מקדש דוד חלק א יד

מחנכתן ועיין בזה בס' שאלת הכהנים תורה מ"ש על דברי רש"י ע"ז נ"ב ע"ב]

וכן לפ"ז אתי שפיר בכ"ג ביוה"כ ערבית כשלובש הנדוין להוצאת כף ומחתה וצריכים להיות חדשים ואי צריך עבודה ממש לחינוך הבגדים א"כ אימתי הם מתחנכים כשמוציא הכף והמחתה א"כ כשנכנס להיכל עדיין לא נתקדשו נמצא שנכנס להיכל מחוסר בגדים דהוא במיתה אף בלא עבודה כמ"ש התוס' סנהדרין פ"ג ע"ב ואמאי לא נימא שיכנוס להיכל בבגדי זהב ושם ילבש הבגדי לבן דהחיוב של מחוסר בגדים הוא על ביאה ולא על השהייה] ולפמ"ש דלא בעינן עבודה ממש לחנך הכלים רק שימוש לצורך א"כ כשלובש הבגדים להוצאת כף ומחתה הלבישה עצמה היא שימוש בהם לצורך עבודה ומיד כשלובש אותן הם מתחנכים ונעשים כ"ש

ובירושלמי יומא פ"ג ה"ו מקשינן ניחא כ"ש של משה שנמשחו בשמן המשחה אלא של שלמה כיון דאין מתקדשות אלא בשעת התשמיש איך כאחד הם קדושים ומקדשים ומשנינן בכניסתם לארץ היו מפנין משל משה לתוך של שלמה וכן בעלייתן מן הגולה כו' ואמרינן שם אי לא מצאו של משה כאחת הם קדושין ומקדשין ע"ש ונראה מזה דלתנך הכלים בעינן שישתמש בהם בדבר שכבר נתקדש קדושת הגוף ולכן היו מפנין מה שכבר נתקדש בשל משה לתוך של שלמה מיהו אי ליכא של משה קדושת הגוף של הדבר שמשתמש בהם וחינוך הכלים באין כאחת והנה לפ"ז יש לעיין במכתשת של בית אבטינס שהיתה כ"ש להרבה שיטות במאי נתקדשה שהרי כתבו תוס' שבועות י"א ד"ה הואיל דזה דאמרינן שם נתנה למכתשת הוכשרה ליפסל בטבול יום כו' הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אין המכתשת מקדשת משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן א"נ משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור א"כ כיון דמדאורייתא אין המכתשת מקדשת א"כ איך היא מתקדשת שהרי אינה מתחנכת ע"י חולין ואינו שייך ג"כ באין כאחת [וע"כ דברי התוס' אינן אליבא דרבנן בכריתות ו' ע"ב דבכל יום היה מתקן כשיעור ומכניס דא"כ הו"ל כשיעור וגם בזמנו אלא אליבא דרשב"ג התם דרק פיטמה לחצאין כשרה אבל לא לשליש ולרביע] ואין לומר דלעולם אין המכתשת מתחנכת ע"י עבודה דאינה מתחנכת ע"י חולין רק שאני מכתשת בית אבטינס שהיתה מימי משה כדאמרינן בעירוכין א"כ נתקדשה ע"י משיחה חדא דדוחק לומר שאין יכולים לעשות מכתשת אחרת ועוד מדברי התוס' שבועות שם ד"ה מכל מוכח שהיו יכולים לעשות מכתשת אחרת ע"ש

ואפשר שהיתה יכולה להחנך ע"י אותן ג' מנים שמחזירין למכתשת עיוה"כ שתהא דקה מן הדקה כדאמרינן בכריתות שם ואותן הג' מנים מתקדשין ע"י המכתשת דבזה לא שייך הטעם דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן כיון דהוא בשביל יוה"כ וביוה"כ אי אפשר דאין טחינתן דוחה יוה"כ א"כ אי עביד לה ערב יוה"כ אין זה שלא בזמנו כמ"ש התוס' מנחות נ"א ע"א ד"ה אפי בשתי הלחם כיון דאין אפייתן דוחה שבת כי אפי לה מע"ש לא חשיב שלא בזמנו ותנור מקדשו ע"ש ולא שייך ג"כ דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור שהרי כל הג' מנים הם בשביל יוה"כ שצריך לחפון מהם וא"כ כיון דהקטורת מתקדשת קדוה"ג א"כ גם המכתשת מותחנכת דקדושתן וחינוכן באין כאחת כדאמרינן בירושלמי

