור והכן מעכבין ע"ש]

והנה מה דאמרינן דבעבודת פנים מעכבין כולם יש לעיין מהא דאמרינן בזבחים נ"ט מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו ע"ש וקשה נהי דהמקום ג"כ מקודש להקטרת קטורת מ"מ כיון שהכלי אינו על מקומו א"כ כל עבודות פנים פסולות דאף סידור השולחן פסול אם אין מזבח הזהב על מקומו א"כ גם קטורת בכלל דאף קטורת מעבודות פנים היא (לכן נראה כפי' אחר שיש בק"ע שם דרק עליהן פסולה עבודה אם אינן על מקומן ולא שכל עבודות פנים פסולות]

ובהכיור והכן דאמרינן בירושלמי שקלים שם דמעכב אף בעבודת חוץ ובירושלמי יומא פ"ד ה"ה אמרינן דבכל הכלים מקדשין קידוש ידים ורגלים ומקשינן הא אמרינן דהכיור והכן מעכבין ואמרינן תפתר מקומן מעכב ופי' הק"ע שם דזה דבכל הכלים מקדשין הוא דוקא כ"ז שהכיור והכן עומדין על מקומן אבל כשאינן על מקומם אף בשאר כלים אי אפשר לקדש ובשקלים פי' הק"ע דמקומן מעכב שאין קרבן כשר להקריב אם אינן על מקומם והנה בזבחים כ"א ע"א כתבו התוס' ד"ה כיור דבלילה לאחר ששקעו הכיור בבור שלא יהו מימיו נפסלים בלינה היו מקדשין לתרומת הדשן ממים שהיה להם בכ"ש אחר ע"ש וקשה הא כשאין הכיור על מקומו אף בשאר כ"ש אין מקדשין ומוכח דהתוס' מפרשים דברי הירושלמי בענין אחר

והנה בכ"ש אם י"ל קדוה"ג ואין להם פדיון או רק קדושת דמים רבו המחלוקות בזה בין הראשונים ז"ל והרמב"ם והרמב"ן ז"ל כתבו שי"ל קדוה"ג ובעל המאור ועוד חלקו ע"ז ובדברי רש"י ז"ל מצאתי סתירה דבשבועות ט"ו ע"א כתב דמשיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדוה"ג כו' וא"כ לדורות דהחינוך הוא במקום משיחה הם ג"כ קדושים קדוה"ג מיהו בע"ז נ"ד ע"ב גבי כלים שהזניח אחז במלכותו דדייקינן בגמרא דאף דאין אדם אוסר דשא"ש מ"מ ע"י מעשה אסרה פי' רש"י ז"ל כיון שגנזום ולא אמרינן שיפדו ויהו מותרים להדיוט ש"מ דאף להדיוט אסורים משום תשמיש עכו"ם ע"ש ואיך היו נפדים אם כ"ש י"ל קדוה"ג הא בקדוה"ג ליכא פדיון רק בבהמה כדאמרינן במנחות ק"א ומוכח מזה דס"ל דאי"ל קדוה"ג

והרמב"ם ז"ל דס"ל דכ"ש אי"ל פדיון כתב בפ"א מהל' כלי המקדש הי"ד דכלי הקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים עכ"ל והנה ליישב דברי רש"י ז"ל שהבאתי דלא להוי סתרי אהדדי נראה לומר דאף אי כ"ש י"ל קדוה"ג הוא רק כ"ז שהם כלים אבל אם יתיכו אותם בטל קדושתן דכל קדושתן הוא רק בתור כלים ולא שייך בזה לומר קדוה"ג לא פקע בכדי דכל שמתיכן ועושה אותן כלים חדשים פנים חדשות באו לכאן וצריכים חינוך אחר לקדשן קדוה"ג וא"כ בכלים של אחז נהי דאי אפשר להתיכן ולעשותן כ"ש כיון שנאסרו מדין נעבד דהאיסור הזה אינו דוקא בתורת כלי דכל שמשתמשים בו לעכו"ם נאסר וחל האיסור אף על המתכת דאסור לעשות ממנו כלים לגבוה מ"מ אי לא היה נאסר להדיוט היו יכולים לאחר שהתיכן לפדותן דאין להם תו קדוה"ג ומדגנזום ש"מ דאף להדיוט נאסרו

ובתוס' שם נ"ב ע"ב כתבו דהכלים של אחז לא נאסרו אלא לגבוה [ופי' דברי הש"ס כן דדייק כיון דמעשה זוטא כמו השתמשות בכלי לעכו"ם אוסרת לגבוה אעפ"י דאינו שלו א"כ מעשה רבה אוסרת אף להדיוט ע"ש] והנה יש לעיין אי ס"ל יש שינוי בנעבד לגבוה [והכא קי"ל הלכתא] אמאי גנזום ואמאי לא התיכום ועשאום חדשים לכ"ש וכמו כל כ"ש שנפגמו שמתיכין ועושין אותם חדשים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וצ"ע

והמל"מ פ"ה מהל' מעילה הי"ד חקר בכ"ש שניקבו ששוב אינם ראוים לעבודה אם יש בהם מעילה אי הו"ל דבר שנעשית מצותו או כיון דיכול להתיכם ולעשות אותם כלי מחדש וכמ"ש הרמב"ם אפשר דראוי למצותה הם ויהיה בהם דין מעילה ולא נגמרה מצותם עכ"ל

ולענ"ד נראה דרק דין מעילה יש בהם דכיון דראויים להתיכם ולעשות כלי מחדש א"כ יש בהם צורך גבוה אבל מועל אחר מועל דאינו רק בקדוה"ג כיון דהתיכן פקע קדוה"ג שלהם וכמ"ש וזה שכתב המל"מ הטעם דיש בהם מעילה משום דראויים להתיכם אין זה הטעם שייך בכל כלים דהא בסכינים שנפגמו כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' כלי המקדש דגונזין אותן (והטעם לפי שאינם ראויים להתכה] ולפ"ז אין בהם מעילה אם נפגמו אך נראה דלענין שימעלו בהם א"צ לטעם דאפשר להתיכם דאף דכ"ש שניקבו או שנפגמו אין מתקנין אותן מ"מ בשעת הדחק מתקנין אותם היכא דליכא אחרים וכדמוכח מפ' בתרא דעירובין דאמרינן שם דבן לוי שנפסקה לו נימא בכינורו בשבת קושרה או עונבה ואע"ג דכלי שיר הם כ"ש כדאמרינן בסוכה נ' ע"ב מ"מ בשעת הדחק דמיירי התם דליכא אחר מתקנין ומש"ה יש בהם מעילה דעדיין יש בהם צורך גבוה: