מקדש דוד חלק א טו

כיון שהכ"ש מקדשין אחרים קדוה"ג יש גם להם קדוה"ג וזה דוקא שייך באותן כ"ש שמקדשים אחרים והיינו אותם שנמשחו

ולפ"ז נראה בסכין אף אי נימא דא"צ להיות כ"ש וא"כ הסכין לא נמשח וכשר אף סכין של הדיוט מ"מ אותן הסכינים שהיו במקדש שהיו באין משל הקדש כיון שי"ל קדושת פה והם לצורך הקרבנות י"ל דיני כ"ש דאין מתקנין אותן דאין עניות במקום עשירות וטעונין גניזה דכל כלים שבמקדש י"ל דין כ"ש לענין זה

ולפ"ז נראה במידות של יבש למ"ד דלא נמשחו כיון דעכ"פ היו המידות משל קודש ולא היה מודד בשל הדיוט דהא בר"פ ב' מידות נפקא לן מקרא דב' מידות של יבש היו צריכות להיות במקדש וליכא פלוגתא בזה אין עושין אותן של עץ וטעונין גניזה כשאר כ"ש

ובזה אתי שפיר בקלפי דהיתה של חול ומקשינן וליקדשה והיינו שיקדשו עתה משום כבוד מצוה כמ"ש הריטב"א ז"ל שם ומשנינן א"כ הו"ל כ"ש וכ"ש של עץ לא עבדינן ואע"ג דהקלפי לא נמשחה מ"מ אם יקדשה עתה יהיה לה דין כ"ש ולא יהא אפשר לעשותה של עץ ועיין בריטב"א שם

והרמב"ם ז"ל ס"פ י"ב מהל' מעה"ק כתב דהמחבת ומרחשת היו מכלי השרת ותנור של מקדש של מתכת היה ודקדק הלח"מ בפ"ה מהל' תמידין הלכה ז' מלשונו שלא היה התנור כ"ש גמור משחילקן ועוד דהא ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין התנור מקדש ליפסל בלינה ע"ש ולפמ"ש י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהתנור לא נמשח ומש"ה אינו מקדש ליפסל בלינה ומ"מ היה של קודש ומש"ה י"ל דין כ"ש שצריך להיות של מתכת מיהו איכא עוד סתירות בדברי הרמב"ם ז"ל שם ולקמן אי"ה נבאר זה]

ובעיקר הדין אי הסכין היה צריך להיות דוקא מכ"ש הנה בפסחים ס"ו במעשה דהילל גבי שכח ולא הביא סכין מע"ש כו' ואמרינן מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו כו' והקשו התוס' שם הא סכין בעי כ"ש ותי' שהקדישום ע"ש ויש לעיין ע"ז הא אמרינן בירושלמי יומא דכ"ש צריך להיות תחילת עשייתן לכ"ש ואם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה וכן מה דאמרינן בפסחים ע' בסכין שנמצאת בי"ד שוחט בה מיד ע"ש ואמאי שמא לא עשו אותה על דעת כ"ש ואפילו אי נימא דסתם סכינים בי"ד עשויין בשביל פסח ותחילת עשייתן להקדישן לכ"ש מיהו קופיץ שנמצא בי"ד אם חל י"ד להיות בשבת וכן בהיה הקופיץ קשור לסכין דאמרינן שם דשוחט בו מיד ואמאי כשר הקופיץ לשחיטת קדשים הא סתם קופיץ אינו לשחיטה כ"א לשבירת עצמות והבעלים לא עשאו אלא לשבור עצמות כדאמרינן שם א"כ אמאי כשר לשחיטת קדשים הא אינו נעשה לכ"ש מתחילה ועוד בירושלמי שקלים פ"ד ה"א גבי כהן שעשאה לו אמו כתונת מוסרה לציבור ועובד בה עבודת יחיד איכא מ"ד התם דר' יוסי היא דמהני מסירה לציבור ואיכא מ"ד דבמכשירי קרבן לכ"ע משתנה מיחיד לשל ציבור ע"ש א"כ למ"ד דאף במכשירי קרבן לא מהני מסירה לציבור א"כ תקשה מהילל איך היה מהני בהסכין שהקדישום אח"כ ומסרום לציבור כיון שנעשו משל הדיוט איך מהני מסירה לציבור [וע"ז דבעינן למימר בהירושלמי דאף בכ"ש לא מהני מסירה לציבור יש לעיין ממתני' דשקלים פ"ו מ"ה בי"ג שופרות שהיו במקדש ואחת מהן היתה זהב לכפורת ופי' רש"י ז"ל יומא נ"ה ע"ב דהיינו למזרקות ומוכח דבאין מנדבת יחיד כשמוסרה לציבור מיהו בעיקר מה שפי' רש"י ז"ל דהאי זהב לכפורת הוא למזרקות הוא נגד התוספתא שקלים שם דהאי כפורת הם ריקועי פחים לבית קה"ק והרגמ"ה תמורה כ"ג פי' בענין אחר לגמרי שהוא לקדשי ב"ה לכלים המצופים זהב ויש לעיין ע"ז מהתוספתא]