מיהו מדברי התוס' יומא מ"ח ע"א ד"ה מדפסיל נראה דאף קטורת של יוה"כ אינה מתקדשת קודם שנתן לתוך הכף שכתבו שם דהוי אמינא דקטורת של יוה"כ לא תפסל בלינה אף לאחר נתינתה לכף משום דזה דנותנה לתוך הכף ואינו מעייל בחפניו הוא רק משום דלא אפשר אלא לשם קידוש ע"ש ואי קדשתה מכתשת ערב יוה"כ א"כ תפסל משום שקדשה מכתשת ועוד ממקומו הוא מוכרע דאי ערב יוה"כ מתקדשת הקטורת ע"י המכתשת מדאורייתא א"כ תפסל בלינה עד יוה"כ כיון דכל הטעם דאין הקטורת נפסלת בלינה הוא רק משום שאין המכתשת מקדשת מדאורייתא ומוכח דאין המכתשת מקדשתה [מיהו יש לעיין טובא בזה אמאי לא יקדשה המכתשת עיוה"כ]

ולזה נראה לומר דקידוש מכתשת שאני ואע"ג דאין כ"ש מתחנכים אלא ע"י דברים שנתקדשו קדוה"ג מ"מ קטורת כיון דצריכה כ"ש ועודה חולין [ומשום דכתיב קודש היא שתהא כל מעשיה בקודש כדאמרינן בירושלמי יומא פ"ה ה"א] גם המכתשת מתחנכת ע"י חולין

ב) ובסכין אם היה כ"ש איכא מחלוקת הראשונים ז"ל דהתוס' חולין ג' כתבו דסכין אינו כ"ש ובשאר מקומות כתבו התוס' דהוי כ"ש ורש"י בסוטה י"ד ע"ב כתב דהסכין נמשח ושיטת הרמב"ם ז"ל דלכתחילה בעינן כ"ש מיהו בדיעבד סגי בקרומית של קנה

והנה לשיטת התוס' חולין דסכין לא בעינן כ"ש וא"כ אינו נמשח יש לעיין מההיא דזבחים פ"ח ע"א דאמרינן סכין שנפגם אין משחיזין את פגימתה ואם נשמטה אין מחזירין אותה ומייתינן לה לענין כ"ש שנפגמו דאין מתקנין אותן ואמרינן שם דסכין מטרפת היה במקדש ונמנו עליה הכהנים וגנזוה משום כ"ש טעונין גניזה ומוכח דהיה כ"ש ונ"ל לומר דבר חדש דזה דכ"ש טעונין משיחה הוא רק לענין שיקדשו מה שבתוכן וכן משמע מלשון רש"י ז"ל שבועות ט"ו ע"א שכתב ז"ל משיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדושת הגוף ולקדש את הנכנס לתוכו עכ"ל אבל לענין שאר דברים י"ל דסגי קדושת פה י"ל דין כ"ש דטעונין גניזה ואין עושין אותן של עץ

ובמנחות פ"ח גבי הין שעשה משה לשמן המשחה דכתיב ושמן זית הין איכא למ"ד שהיה לדורות ואיכא למ"ד דלפי שעה הוא דעבדיה ואיגנז ע"ש ומכלל שהיה טעון גניזה וע"כ אותו ההין לא היה כלי שרת גמור דליכא למימר דשמן המשחה היה צריך לקדש בכ"ש כמו קרבנות דבמה נתקדש אותו ההין דהכלים שעשה משה רק משיחתן מקדשתן וא"כ זה ההין שכל עצמו לא היה רק לעשות בו שמן המשחה א"כ ע"כ לא נמשח ומ"מ היה טעון גניזה ככ"ש וע"כ לענין גניזה אינו טעון משיחה דגם קדושת פה מהני להיות כ"ש וטעון גניזה

וגם מאותן הכלים הטעונים משיחה יש ללמוד דאפשר לכלים שיהיה להם כ"ש ולא יקדשו אחרים דהא מידות הוא למ"ד שנמשחו בפנים ולא נמשחו מבחוץ הבירוצין חול דאין הצד החיצון שלהם מקדש ואע"ג כשנמשחה הכלי מבפנים כל הכלי נעשית כ"ש לענין כל הדינים מ"מ לענין לקדש את הקרבנות לא מהני מה שכל הכלי היא כ"ש ואינו מקדש אלא מקום המשיחה א"כ אותן הכלים שאינן מקדשות הקרבנות שלא נמשחו כלל אין ללמוד מזה שאין להם דין כ"ש לענין שאר דברים וזה שכתב רש"י ז"ל בשבועות תרתי דמשיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדוה"ג לכ"ש ולקדש את הנכנס לתוכו והיינו דגם לקדש את הכ"ש עצמן קדוה"ג טעון משיחה הוא משום דהא בהא תליא דזה דכ"ש י"ל קדוה"ג ויש בהם מועל אחר מועל אמרינן במעילה י"ט ע"ב משום ק"ו אם אחרים מביאין לידי קדושה הן עצמן לא כ"ש היינו