מקדש דוד חלק א יא

אלא מדעת אף הכלים לא מקדשו אלא מדעת ועיין בהמפרשים ז"ל שם דהמזבח מקדש חולין כמו כ"ש וכן מוכח להדיא מדברי התוס' יומא מ"ו ע"ב סוף ד"ה כי שכתבו דאף אם המחתה שחותה בה גחלים לקטורת לא היתה כ"ש ואינה מקדשת הגחלים מ"מ המזבח מקדשן שהמזבח מקדש את הראוי לו ע"ש א"כ כיון דהמזבח מקדש אחרים קדוה"ג הוא עצמו לא כ"ש וכמה דאמרינן בכ"ש

ומ"ש דאף אבני היכל והעזרות י"ל קדוה"ג והביא מהתוספתא דאבני היכל שנפגמו אין פודין אותן אלא גונזין הנה המל"מ כתב שם טעם אחר אמאי אין נפדין ומשום דלאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא אחר שנשתמש בהם לגבוה וכדאמרינן בע"ז באבני מזבח ששיקצום מלכי יון ע"ש ולענ"ד נראה לומר הטעם דאין נפדין עפ"י הירושלמי יומא דאבני מחצב צריכים חציבה לשמן ובקודש יחצבו היינו שכל מעשיהם יהיו לשם קודש וכמה שפי' המפרשים ז"ל וכן כ"ש כגון בגדי כהונה אמרינן שם דבעי אריגה לשמה ואמרינן שם בירושלמי הטעם משום דהזמנה מילתא היא והרמב"ן ז"ל במלחמותיו פ"ק דסוכה הביא דברי הירושלמי וכתב דהכלל העולה מהירושלמי דכל דבר שבקדושה כגון ס"ת ותפילין ואבני מחצב ובגדי כהונה אי הזמנה מילתא היא צריכים עיבוד חציבה ואריגה לשמן ע"ש ונראה מזה דאבני מחצב לבד שהם הקדש שבאין מקדשי ב"ה הם ג"כ דבר שבקדושה כמו ס"ת וצריכים חציבה לשמן כמו בס"ת עיבוד לשמה וא"כ אתי שפיר דאבני מחצב שנפגמו דאין פודין אותן אלא גונזין דהוי כמו ס"ת וכל דבר שבקדושה שנפסלו דטעונין גניזה דאסור להשתמש בהם להדיוט משום הורדה וכן בבגדי כהונה ונראה דזהו ג"כ כונת הש"ס בע"ז דאבני מזבח ששיקצום מלכי יון כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא משום דהוי הורדה

והנה לפ"ז דאבני היכל ועזרות אסור בהם הורדה א"כ אף מקדושה חמורה לקדושה קלה אסור להורידן ואבנים של היכל אסור לבנות בעזרה או בהר הבית למ"ד הזמנה מילתא היא ולמ"ד הזמנה לאו מילתא אם כבר בנאן בהיכל וכן בבגדי כהונה אסור להורידן לקדושה קלה מיהו בבגדי כהונה אשכחן פלוגתא ביומא כ"ג ע"ב גבי בגדי כ"ג ביוה"כ דלר' דוסא כשרים לכהן הדיוט אמר רבי ב' תשובות בדבר כו' ועוד בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה ע"ש וכה"ג אשכחן פלוגתא בפרוכת של ק"ק בתוספתא פ"ג דשקלים ר"י אומר זו שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחת לשנים וב' לד' היתה פרוסה על פתחו של היכל אמרו לו מי ששימש קדושה חמורה יחזור וישמש בקדושה קלה ע"ש וצ"ל דפליגי בזה אם י"ל דיני תשמישי קדושה דאסור להורידן או לא דדוחק לומר דפליגי אי חשיב הורדה מיהו עיקר דין דמעלין בקודש ילפינן לה במנחות צ"ט מכ"ש ממחתות השרופים בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח ע"ש א"כ איך אפשר דבכ"ש מותר הורדה ע"כ נראה דבזה ודאי ליכא פלוגתא כלל דבבגדי כהונה וכן בפרוכת ודאי אסור בהם הורדה והטעם דמאן דמתיר נראה משום כיון דבגדי כ"ג ביוה"כ אינן אלא לעבודת יוה"כ אחד וכן פרוכת אין עושין אלא לשנה הוי כמו שמתנה מתחילה שאח"כ ישנו לקדושה קלה ותנאי מועיל בזה וכמו בתפלה של ראש דאסור לשנותם לשל יד ואם אתני עלה מעיקרא מותר עוד אפשר הטעם משום דחשיב נעשה מצותן ולהכי בבגדי כ"ג חידוש הוא דטעונין גניזה אע"ג דנעשה מצותן כדאמרינן בגמרא דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב' כתובים הבאין כאחד ולר' דוסא ליכא גזיה"כ ומש"ה מותרין לכהן הדיוט דס"ל כיון דנעשית מצותן פקעה קדושתן ואף להורידן מותר ולא דמי לס"ת שבלה דהתם לא חשיב נעשית מצותו דרק דנפסל משום שבלה [ועיין במל"מ שהקשה בבגדי כהונה שבלו אמאי מועלין אמאי אינו חשוב נעשית מצותו ובפשוטו נראה דע"י זה שבלה לא חשיב נעשית מצותו] וכן בפרוכת כיון דלכתחילה אין עושין אותה רק לשנה חשיב נעשית מצותו