ג) והנה הכלים שי"ל מקום קבוע במקדש הם השולחן והמנורה ומזבח הזהב והכיור וכנו ועל הפרוכת יש לחקור אם חשיבא ככ"ש לענין כל הדינים ובכלל אי חשיבא ככלי והנה התוס' ביצה י"ד ע"ב ד"ה מפני מה אמרו וילון טמא כו' הקשו למה הפרוכת מקבלת טומאה אמאי לא הוי כשאר מחיצות הבית וכתבו דמקבלת טומאה מדין אהל דהוי כייפי לה על הארון עוד הוכיחו שם דמקבלת טומאה ג"כ בתורת כלי וכתבו הטעם די"ל דין כלי משום דבמדבר היו נושאים בתוכה כלים ע"ש והנה זה דהפרוכת היא אהל וגם כלי מבואר להדיא ביומא ע"א ע"ב דאמרינן שם דנין בגד מבגד לאפוקא פרוכת דאהל הוא ושם ע"ב ע"א אמרינן דנין כלי מכלי כו' ומוכח דהוי אהל וגם הוי כלי מיהו אכתי יש לדון אי חשיבא כ"ש משום שמזין עליו את הדם והנה בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב אמר שמואל נשים האורגות בפרוכת נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רב חונה אמר מקדשי ב"ה ואמרינן במאי פליגי שמואל עביד לה כקרבן רב חונה עביד לה כבנין וכתב שם הגר"א זצ"ל בהגהותיו ז"ל נ"ל עבד לה ככלים כי כן תנא דבי ר"י כ"ש באין מתרומת הלשכה ול"ג כקרבן דלכלים מסתבר לדמותן יותר מלקרבן אע"ג דקרבן נמי אתי מתרומת הלשכה עכ"ל ולפ"ז אי פרוכת חשיבא ככ"ש לכאורה תלי בפלוגתא דשמואל ור"ח

ובעיקר מה שתמה הגר"א ז"ל על גירסת הירושלמי אשר לפנינו דשמואל עביד לה כקרבן הא לכלים מסתבר יותר לדמותן מלקרבן נראה לענ"ד לומר דמש"ה אמרינן דעביד לה כקרבן ולא ככלים דאיכא נפקותא דכלים אין באין מתרומת הלשכה אלא ממותר התרומה כמ"ש התוס' כתובות ק"ו ע"ב ועיקר מצותן לבוא ממותר נסכים כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' שקלים ה"ב אבל פרוכת דינה כקרבן דכל עיקרה אינה באה אלא מתרומת הלשכה ונהוה הטעם דבאה מתרומת הלשכה לפי שלא רק הקרבנות עצמן אלא כל הצריך לקרבן בא מתרומת הלשכה דאף לשון של זהורית שקושרין בראש המשתלח כדי שלא יתחלף עם אחר בא מתרומת הלשכה כדאמרינן בשקלים פ' התרומה א"כ הפרוכת שצריך להזות עליה הדם ביוה"כ הוא צורך הקרבן ודינו כקרבן עצמו וזה דשאר כ"ש אף שהם ג"כ צורך הקרבן ומ"מ אין באין מתרומת הלשכה אלא ממותר התרומה הוא משום דאין תרומת הלשכה אלא לקרבנות של שנה זו אבל הכ"ש שהן לצורך כל הקרבנות מש"ה אין באין מתרומת הלשכה אלא ממותר התרומה אבל פרוכות של ק"ק שהיו מחדשין בכל שנה כדאמרינן במתני' דשקלים פ' בתרא דשנים היו עושין בכל שנה ובתוספתא שקלים אמרינן שהיו מחליפין אותן ערב יוה"כ א"כ היא רק צורך הקרבן של שנה זו דמשום מעלה של הזאות יוה"כ היו עושין הדשן] ולפיכך נעשית מתרומת הלשכה

ד) והמנורה מעשיה מבואר בש"ס וברמב"ם ומצינו פלוגתא רק בנרותיה איכא למ"ד דהוי קביעי נרות ולא היה מסלקן רק כופה אותן בשעת הטבה ואיכא למ"ד דלא הוי קביעי ובשעת הטבה מסלקן ומניחן באוהל כדאמרינן במנחות פ"ח ע"ב

והנה יש לעיין למ"ד דהיה מסלק הנרות מן המנורה בשעת הטבה א"כ אותה שעה המנורה פסולה דהא ז' נרותיה מעכבין זא"ז [מנחות כ"ח ע"א] וכיון דבעינן שיהא נר מערבי דולק תמיד א"כ אותה שעה