ז) ובענין מאיזה הקדש נעשה הבנין אמרינן בכתובות ק"ו ע"ב דמזבח העולה הלשכות והעזרות באין מקדשי ב"ה חוץ לחומת העזרה בא משירי הלשכה ופי' רש"י ז"ל דחוץ לחומת העזרה היינו עזרת נשים והחיל ע"ש ומש"ה באבני היכל והעזרות יש בהם מעילה דבאין מקדשי ב"ה ואבני ירושלים שנשרו אין מועלין בהם דחומת העיר ומגדלותיה באין משירי הלשכה ואין מעילה בשירים לרבנן כדאמרינן בקידושין נ"ד (וק"ל אמאי דחקינן בב"מ נ"ז ע"ב למצוא אופן דמשכחת לה ריבית בהקדש דאם הלוה הגזבר מעות של הקדש הרי מעל הגזבר והו"ל דהדיוט כו' ע"ש ואמאי לא אמרינן בפשוטו כגון שהלוה הגזבר מעות של שירי הלשכה שהם של הקדש ואין בהם מעילה ואף לר"מ דס"ל מועלים בשירים משכחת לה לאחר שנתו דלכ"ע אין מועלין כדאמרינן בירושלמי שהביאו התוס' קידושין שם ד"ה מועלין]

עוד אמרינן במעילה י"ד ע"א דכשבונין בונין בחול ואח"כ מקדישין וכתב רש"י ז"ל שם דלאחר שנגמר כל הבנין היו מחללין אותו על מעות הקדש וכ"כ בתוס' שם אך בירושלמי שקלים פ"ד הלכה ב' אמרינן בפתחי אבנים דמביא מעות מן השולחני ונותן לחצבים ולסתתין עד שלא תינתן ע"ג הדימוס אח"כ מחללין עליה מעות של הקדש ע"ש ומשמע דתכף כשתנתן האבן על הדימוס מחללין עליו מעות של הקדש ולא אחר גמר כל הבנין ונראה לומר משום דרש"י ותוס' כתבו לפי הס"ד במעילה שם דהטעם דבונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דהקדש אינו מתחלל על המלאכה ואי אפשר לתת שכר האומנים ממעות הקדש וצריך לחלל המעות על הבנין על האבנים עם שכר האומנים יחד ומש"ה צריך להמתין עד גמר כל הבנין דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולמ"ד אין לשכירות אלא לבסוף אין כאן שכר האומנים כלל קודם אבל הירושלמי אזיל לפי המסקנא במעילה דזה דבונין בחול ואח"כ מקדישים הוא משום דילמא בעי למזגא וזגא עלייהו א"כ תכף כשנתן האבן על הדימוס יכול לחלל על מעות הקדש ותו ליכא חשש דילמא בעי למזגא וזגא עלייהו כיון דרק אבני היכל והעזרות יש בהם מעילה א"כ כיון שנתן האבן על הדימום תו ליכא חשש דילמא בעי למזגא עלייהו דאין ישיבה בעזרה ועובי החומה כלפנים כדאמרינן בפסחים פ"ו ע"א

מיהו זה דההיכל והעזרות באות מקדשי ב"ה וחוץ לחומת העזרה באים משירי הלשכה לאו ד"ה היא דבירושלמי שקלים פ"ד הלכה ד' מייתינן ברייתא דתני איפכא דההיכל והעזרות באים משירי הלשכה וחוץ לעזרה בא מקדשי ב"ה ומותבינן התם מהא דתני דאבני היכל והעזרות מועלין בהם וכי יש מעילה בשירים ואמרינן אלא כר"מ דאמר מועלין בשירים והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שקלים פסק דבין ההיכל והעזרות ובין חומת העיר הכל בא משירי הלשכה היינו דבחוץ לחומת העזרה פסק כתלמודא דידן ובההיכל והעזרות פסק כהברייתא שהביא הירושלמי והקשו עליו הא דבאבני היכל